אף עין לא נשארה יבשה. תמיר נמרודי הובא למנוחות, הספדים מצמררים של אביו, אמו ואחותו

נפרדים בכאב גדול מתמיר: אלפים ליוו היום למנוחות את החייל החטוף החלל, סמ"ר תמיר נמרודי, שנחטף ב-7.10 ונהרג מספ]ר ימים לאחר מכן. רבים ליוו את מסע ההלוויה שיצא מהיישוב נירית לבית העלמין בכפר סבא. בנוסף לרבים שעמדו עם דגלי ישראל בצד הדרך, הגיעו אלפים לחלקה הצבאית בכפר סבא. תמיד ז"ל היה מש"ק חינוך במת"ק עזה. להלוויה הגיעו בין היתר השר ניר ברקת, ח"כ אלי דלל, הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, ראש המוסד בעבר תמיר פרדו תושב נירית, ושגריר גרמניה בישראל, שחיבק את בני המשפחה.

אביו של תמיר, אלון, ספד לו בדמעות: "כמה פעמים דיברתי, כמה סיפרתי עליך, כמה נאמתי, כמה זעקתי. ועכשיו? עכשיו לא מוצא את המילים, לא יודע מה לכתוב", פתח האב את דבריו.

"תמיר אהוב ויקר שלי. איך מספידים בן?? באיזה עולם מתוקן אב צריך להספיד את בנו בכורו ? בדיוק לפני שנתיים חרב עלינו עולמנו עם ההתקפה הרצחנית של החמאס בה נחטפת אתה אהוב שלי. מהרגע הראשון שהיה ברור שנחטפת וראיתי את פניך היפות והרכות עם מבט אחוז אימה ופחד כשהמחבלים מכים אותך ואת חבריך, רון שרמן וניק בייזר ז"ל, הבנתי שאני יוצא למלחמה להשיבך הביתה, להשיב את החיוך שלך חזרה. ונלחמתי, נלחמנו, כולנו, בכל דרך אפשרית, הגענו לכל קצוות תבל כדי לדבר עליך, לספר איזה ילד מדהים וערכי אתה ושאסור לוותר עליך, אמרתי לכל ראשי הממשלות, הנשיאים, השרים, האפיפיור ומנהיגי דת ועולם שאתה והחטופים הם העתיד של העולם, לא רק של ישראל. אמרתי בכל מקום שחייבים לעשות הכל כדי להחזירך. גם כשהייתי אחרי ניתוח ברגל או ביום שבוא פרץ לי דיסק בגב, לא ויתרתי, המשכתי בכל הכוח, עם כאבי תופת רק כדי שתחזור בריא ושלם הביתה.

תמיר נמרודי ז"ל באדיבות מטה המשפחות

אלון נמרודי מרים צ'ייסר בהלוויית בנו, סמ"ר תמיר נמרודי ז"ל, צילום אלון גלבוע

"כך חשבתי. כך קיוויתי, בזה האמנתי ועל זה נלחמתי במשך 740 ימים", המשיך אלון ואמר בכאב. "שנתיים של תופת, בלי אויר לנשימה, עם מטרה אחת ברורה. להחזיר אותך הביתה. תמיר שלי, איזה ילד קסם היית, שנון, חכם, ורבאלי עם חיוך ממיס וחיבוק ששובר צלעות. חיבוק שכל כך חסר לי. איך היית מגיח מאחוריי, עם עיניים טרוטות אחרי שינה טובה, צועק, "אבו, תביא חיבוק" ולא היית ממתין לתשובה ממני אלא ניגש אלי ומחבק חיבוק חזק, חם ועוצמתי. הייתי אומר לך, 'תמירו, אתה תשבור לי צלע'. עכשיו אני מוכן לעשות הכל כדי שתשבור לי את כל הצלעות מהחיבוק שלך. רק תחבק!

אלון המשיך: "איך בלילות שישי או בימי חופשה, אחרי ארוחת הערב, הייתי מזמין את מיקה ועמית לצפות איתך בסדרות או סרטים מצחיקים, הצחוק המתגלגל שלך עם אחיותייך היה מרעיד את הבית. והצחוק והשיחות איתן היו ממשיכים עד לפנות בוקר ואני הייתי שולח לך הודעת טקס 'תמירו, אפשר קצת שקט בבקשה?'.

"והיום, אני מתחנן שתעשה לי רעש, תצחק בקול רועם, כל היום והלילה. רק תצחק. איך כשהיית חוזר מהבסיס בימי שישי בבוקר היית מבקש לעצור לאכול שווארמה, היית שולח לי רשימת קניות שלא נגמרת כדי להכין אוכל שאתה אוהב ולעשות מתכונים חדשים שרצים לך בראש. אביא לך סופר מרקט במתנה, רק תחזור על הרגליים אהוב שלי. תמירו שלי. היית ילד ונער חרדתי, לקחת כדורים נגד חרדות וזנחת אותם כשהתגייסת. נלחמת בגבורה בפחדים של עצמך. איך דקות ספורות אחרי שנחטפת, עם אותו מבט אחוז אימה, התעשתת ורקמת תכנית מהירה וחכמה שחשבת שאולי תעזור לך להינצל. תעזור לך לא לחטוף מכות מחיות האדם שחטפו אותך. עשית מהלך גאוני שהיה חסוי עד כה ועוד ידובר עליו. לצערנו הרב ולשברון ליבנו העצום, זה לא עזר.

אופיר ברסלבסקי ואלון נמרודי, צילום אלון גלבוע

"הבניין בו הוחזקת הופצץ ולקחת עימך עשרות מחבלים ארורים. אתה יודע בני אהובי, כשדיברתי עם אמא בבכי קורע לב באותו יום ארור, סביב השעה 16:00 כשהיה ברור לנו מעבר לכל ספק שנחטפת, כך ראינו מסרטוני החמאס, אמרתי לאמא, 'זה טוב שהוא נחטף ולא נהרג, הוא בטוח יחזור הביתה בריא ושלם'. כמה טעיתי.

"יודע, חודשיים אחרי, חזרנו אמא ואני מפגישה עם הנשיא, בדרך חזרה, דיברנו עליך, כל הדרך. על איזה ילד אתה, איזה תינוק מתוק היית, צחקנו ובכינו. ואז, שניה לפני שהורדתי את אמא אצלה בבית היא אמרה לי משפט שמהדהד בראשי ובליבי מאז, היא אמרה 'אני משוכנעת שבשניה שתמיר נחטף, עם המבט שובר הלב הזה, הוא ידע בוודאות שאתה, (אני) תעשה הכל כדי להחזירו הביתה'".

"תמירו שלי, עשיתי הכל, נשבע, כל מה שיכולתי כל מה שלא יכולתי. אולי לא מספיק. ילד יפה וטהור שלי, חייך נגדעו בשיא פריחתך, בשלבים המהממים של חייך החדשים, עם המון חברים, עם המון פעילות מרוממת נפש. ובכמה לבבות נגעת, בכמה אנשים נגעת. בשנה האחרונה לחייך כשהתחלת ליצור מעגל חברתי קרוב, כמו בפתק שכתבת, כל כך רצית אהבה, רצית חברה. ולא הספקת. כל כך הרבה אהבה יש לי, לנו לתת לך. כל כך הרבה בנות ייחלו לשובך ואמרו שהן אוהבות אותך. איך לא הספקת.

"תמיר שלי, אני מצטער שלא הצלחתי להחזיר אותך בריא ושלם הביתה. הלוואי והייתי יכול לעשות יותר, לשנות דברים. אשא בליבי תמיד את תחושות האשם שדחפתי אותך להתגייס, אמרתי לך שאצלנו בבית אין דבר כזה שנקרא השתמטות, לא עמדתי על רגליים אחוריות ולא התנגדתי לשיבוץ שלך על גבול רצועת עזה. סליחה בני בכורי אהובי, סליחה!! תמיר שלי הנחמה הזעירה שלנו היא שככל הנראה לא סבלת, לקחת איתך מחבלים ארורים ועלית השמיימה מיד. בעצם כן סבלת, מעט יותר מ 48 שעות היית בידי שובייך האיומים ולא בזרועות אחיותיך האוהבות, לא בזרועות אמא ואבא הבטוחות.

"יודע, עכשיו יש לנו עוד מעגל חברתי קרוב. מעגל משפחות החטופים. מעגל השכול.

"במעמד קשה זה רוצה לומר תודה עצומה לחיילי צה"ל הגיבורים שחירפו נפשם, הקריבו חייהם, ואחרים המסכנים חייהם גם כעט למען החזרת החטופים, למען עם ישראל, שנמשיך לחיות בבטחה. בל נשכח ונזניח עוד 19 חטופים הנמצאים בעזה, אחריות גדולה שלנו כעם לעשות הכל למען השבתם. אחריות עצומה של מדינת ישראל לא להרפות ולו לרגע עד שאחרון החטופים חוזר הביתה!

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו

"לסיום אספר כי בתחילת המלחמה ביקשו ממשפחות החטופים לשלוח הקלטות קול של יקירנו כדי שיהיה ניתן לעשות חיווי קולי במאמץ לאיתורם. היה לנו קשה למצוא הקלטות קול שלך ובעזרת חברייך שלחו לנו קטע וידאו קצרצר מבילוי שלכם בוא אתה אומר לחברייך, צ'סר? צ'סר? צ'סר? עם חיווי קולי כזה רצינו לאתר אותך.

אז ארים כוסית צ'סר למענך ולזכרך בן יקר ואהוב שלי, עם הוודקה הפתוחה שלך שנמצאת אצלי וממתינה שתשוב, ואני בכלל לא שותה וודקה. עד השבתך ארצה, הייתי מרים מדי יום כוסית לחייך, בכל סיטואציה. עכשיו ארים כוסית לזכרך, בני היקר, גיבור ישראל שלי, מצדיע לך!".

הרמטכ"ל לשעבר, רב אלוף הרצי הלוי, בהלוויית תמיר נמרודי ז"ל

"הלב שלי מדמם תמיר, הוא מדמם והוא כואב כל כך"

לאחר מכן ספדה לתמיר אחותו, עמית נמרודי: 

"אח שלי. זהו, זה נגמר אתה סוף סוף בבית. בסיוטים הכי גרועים שלי לא חשבתי שאצטרך להספיד אותך. אני מוצאת את עצמי יושבת וכותבת ולא באמת יודעת מה להגיד, איך אפשר להספיד אותך ולהנציח חיים שלמים בהספד כל כך קצר? אני זכיתי. זכיתי באח הכי טוב שיכולתי לבקש וכואב לי כל כך שהיו לנו רק 14 שנים יחד.

"אלו היו 14 השנים הכי טובות שיכולתי לבקש. היית החבר הכי טוב שלי, אני מתגעגעת, מתגעגעת לימים שהיינו נשארים ערים עד אמצע הלילה ומדברים על הכל, מתגעגעת לחיבוקים שלך כשהיית חוזר מהצבא ומתגעגעת ללילות שהיינו ישנים יחד בחדר שלך. עכשיו אני שם לבד ישנה שם בכל לילה. אני מתגעגעת אליך אח שלי, מתגעגעת כל כך עד שזה מכאיב לי בכל מקום בגוף.

"שנתיים חיכיתי לך, חיכיתי למשהו ממך. שנתיים היינו בחוסר וודאות מוחלטת ולא ידענו מה עלה בגורלך, לא ידענו למה אנחנו מחכים אבל חיכינו לסגירה כלשהי, חיכינו לחיבוק אבל בו זמנית גם לדפיקה בדלת ולא משנה כמה הכנו את עצמנו לגרוע מכל לא היינו מוכנים לרגע שאמרו לנו שלא תחזור. זה כאב כל כך כמו אלף דקירות בחזה, הלב שלי מדמם תמיר, הוא מדמם והוא כואב כל כך. איך אני אמשיך בלעדייך? מה עושים עכשיו? אני צריכה אותך אני צריכה את הגב שלך ואת האצבע שתכוון לי את הדרך אני מרגישה כאילו נפלתי לתוך בור עצום ואני לא יודעת איך לקום אני מרוסקת אני שבורה לרסיסים איך החיים ממשיכים בלעדייך? אני עדיין לא באמת מבינה מה קורה לי ואני רק מחכה שמישהו יבוא וייקח ממני את הכאב הזה כי הוא מכאיב לי כל כך.

"אח שלי, לימדת אותי את כל מה שאני יודעת, עשית את תפקיד האח הגדול בצורה מושלמת! תמיד דאגת לי לכל דבר קטן, היית מכין לי אוכל בשעות הקטנות של הלילה, היית מלמד אותי את כל מה שאתה יודע. אני לוקחת איתי כל דבר קטן שאמרת לי והוא ילך איתי לאורך כל הדרך.

אני זוכרת שביום ההולדת האחרונה שלי איתך, כתבת לי שאתה מאחל לי שכל יום שלי יהיה מלא באושר ושמחה, ובפתק שלך שמצאנו בתוך המדים כתבת להצליח לעזור להרבה אנשים, ליצור מעגל חברתי קרוב ולא לפגוע. מבחינתי זו הצוואה שלך ואני אעשה הכל כדי למלא אותה. אני אעשה הכל כדי שכל יום שלי ושל הסובבים אותי יהיה מלא אושר ושמחה. אני אעזור לכל אדם שזקוק לעזרתי ויש ביכולתי לעזור לו ואני אעשה כל מאמץ כדי לא לפגוע באיש.

"אני אוהבת אותך אח שלי, אוהבת כמו שלא אהבתי מעולם. שום מילה בעולם לא תוכל להסביר מה זאת אהבת אחים עבורנו. אח שלי, אני נפרדת אבל לא באמת, כי אתה איתי תמיד בכל מקום ובכל זמן. אני שומרת אותך איתי הכי קרוב ללב איפה שתמיד היה ותמיד יהיה לך מקום עמוק וחם. אני אזכור אותך לנצח אח שלי, אזכור כל רגע יפיפה שהיה לנו יחד. אזכור כל צחוק וכל חיבוק, מבטיחה לך שלא אשכח אותך לעולם ואעשה הכל כדי להנציח אותך בכל מקום ובכל דקה. תשמור עליי טוב? תשמור שלא אפול. אני מבטיחה לשמור על אמא, אבא ומיקה ונישאר חזקים ומאוחדים בשבילך".

נוח על משכבך בשלום אח שלי.
לנצח תהיה אחי, אני אזכור אותך תמיד. תשמור על העולם ילד".

"יודעת שאתה ואני זה סיפור שלעולם לא יסתיים, הוא רק משנה צורה"

אמו של תמיר, חרות, ספדה לו:

"כמה פעמים דמיינתי את הרגע שאפגוש אותך שוב ילד. דמיינתי מה אגיד לך, איך נתחבק, איך ארגיע אותך שאמא פה ונחלים יחד. אך לפני יממה קיבלתי את הבשורה שריסקה לי את הלב. דרסה כל שביב תקווה. רוקנה אותי משארית כוחותיי. גופתך זוהתה והוחזרה לישראל.
אתה כאן, חזרת.

אני עומדת היום הכי קרוב אליך מזה שנתיים. אבל אין חיבוק, אין החלמה, ואין מרגוע. עייפה מחוסר שינה, עיניי צורבות מבכי ואני לא מוצאת את המילים.

"מה אומר לך עכשיו? איך מספידים ילד? איך אני אמורה להיפרד מבני הבכור? מבני היחיד? איך מסכמים 18 שנה של יחד ועוד שנתיים של געגוע?
שנתיים בהם עברנו בין תקווה לייאוש. שנתיים עם חשש כבד לחייך. שנתיים שאני מפחדת לגלות שאתה אינך. רק לאחרונה העזתי לזמן סיום. ביקשתי להוריד את הפלסטר מהפצע המדמם.
ואתה… כמו שאתה הנשמה התאומה שלי… הרגשת אותי וחיכית. חיכית שאהיה בשלב לשלב הזה. ולא בחרת סתם יום. אתה נקבר ביום בו נהרגת לפני שנתיים. כ"ד בתשרי תשפ"ד.
"אז אני בוחרת היום לא להספיד.. ולא לסכם, כי המסע שלנו לא הסתיים. בשיחות האינסופיות שניהלתי איתך בדמיוני, הבטחתי לשחרר אותך לחירות… לא זו החירות שרציתי עבורך.. לא בזו הדרך… לא באכזריות כזו. לא בשלב כל כך מוקדם. אבל הבטחתי לך חירות ואני מקיימת.
נפרדת היום מגופך… אבל לא ממך.
תנוח על משכבך ילד, גופך עבר מספיק. נשמתך סוף סוף חופשיה.
אך היא פה איתי, לצידי. היא תלווה אותי פה על פני האדמה,
בכל צעד… בכל החלטה… בכל שמחה שעוד תבוא, והיא תבוא בזמנה.
היא תהיה שונה ממה שהכרתי, פחות תמימה, פחות שלמה אבל תהיה פה שמחה.

מבטיחה לדאוג למיקה ועמית. מבטיחה לא לשקוע ולנסות לדאוג גם לעצמי. יודעת שאתה ואני זה סיפור שלעולם לא יסתיים, הוא רק משנה צורה. אז רק תבטיח לי לבקר מדי פעם בחלומות, כי הגעגוע קשה והחלל הוא עצום.

אנחנו עוד ניפגש פנים אל פנים בעתיד, אני עם קמטים ושיער לבן ואתה.. אתה תישאר לנצח ילד טהור שלי בן 18"..