תושב שכונת יוספטל בכפר סבא, יוני עופר, יחד עם אהוד קשטן מהרצליה וסולי אלפקס מחדרה, מייסדים הוצאת ספרים חברתית חדשה בשם "אוגנדה". את ההוצאה הם מכנים "הקופיקס של הוצאות הספרים", כשהכוונה מאחורי המיזם היא להוציא לאור ספרים בעלות נמוכה ולדאוג לשיווק וליחסי הציבור שלהם. שלושת היוצרים חשבו על הרעיון לאחר שהבינו כי העבודה מול הוצאות הספרים הגדולות הקיימות דורשת עשרות אלפי שקלים שהתמורה עבורם, בעיניהם, נמוכה מאוד.
עופר (62), העורך הראשי של המיזם, הוא במאי, סופר ופעיל חברתי. בילדותו חלה במחלת הפוליו ומאז הוא נכה המתנייד גם בקלנועית. בשנים אחרונות סייע בהתנדבות למאות נכים בכפר סבא ובסביבה לממש את זכויותיהם מול המדינה. בשנה שעבר פרסם את הספר "נקדימון" (על נער שאבא שלו מת על ברכיו ולשבעה הגיע אמרגן חלטורות בשם סימון נקדימון שלוחש באוזנו של הנער שיש לו הצעה בשבילו). את המיזם החדש שלו הוא מכנה סוציאליסטי, והוא מקווה שהרעיון יצליח להתממש, להוות תחרות להוצאות הגדולות ובעיקר לאפשר לסופרים אלמונים לקבל הזדמנות שווה וחשיפה גדולה יותר.
כריכת הספר "נקדימון" של יוני עופר
"זה התחיל מזה שלקראת סיום כתיבת הספר השני שלי, שעוד לא פרסמתי, פגשתי כל מיני אנשים במדרגות של הוצאות הספרים", מספר עופר, "מדובר בכל מיני אנשים שרוצים להוציא ספרים אבל ההוצאות קורעות אותם. אין שיווק, כמעט ואין הפצה ובטח לא פרסום ויחסי ציבור. מהשיחות שלנו החלטנו לפתוח הוצאת ספרים אינדי, שבזכותה לא אנחנו ולא סופרים אחרים – שלרוב הם נורא תפרנים, נהיה תלויים בהוצאות הגדולות".
איך זה יעבוד?
"נתחיל בזה שאין לנו משרדים, אנחנו עושים הכל מהבית. בנוסף, נקצץ בהוצאות כשנוציא ספר אחד לשניים עד שלושה חבר'ה ביחד. זה היה נהוג בעולם וגם בארץ לפני חמישים שנה. כמובן שלא נפרסם כל ספר. תהיה לנו ועדה שקוראת את הספרים, יהיו לקטורים וכל מה שצריך. כבר התחלנו לעבוד ברמת בחירת הספרים. ככל שיהיו לנו יותר ספרים העלויות ירדו. אין פה כל כוונה להיות מיליונרים. זה לא מיזם עסקי – אלא חברתי".
בוא ניכנס לעובי הקורה, כשאדם מגיע להוצאת ספרים גדולה מה דורשים ממנו?
"כשבא סופר עם ספר ראשון להוצאת ספרים גדולה, דורשים ממנה 20, 50 ואפילו 60 אלף שקל, תלוי בהוצאה עצמה. הסכום הזה כולל עריכה, כריכה, עימוד והדפסה של בין 500 ל-1,000 עותקים. הם עושים הפצה, שולחים כמה עותקים לסטימצקי ולצומת ספרים, ואם הקהל ירצה – ירצה. אין כמעט יחסי ציבור, אולי קצת בפייסבוק, ואנשים לא יודעים על הספרים. יש גם הוצאות שמפרסמות אחת לחודש את כל הספרים שהם הוציאו. אם האדם הוא אלמוני, אז גם ברשימה הזאת הוא יישאר אלמוני. הם לא מגישים את זה למבקרי ספרים. וגם בעבור מכירה בחנות אתה מקבל אגורות בודדות".
רוצים להישאר מעודכנים?
ואצלכם זה יהיה אחרת?
"אצלנו כל סופר שיתקבל ישלם מקסימום שבעת אלפים שקלים. עיקר ההשקעה שלנו תהיה ביחסי ציבור ובמישהו שיטפל בספר מול המבקרים הספרותיים. חוץ מזה, אנחנו נעסיק גם אנשים שיפרסמו את זה בצורה מאסיבית בפייסבוק, בשלב זה בהתנדבות, אבל בעתיד כשייכנס יותר כסף נשלם להם אבל מעט".
אז למה שאנשים יעבדו אצלכם?
"אני מנצל את העובדה שאנשים יושבים בבית ואין להם הרבה מה לעשות אבל יש להם ידע במחשבים בעיקר".
ולמה השם "אוגנדה"?
"בגלל החזון הציוני שהתפספס".
