בעולם מתוקן ובזמן אחר לא היינו אמורים להכיר את בני משפחותיהם של 251 החטופים, שבאותה שבת נוראית, לפני קצת יותר משנתיים, נחטפו בידי ארגון הטרור הרצחני – מי מביתו, מי מבסיסו ומי ממסיבת הנובה.
אתמול הסתיים מעגל האימה והסיוט של החטופים החיים ובני משפחותיהם, כאשר 20 האחרונים שבו אלינו, לאחר שנתיים של סבל קשה בידי המרצחים האכזריים. אחד מהם הוא אביתר דוד מכפר סבא.
גם מבלי להכיר את כל משפחות החטופים אין לי בכלל ספק שמשפחת דוד היא אחת המיוחדות שבהן. די היה לראיין מספר פעמים את אחיו, עילי ויעלה, כדי להבין, שאביתר הגיע מבית של אהבה ונתינה אין סופית, בית שלא יוותר עליו לעולם, עד שהוא יחזור. לשמחתנו, זה אכן מה שקרה.
אביתר דוד (משמאל) עם יעלה ועילי, צילום פרטי
הם עשו בשבילו הכל – דיברו, התראיינו, יזמו, הסבירו, סיפרו, ניסו לשכנע, טסו במשלחות בחו"ל, הגיעו לדרגים הכי גבוהים והכל במטרה אחת ברורה – אביתר חוזר הביתה ביחד עם כל החטופים. לא אשכח שבראיון הראשון שלי עם יעלה לא האמנתי לה שהיא רק בת 18. איזו בגרות, איזו התנסחות, איזו אופטימיות מטורפת אחזה בנערה המתבגרת שרצתה רק דבר אחד – שאחיה יחזור הביתה. ועילי? כמה אנרגיות חיוביות יש באח הבכור למשפחת דוד. מהכנסת בירושלים ועד הממשל האמריקאי. איפה שהיה צריך הוא היה שם כחלק ממשלחות של משפחות החטופים.
לצערה של המשפחה, אביתר עלה לאחרונה יותר לתודעה בגלל הסרטון המזעזע שהוציא חמאס לפני כחודשיים וחצי, בו הוא נראה רזה מאוד, מורעב וחלש – בתמונות שמזכירות ימים מלפני 80 שנים באירופה. הרגע שהוא חופר לעצמו את הקבר המיועד לו, ייזכר כאחד המצמררים מתקופת המלחמה.
אבל בני המשפחה לא התייאשו. הם תמיד האמינו, היו אופטימיים ויזמו את אחד המיזמים היפים בכיכר החטופים בכל התקופה החשוכה הזאת – "הג'אם של אביתר", מופע מוזיקלי שנערך בכל יום חמישי בכיכר לכבודו של אביתר, נגן גיטרה מוכשר שהמוזיקה היא אהבת חייו. המופע האחרון התקיים ביום חמישי האחרון, לאחר החתימה על ההסכם, ובו הבטיחו בני המשפחה כי זהו הג'אם האחרון בלי אביתר. עכשיו כולנו מחכים למופע שאביתר יהיה חלק ממנו. מההיכרות שלי עם המשפחה, זה יקרה ובגדול.
נזכרתי אתמול שבכל ראיון שקיימתי עם עילי במהלך השנתיים האלו סיימנו את השיחה בינינו בכך שאני מחכה ליום שבו אראיין אותו ביחד עם אביתר. עילי תמיד אמר בעזרת השם. אז קדימה עילי, אני מחכה. ברוך שובך, אביתר!
תגובות