דב עילם, אמרגן
התקשורת אינה עשויה מיקשה אחת. חלק נכבד מהתקשורת אמינה וחלקה רחוקה מלהיות כזו. עלינו לדעת למי להאמין ומאידך למי לא להאמין למילה אחת. בלעדי התקשורת אפשר היה להחליף את שם מדינתנו, ובמקום ישראל היינו נקראים למדינת נתניהו-ביתן-אמסלם שעל פיהם ישק דבר, אם רק הדבר היה בשליטתם. לא במקרה נתניהו הקפיד לקחת לעצמו את תיק התקשורת בהכירו את חשיבותה. תודה למוטי גילת, אמנון אברמוביץ, רביב דרוקר, בן כספית וחבריהם שבזכותם יש לנו תקשורת אמינה ולא הכל אבוד. אם לא הם, היינו הופכים לדיקטטורה נוסח פוטין.
אירית מרק, עיתונאית ופעילה חברתית
עצם השאלה אם מאמינים לתקשורת היא ההוכחה לאיזה שפל הגיעה התקשורת. חוסר האמון נובע ממספר סיבות והעיקרית שבהן היא הנטיה של כלי התקשורת הן הכתובה והן האלקטרונית להזדהות עם צד מסוים. התקשורת ממש נוקטת עמדה חד צדדית. הכותבים או המדווחים הפכו להיות כלי שרת בידי בעלי אינטרסים. הדברים הגיעו לידי מצב בו רוב האנשים אינם מאמינים לתקשורת. עיתון לא יכול לרמות את קוראיו ולהציג מצג שווא כאילו הוא אובייקטיבי בעוד כתביו הבכירים אינם מהססים לגנות, להשפיל, לרמוס את כבודו של צד מסוים. לא מדובר בשמאל או ימין. אם כלי תקשורת רוצה לאמץ אג'נדה עליו להיות אמיתי וכן ולגלות זאת בצורה ברורה וחד משמעית ולא לתעתע בקוראיו. היסוד לאמון בכלי התקשורת זה היושר והאומץ לא להיות צבוע אלא ברור וחד משמעי. הרבה קוראים או מנויים אינם מוכנים לשמוע או לקרוא עיתונים או ערוצים מסוימים בגלל סיבות אלו. על כלי התקשורת לעמול קשה מאוד על מנת לרכוש את אמון הציבור. פעם היו צוחקים בלעג 'הדבר הכי אמיתי בעיתון זה התאריך'. כיום גם זה לא בטוח.
הלן שי, אשת יחסי ציבור ופעילה במועצת נשים
התקשורת היא נשמת אפה של הדמוקרטיה ושומרת הסף של השלטון והשליטים. בין תפקידיה לייצג את הנשלטים והחלשים, לערוך תחקירים על מושחתים, לבקר את השלטון ולהאיר את כל התופעות החברתיות השליליות. החל במלחמה נגד גזענות, שחיתות שלטונית, שוויון מגדרי ושוויון זכויות, טייקונים ועוד. התקשורת היא הפה והבמה לחלשים ולעם ומייצגת את כל קשת האוכלוסייה. כמי שעוסקת בתקשורת ויחסי ציבור כבר יותר מ-20 שנה, אני מודעת גם לכוחה של התקשורת ולאלו המנצלים את כוחם וקשריהם כדי להשפיע, להרתיע ולמגר תופעות חברתיות שליליות. תקשורת בונה תדמית ותקשורת לעיתים גם הורסת. במיוחד בעידן המודרני כשהכל שקוף והמדיה רבת ערוצים ונגישה לכולם, ויש לה עוצמה, כוח והרתעה רבים. במשטרים טוטליטריים מצב זה אינו קיים והשליט הוא כל יכול.
רוצים להישאר מעודכנים?
אלי אליהו, כוכב רשת
חוץ מהתאריך, אי אפשר להאמין לכלום. מצד אחד קוראים לו "העיתון של המדינה" למרות שבפועל הוא עיתון רק למי ששונא את נתניהו. יום אחרי יום רדיפה בלתי פוסקת והפצת כל כך הרבה דברים שיצאו מהקשרם כשהשורה התחתונה היא לסגור חשבון עם ההנהגה הקיימת. מצדו השני של המתרס יש את העיתון שהוא מבית היוצר של ראש הממשלה, ושם רק דברי שבח והלל לכבודו. ובקשר לערוצי הטלוויזיה שלנו, אני מאמין הרבה יותר לרשתות הערביות ולאל ג'זירה
אורי נגר, איש עסקים ויו"ר עמותת כפר סבא הצעירה
לתקשורת למדתי להאמין ב-70-60 אחוז בלבד. אחרי חשיפת כל כך הרבה אינטרסים כאלו ואחרים מאחורי כתבות שונות הבנתי שאי אפשר להאמין ב-100 אחוז למה שמדווח בערוצי התקשורת השונים. חבל שכך הדברים, אבל התקשורת צריכה להפנים ולעבוד על חידוש האמון עם קהל צופיה ומאזיניה
