במציאות תקשורתית בה מנסים כולם להיות פוליטיקלי קורקט למראית עין, חשוב להדגיש כבר בפתיחה: איש לא באמת חשב שטום שלח ייבחן רק על פי יכולתו המקצועית נטו על כר הדשא. לא כשאבא החזיק תקופה ארוכה בתואר שיאן ההופעות בנבחרת ישראל, ובטח לא כשסבא מחזיק ברקורד מרשים במיוחד הן כשחקן והן כמאמן וממש לא במקרה גם בעל הבית בקבוצה בה משחק הנכד. הפרשנים באולפן ידאגו לעד לתזכר את מי ששכח בייחוס המשפחתי, בעוד האוהדים ביציע יפעילו לחץ תמידי וממילא בטוחים כי שיבוצו בהרכב לא נובע מהחלטה מקצועית "נקייה". כמעט מבלי להתכוון, התוצאה היא מגננה תמידית בכל החזיתות, שמתנקזת בסופו של דבר לשחקן כדורגל בן 22 שחולם על קריירה מצליחה.
"בשנה שעברה מי שעשתה את כל הבלאגן בקשר אלי הייתה התקשורת", פותח שלח בראיון ראשון מאז לבש את המדים הירוקים של הפועל כפר סבא. "שום דבר לא היה מקצועי. יותר מזה, באחד המשחקים שבכלל לא הייתי בסגל אמרו בפאנל בטלוויזיה שגרמתי לפנדל. במשחק נוסף בו הייתי פצוע ולא שיחקתי אמרו שהבקעתי גול עצמי. התחלתי להרגיש שמנסים בכוח לדחוף את השם שלי בהקשרים שליליים. צריך לזכור ששחקן כדורגל הוא קודם כל בן אדם. במקרים האלה לא כיבדו אותי כבן אדם, עשו לי עוול וניסו לחבל לי בקריירה". כפועל יוצא, גם ביקורות מצד יושבי היציע החלו להיערם. "אני שחקן צעיר ובהתחלה היה לי קשה עם זה, אבל בחרתי בסיטואציה הזו כי יכולתי לשחק גם בקבוצות אחרות בלאומית", הוא אומר. "רציתי להילחם על זה כי הפועל כפר סבא בלאומית היא כמו מכבי תל אביב בליגת העל".
תכנית ההתנתקות
הפצעים הפתוחים הללו גרמו לשלח ג'וניור לעשות סוויץ'. כיום לטענתו הוא אינו צופה בשידורי הליגה הלאומית ובמקביל נמנע מלקרוא מה כותבים עליו בעיתונים ובאתרים, כולל טוקבקים. כדי לסדר את הראש, הוא נפגש אחת לשבוע עם מאמן מנטלי, המדריך גם מספר שחקנים בליגת העל. "השנה התנתקתי", הוא אומר. "אני לא מודע למה שקורה בסביבה אלא מתרכז נטו בעצמי ובהצלחה של הפועל כפר סבא".
יצחק שום. צילום: עזרא לוי
אחד הדברים שהעלו לאחרונה את חמתם של אנשי המועדון היה סקר שנערך בעמוד פייסבוק של אוהדי כפר סבא, בו התבקשו האוהדים להצביע מי לדעתם צריך להיות המגן הקבוע של הקבוצה. מתוך 206 מצביעים בחרו 89% בגל פורת ואילו 11% בלבד תמכו בשלח. "לא שמעתי על זה, לא קראתי ואין לי מושג איפה זה היה", מבהיר המגן הימני. "אז מישהו עשה סקר, מה זה אומר? כל אחד היום יכול לכתוב מה שבא לו. אי אפשר לרדוף אחרי זה. בכל קבוצה יש תחרות, בטח בכזו שמכוונת לעלות ליגה, וכך גם בעמדה שלי. לא נראה לי שזה משהו שמייחסים לו חשיבות ובסופו של דבר יש אימונים ומאמן שמחליט ומי שהכי טוב ישחק. בגלל שזה קשור אלי העניין יותר רגיש ואנשים נפגעים בשבילי, אבל באמת שזה עובר לידי. אין לי בעיה עם הקהל של כפר סבא, אני אוהב את האוהדים ומקווה להביא אותם ואת המועדון לליגת העל. זו המטרה שלנו, אנחנו עובדים קשה כדי להשיג אותה ובעזרת השם נעמוד בה".
אז שלח הצעיר צובר ביטחון משבוע לשבוע, אבל גם הוא יודע ששם המשפחה מחייב אותו לתת מעצמו יותר מכל שחקן אחר. "אני נלחם בכל אימון על המקום שלי, נותן 200% ורוצה להצליח בתור טום", הוא מבהיר. השם שלי השפיע גם לפני שהגעתי לכפר סבא והייתי שלח, וגם עכשיו כשאני כאילו גם שלח וגם שום. כל החיים הייתי צריך להיות 20% יותר טוב כדי לשחק. ידעתי את זה תמיד ולכל דבר יש יתרונות וחסרונות. בסופו של דבר אני שחקן כמו כולם שנלחם על הדקות שלו ורוצה לשחק ולהוכיח את עצמו נטו על המגרש. מעבר לזה אני לא כאן בשביל הכסף ואני גם לא אחד שבא להחתים כרטיס, אלא אכפת לי מהמועדון הזה ואני רוצה שהוא יצליח".
שלא באשמתו, האירוע המדובר ביותר אליו נקשר שמו של שלח אשתקד היה פיטוריו של המאמן מסאי דגו, דווקא לאחר שהוביל את כפר סבא לניצחון בדרבי העירוני מול בית"ר שהעלה את הקבוצה לרבע גמר גביע המדינה. בראיונות טען דגו כי הסיבה לפיטוריו הייתה שהנכד של בעל הבית לא פתח בהרכב. "אף אחד לא בא ואמר לי שהולכים לפטר את מסאי", אומר שלח. "אני והוא היינו ביחסים טובים מאוד מבחינת מאמן-שחקן, תמיד כיבדתי והערכתי אותו והוא אותי. ברור שזה לא נעים שמקשרים אותך לזה שמאמן מפוטר, אבל קרה מה שקרה. אני מכיר את סבא שלי, יודע מי הוא ומה הוא כאדם ובטוח שהוא עשה את מה שהכי נכון לקבוצה, לא מה שהכי נכון לטום שלח או ליצחק שום. הקבוצה הזו לא מכניסה לו כסף הביתה אלא רק כאבי ראש. אם הוא היה חושב שהקבוצה תתרסק כמו שקרה בשנה שעברה הוא לא היה עושה את מה שעשה, אבל הוא ילד גדול".
"זה לא נעים שמקשרים אותך לזה שמאמן מפוטר". מסאי דגו. צילום: ניר קידר
כאן בשביל להישאר
טום שלח, 22, מתגורר בתל אביב. בגיל 6 החל לשחק כדורגל במחלקת הנוער של מכבי תל אביב ובנערים ג' עזב לבית"ר טוברוק. באותה שנה, רצה הגורל, ניצח בגמר 1:2 עם קבוצתו החדשה את זו הישנה וזכה עם טוברוק בטורניר "נייקי". ביציע עודדו אבא אמיר וסבא יצחק. בגיל נוער עבר לרמת השרון והמאמן חיים שאבו היה האיש שהסיט אותו מעמדת הקשר לזו של המגן הימני. בהמשך, תחת אורן רותם, עלה עם הקבוצה מהליגה הלאומית לליגת העל לנוער. במקביל שירת בצבא כעובד רס”ר בתל השומר. עונתו הראשונה בבוגרים הייתה במכבי קריית גת בליגה א' וזו כאמור העונה השנייה שהוא פותח במדי כפר סבא.
"מאבא לקחתי את האגרסיביות ומסבא את הכישרון", מתייחס שלח להשוואה המשפחתית הבלתי נמנעת ומשתף גם בטיב היחסים שמעבר למגרש. "אנחנו משפחה מאוד מאוחדת, משתפים זה את זה בכל ואין סודות. עם סבא אני מדבר על החיים, הוא כמו חבר שלי. אני אוהב אותו מאוד ומאחל לכל אחד סבא כזה. על כדורגל אנחנו דווקא משתדלים לדבר כמה שפחות, אבל אי אפשר להתחמק מזה שהוא גם הבעלים של הקבוצה הזאת. כל המשפחה מאמינה בי מאוד והם מרגישים שיש לי המון פוטנציאל שעדיין לא התממש. כולם מחכים שאני אתפוצץ ואני מאמין שזה יקרה העונה".
"כולם מחכים שאני אתפוצץ". טום שלח. צילום: ספי מגריזו
אילו טיפים מקצועיים קיבלת מאבא וסבא בנוגע לקריירה?
"סבא כל הזמן אומר לי 'לך, אל תפחד. תעשה אחד על אחד, אתה טוב בזה, תרים, תבעט, תהיה מעורב'. לא להיות מסוג השחקנים שנוגעים בכדור רק מידי פעם. אבא אמנם חושב יותר הגנה, אבל תמיד אומר לי 'טום, אתה חייב מספרים, מספרים, מספרים'. זה מה שחשוב היום בכדורגל. הפציעה האחרונה בשריר הירך האחורי קצת עצרה לי את התנופה, אבל עכשיו אחזור ובעזרת השם אתן גולים ובישולים".
לא מעט אנשים טוענים שאתה צריך לשחק בקבוצה אחרת כדי להימנע מדיבורים מיותרים.
"זה לא על הפרק. גם במקום אחר היו אומרים 'הוא הבן של שלח והנכד של שום'. מה, אני צריך עכשיו לנסוע לעפולה או לנצרת עילית? כפר סבא זה קרוב לבית והמועדון הכי גדול בלאומית. טוב לי פה, אני מכיר את האנשים ואני לא חושב שאני צריך לשקול את זה בכלל, אולי בעתיד. תמיד הייתי שחקן מן המניין ומעולם לא זכיתי ליחס מיוחד. אבא תמיד אמר לי – אם אתה לא רוצה שידברו עליך, לך לשחק בליגה ב'. לא אימצתי את זה. אי אפשר לרצות את כולם".
בדומה לקריירה העשירה של הקרובים לו ביותר, שלח ממש לא מתכוון לעצור כאן. "קודם כל אני רוצה להגיע לליגת העל עם הפועל כפר סבא ועובד קשה בשביל זה כל יום. בהמשך אני רוצה להיות בצמרת ולהגיע לנבחרת. קבוצה גדולה? מכבי תל אביב. גדלתי שם ומגיל קטן רציתי להגיע לבוגרים. אני מאמין שעוד כמה שנים אשתפשף ויהיה לי מקום שם", הוא אומר וממהר להיתלות באילנות גבוהים. "אני מדבר עם אבא וחושב 'בואנה, הבן אדם היה שיאן ההופעות בנבחרת ישראל ועדיין במקום החמישי עם 85 הופעות'. את סבא לא ראיתי משחק אבל שמעתי סיפורים מפה עד להודעה חדשה. למי אקשיב? לאנשים שבגלל שם המשפחה מסתכלים עלי בצורה שונה, או להם שאומרים לי שאני שחקן טוב ומאמינים בי שאהיה עוד יותר טוב? אני מעריץ את אבא וסבא והלוואי שאגיע להישגים שלהם".
אתה מאמין שאי פעם תימדד רק בתור טום שלח, ללא הייחוס המשפחתי?
"אני לא מתבייש בזה, לא בורח מזה והכי גאה בעולם במשפחה שלי. גאה להיות 'בן של” ו”נכד של'. זה מי שאני, טום שלח, עם כל החבילה. זה אולי נראה כמו משקולות, אבל עם זה אני אצליח".
