1. בפן המקצועי המשחק מול בית"ר ת"א רמלה לא הביא עמו כל בשורה. הרי הקבוצה שוב לא ניצחה, שוב שיחקה רע מאוד, שוב נראתה כבויה וחסרת כל מעוף ושוב לא הצליחה לייצר יותר ממצב וחצי להבקעה במשך 90 דקות מייגעות. אבל מעבר לכך, מה שבאמת מטריד אותי כאוהד זה חוסר העניין בקבוצה מצד מאות רבות של אוהדים שתמכו וליוו את הקבוצה בשנים האחרונות. חלקם המכריע חדלו לחלוטין מלהגיע למשחקים ואילו החלק המזוכיסטי של יושבי היציע עדיין מדדים עצמם למגרשים ברוב המשחקים בשם כוח האינרציה. עבדכם הנאמן נמנה עמם. בינתיים.
אם עד לפני שנה תמימה כל לוח הזמנים שלי נקבע באופן חד משמעי סביב משחקי הקבוצה ובהתאם לכך גם יומן העבודה וחיי המשפחה שלי, הרי שביום שישי האחרון מצאתי עצמי מוותר על הנסיעה לרמלה ולא כי לא היה באפשרותי לעשות זאת, אלא שגם למזוכיזם, מסתבר, יש קו אדום. העצוב בסיפור הזה שאת שום יצחק לא כל כך מעניין מה שקורה ביציע, ואילו לי לא נותר אלא להודות לאשתי היקרה, שסידרה לנו חופשת סופ"ש בבית מלון בל אכתת רגליי ללויטה סטדיום למשחק מול הכתומים מעיר היין.
2. אז מה יהיה? כך שואלים עצמם אוהדים רבים, כלומר אלה שהייאוש טרם נעשה עבורם יותר נוח. אני שומע וקורא על שלל רעיונות, שרק מבטאים את עומק התסכול ממצבו החמור של המועדון בכלל והקבוצה הבוגרת בפרט. כדי לסבר את האוזן, יוזמה אחת מדברת על שובו של לא אחר מאשר אלי טביב ולמרבה ההפתעה יש ליוזמה הזו, לצד המתנגדים הרבים מטבע הדברים, גם לא מעט תומכים שדואגים להזכיר שהוא לפחות "שם פה כסף", והאמת? לפחות עם העובדה הזו קשה להתווכח, בטח ובטח כאשר נזכרים בשמות כמו גיז'רמו ישראלביץ' ומאור מליקסון, שלבשו את המדים הירוקים של הקבוצה מהשרון תחת שרביטו של מר טביב.
יוזמות נוספות מדברות על רכישת הקבוצה ע"י האוהדים (סטייל השכנה הכחולה מאם המושבות) ואף על האפשרות של הקמת קבוצת אוהדים חדשה לגמרי, אשר תתחיל דרכה מירכתי ליגה ג' ותתמודד מול מעצמות הכדורגל של מכבי כפר יונה, ספורטינג ת"א, הפועל ג'לג'וליה והפועל אורנית. כאשר סתיו שחם הפציע אצלנו בקיץ 2013 הוא אמר בפגישה שקיימנו עמו בפאב האוהדים (נשבע לכם שהוא רק שתה כוס מים עם פלח לימון) שתוך 20 שנים הוא רואה בדמיונו את הפועל כפ"ס משחקת מול ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו, אז למי אכפת לבלות כמה עונות בכפר יונה או באורנית עד שתגיע עונת 2033-34? חברים תקשיבו לי טוב, תמיד עדיף לצחוק מאשר לבכות.
