תעשיית האירועים והבידור ספגה מכה קשה מאוד בימים אלה של קורונה. כשהאולמות וגני האירועים נסגרו כל מי שעבד בתחום איבד גם הוא את הפרנסה. שניים שנפגעו מהמצב הם דיג'יי אילן לוגסי והמוזיקאי דורון אלפסי, כל אחד בנפרד הוא בעליה של חברה להפקת אירועים. השניים, תושבי השכונה הירוקה, התגייסו בשבועות האחרונים ומפיקים מדי שבוע מסיבות מרפסות מהממות כדי לשמח בהתנדבות עם שכניהם.
לוגסי, בן 42, נשוי, אב לשניים, מספר על החוויה שקורית פעם או פעמיים בשבוע. "בניגוד למסיבה רגילה, אתה לא מנסה לפתח פה מסיבת ריקודים למרות שאנשים רוקדים במרפסת וזה בהחלט מרענן אותם ושובר להם את השגרה", הוא אומר, "בכל מסיבה אני פותח גם שידור חי בפייס ובזום וכולם מתחברים. זה עדיף מאשר להיות כל היום מול המסך בחדשות ובאוכל. זה בהחלט נחמד ואני מקבל אחלה תגובות מאנשים".
מה אנשים אוהבים לשמוע?
"אנשים אוהבים הכל. אני מנסה לגוון כי בסך הכל אני מנגן לכולם. אנשים אוהבים מיינסטרים – מוזיקה ישראלית עכשווית, טיפה ים תיכונית וגם שירים של פעם. לפעמים אנחנו נענים לבקשות של אנשים ואם זה מתאים אז אני זורם. בסופו של דבר אני מאמין שהכל יעבור ושחשוב שאנשים יתאזרו בסבלנות, ואין מאושר ממני שאני יכול לשמח אנשים בתקופה הזאת".
דיג'יי אילן לוגסי. צילום פרטי
איך זה התחיל?
"מכירים אותי בשכונה ואשתי מאוד פעילה וחברה של חברת מועצת העיר עדי סקופ, שפנתה אלי והציעה שאולי ננסה לשמח את השכונה. גם ועד השכונה פנה אלי וזה זרם לי. אמרתי למה לא, נעשה שמח. זה עבד פצצה. התגובות טובות. אני גר ברחוב נלקין. יש 10-8 בניינים במעגל ואנשים עומדים במרפסות ונהנים. זה נהדר".
ספר קצת על הקשיים שאתה עובר.
"אין אירועים בכלל וזה לא קל. אנחנו לא יודעים מה העתיד צופן לנו. זה בהחלט מדאיג אותי מאוד כי זו הפרנסה שלי. זה מקצוע שאני מתפרנס ממנו כמעט 30 שנה. בינתיים אנחנו מסתדרים ואין מחשבות לבאות, מקווים שיהיה בסדר".
גם דורון אלפסי, תושב רחוב זליבנסקי בכפר סבא, בן 50, נשוי ואב לארבעה, גיטריסט ובעל חברת הפקות יחד עם אשתו, נאלץ לסגור את העסק ואף שלח 12 עובדים הביתה. "99 אחוז מהעבודה שלנו זה בתי ספר", הוא מספר, "אנחנו עובדים בכל בתי הספר היסודיים ברחבי הארץ, יש לנו ברוך השם עסק מאוד יפה. הבעיה היא שבגלל סגירת בתי הספר אנחנו הראשונים שישבנו בבית עוד לפני המסעדות. פיטרנו עובדים, ומצאנו את עצמנו יושבים בבית מתוסכלים מהמצב".
אתה מודאג?
"אני מודאג מאוד. יש לי שני בנים בצבא ואמא שלי במגדלי הים התיכון בנורדיה, הפרנסה מושבתת, הכל מושבת. אז לא תהיה מודאג? בינתיים חיים על חסכונות ומקווים שיהיה בסדר. ההוצאות אמנם פחותות כי אני לא מחזיק משרדים ולא משלם ארנונת עסקים, אבל זה גם ייגמר מתישהו. איך נחזיק מעמד אני לא יודע".
בתוך התסכול הזה, עלה הרעיון להוציא גיטרה מהמרפסת ולנגן. "אשתי הציעה את זה, אז הוצאנו רמקול אחד ואנשים קפצו במרפסות. ואז הגברנו קצב, קיבלתי אישורים מהעירייה ומהמשטרה להופיע שלוש פעמים בשבוע, הבאנו את כל ציוד ההגברה כולל תאורה והפידבקים גדולים. ילדים שמים לנו ציורים ליד הדלת, תולים שלטי תודה על המרפסות. זה בהחלט מחמם את הלב. מהמרפסת העורפית שלי יש מלא מרפסות ממול. אישה אחת חולת סרטן אמרה לי שזה מה שעושה לה שמח בחיים, מישהו שהתאלמן גם החמיא".
יש קונספט למסיבות שאתה עורך?
"בימי שישי אני שר ומנגן בקבלת שבת, בערבי חג אני משתדל לייצר אווירת חג, ובימים רגילים פשוט עושה שמח – ביום חמישי שעבר עשינו מסיבת שנות ה-80-70 ואחר כך עשינו הפעלה לילדים. עשינו גם קונספט כמו מיומנה עם כלים וילדים יצאו עם קערות ותופפו עליהם. יש לי סטים של תופים במרפסת והתחלנו לתופף. כשאתה רואה את השמחה של ההורים זה אדיר. הספקנו גם לחגוג ימי הולדת, ימי נישואים ובר מצווה – הכל בתרומה".
דורון אלפסי ומשפחתו על המרפסת. צילום אורן אלון earthbyoren.com
אלפסי מספר שניתן להיכנס לקבוצת הווטסאפ שלהם ולעמוד הפייסבוק "המרפסת של אלפסי" כדי לראות מה עוד מתוכנן. "הדבר היפה הוא שאני גר פה כמעט חמש שנים וחוץ מהשכן ממול לא הכרתי אף אחד. פתאום אני מכיר את כל השכונה ומקדיש להם שירים", הוא אומר, "זה מהמם ומדהים. גיליתי אפילו שיש לי שכן סטנדאפיסט ובאחד הימים אפילו הורדתי לו מיקרופון שיריץ קטעים. זו הייתה חוויה".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
