הפצועה מפיגוע הדקירה שאירע ביום הזיכרון בצהריים, סמוך לקניון G בכפר סבא, שוחררה ביום שישי מבית החולים מאיר לביתה שבעיר לאחר שעברה ניתוח חירום לתפירת הפציעות בגופה. בראיון ראשון לצומת השרון היא מספרת את שעבר עליה.
"בבוקר יום הזיכרון נסעתי לתחנה המרכזית בכפר סבא כדי למלא את הרב-קו שלי כי הנהגים באוטובוסים עכשיו לא לוקחים כסף מזומן", היא מספרת, "ב-11 עוד הספקתי לעמוד במטבח שלי בצפירה ואז יצאתי, מילאתי את הרב-קו ולאחר מכן אמרתי שאולי אעשה כמה קניות, כי זה היה יום ההולדת של הבת שלי והייתי צריכה דברים לבית. האמת היא שזה היה די טיפשי לצאת באותו היום. זה היה יום קצר, היו עבודות בכביש. לא הספקתי כלום ובסוף הכל התחרפן".
אחותה של הנדקרת: "מה שהציל אותה זה שהיא הגיבה מהר וצעקה. תתחילו להגן על האזרחים" (וידאו)
בתחנת האוטובוס הם עמדו לבדם. "עמדנו רק אני והוא. הוא היה מאחוריי. הייתי בחזית התחנה כדי לתפוס את האוטובוס שלא יברח לי. אני לא פוחדת מערבים, אני עובדת איתם בעבודה שלי. אפילו שאלתי אותו איזה אוטובוס מגיע. לא ראיתי אצלו סכין. ההבעה שלו הייתה רגילה. פתאום הוא התחיל עם מכות בראש. מכות כאלה שעד עכשיו אני מסוחררת, גם אחרי שהשתחררתי מבית החולים. יש לי בומים בראש. בעיות שיווי משקל. הבנתי שהוא רוצח אותי והאמת היא שלא חשבתי שאצא מזה. לא אמרתי מילה אבל התחלתי לרוץ לעבר המכוניות ושם צרחתי הצילו. הוא רדף אחרי לכביש עם מבט של רצח בעיניים והתחיל לדקור אותי. אני זוכרת שבכביש הייתה אווירה של פחד ואימה. אף אחד לא מיהר לצאת מהמכוניות. ברגע הזה איבדתי את הביטחון. אמרתי 'אף אחד לא יוצא'. אם אתה לא מבין שאתה לפני מוות ולוקח באותה שניה החלטה נכונה אז אתה לא נשאר בחיים. זה עניין של חצי שניה. אני יצאתי מהסיטואציה ממצב של מוות בטוח.
"ואז האיש הזה שהציל את חיי בא, ועם אקדח שלוף הוא ירה בו שני כדורים באזור שמותר ובגלל זה הוא נשאר בחיים. כל הזמן הייתי בהכרה. הדם נשפך ממני. מיכלים של דם היו שם. הפארמדיקים שאלו אותי את כל השאלות כדי להבין שאני בהכרה. הגעתי לבית החולים בהכרה. הרופאים אמרו לי 'בתיה אל תעזבי אותנו'. קיבלתי שתי מנות דם. כמה בן אדם יכול להחזיק מעמד מדקירות. איקס זמן. בחדר טראומה בטיפול נמרץ עשו לי בדיקות בכל הגוף והכניסו אותי לחדר ניתוח. הקאתי בחדר הניתוח את הנשמה שלי לפני כולם. דיברתי עם הרופאים כשאני עם מורפיום מלא. אני זוכרת צלליות של אנשים. אמרו שחטפתי שבע דקירות בתקשורת, אבל היו לי 13 דקירות. בעלי היה בהלם אחרי שהוא ראה את הדקירות".
איך את מרגישה עכשיו?
"הראש שלי חטף כל כך הרבה. הוא כנראה בכוונה עשה כך כדי שלא אזכור מה היה לי. קשה לי לישון בלילה, קשה לי עם התפרים והכאבים. אני אפילו לא יכולה להלביש את עצמי. אני מנסה להתאושש והכאבים עצומים. עוד לא אכלתי. החלק השמאלי שלי משותק. הוא ממש קרע לי את השרירים. כולי תפורה כמו שיפודים. נתנו לי המון משככי כאבים. אני אפילו לא אנסה לצאת עכשיו מבית, אם אנסה אני אפול. אני אשתדל אולי על עגלה בהתחלה כי אין לי יציבות".
איך בני המשפחה שלך שמעו על המקרה?
"ביקשתי מהם לעדכן את בעלי עוד באירוע. התקשרו אליו לעדכן. הוא התקשר למקום העבודה שלי במרינה בהרצליה לספר להם והמנהל שלי חשב שהוא צוחק עליו. אני עובדת בביטחון של המרינה. הנהלים מאוד חזקים. אם אתה לא מגלה ערנות במצב של סכנת חיים אתה עלול להסתבך. הרבה פעמים נתקלתי במצבים בלילה לבד. אתה צריך פה ערנות. אתה צריך להבין שמה שאתה קולט זה נכון".
מה את חושבת על העיתוי של הפיגוע ביום הזיכרון?
"אנשים קולטים שהמוטיבציה של הטרור מרימה ראש ביום הזיכרון, ביום הזיכרון כשיש מגיפה וקורבנות והרבה דברים קורים הם החליטו לצאת להרוג אנשים. אני רוצה לדעת מי שלח אותו. אני רק במקרה מדברת איתך. אני יכולה לשיר את השיר 'אלוהים נתן לי במתנה את החיים על פני האדמה'. האנשים ברכבים צילמו הכל. זה סרט היצ'קוק אמיתי שנתתי לאנשים לראות בריל טיים. מה פתאום הם הגיעו ביום הזיכרון, יום קדוש. מה המניע לייצר פיגוע לפני יום העצמאות כשהמדינה במבוי סתום. הם רצו לייצר פיגוע כדי לקבל רווחים פוליטיים. זה לתת לטרור להרים ראש. זה בדיוק ככה. הנשמות של כל נפגעי המלחמות ופעולות האיבה מסתובבות ביום הזה. אוי ואבוי למי שמחלל את היום הזה. זה לפגוע בסמלי המדינה של אלה שהקריבו את עצמם. תחשוב טוב ותבין מה המשמעות. לקח לי יומיים מאז בית החולים לעשות סדר במחשבות. החיים לא מובנים מאליהם. השקט משקר ומשכר. אם לא אני זה היה מישהו אחר. עכשיו צריך לתת לכוחות הביטחון להגיע לתוצאות. צריך לדבר עם המשפחות השכולות שיקימו קול זעקה ושתיווצר פה התראה כדי שלא ירצחו לאור היום".
מה יש לך להגיד למנהיגים שלנו?
"קודם כל לראות אם אבו מאזן היה מעורב ישירות ולבקש שהוא יגנה את הפיגוע. הוא נותן להם כסף. וצריך לעשות כל דבר כדי לייצר הרתעה".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
