כשתושב כפר סבא מאיר הראל (70) התגייס לצבא בשנת 1965, כלוחם בנח"ל, הוא לא חשב שישרת בצבא גם בתחילת העשור השמיני לחייו. "התגייסתי כשהייתי בן 17 וחצי, וחשבתי שלא יהיה לי מה לעשות בצבא. כבר הייתה מלחמת השחרור והייתה מלחמת סיני. אבל בסופו של דבר, השתתפתי בכל המלחמות מאז שהתגייסתי. לא הפסדתי כלום. היום אני כבר יותר מ-50 שנה בצבא".
הראל, סגן אלוף במילואים, ממשיך להתנדב למילואים ומשמש כסגן מפקד גדוד הובלת דלק. הוא מתנדב למילואים מאז שהשתחרר מהצבא, ומבחינתו הוא ימשיך להתנדב למילואים כל עוד הוא יכול. "אני לא מתכנן לעזוב, אבל אני מניח שזה יגיע באיזשהו שלב", הוא אומר, "אשתי לוחצת עלי ואומרת 'מה אתה רוצה עוד להסתובב עם מקל בין החיילים?'. אבל אני נמצא עם חבורה מקסימה בגדוד שלי, וכל עוד אנחנו ביחד וכל עוד אני יכול לתרום מהניסיון שלי, אמשיך לשרת".
מספר חודשים לאחר שהתגייס לנח"ל, יצא הראל לקורס מ"כים. במהלך הקורס הוא נפצע ברגלו ומאז הוא מוכר כנכה צה"ל. "הייתי לוחם בנח"ל ומאוד רציתי להגיע לקורס טיס. החברים שלי שכנעו אותי לצאת לקורס מ"כים בתור התחלה, וכשיצאתי לקורס נפצעתי כשקיבלתי פגז בזוקה לרגל. נקטעו לי האצבעות בכף הרגל והיתה לי אפשרות להשתחרר מהצבא. אבל לא רציתי לפרוש. לא היה לי ספק בכלל אם עלי להישאר, כי זה החינוך שקיבלתי. אחרי הפציעה חזרתי לנח"ל. הוצבנו בקיבוצים כמו, למשל קיבוץ שמיר, ומשם היו מקפיצים אותנו כשצריך".
לאחר שהשתחרר מהצבא, החל הראל לשרת במילואים כנהג בחטיבת סיור ובהמשך שירת כנהג ביחידת הובלת הדלק. בגיל 35 הוא יצא לקורס קצינים וכיום הוא סגן מפקד גדוד הובלת דלק. במסגרת שירותו במילואים, הספיק הראל להשתתף במלחמת ההתשה, במלחמת יום כיפור, במבצע שלום הגליל, באינתיפאדה הראשונה וגם במבצע צוק איתן.
"ברוב השירות שלי במלחמות שימשתי כנהג", אומר הראל, "במלחמת ההתשה אנחנו בגדוד החזקנו את כל קו בר לב מבחינת אספקה דלק ותחמושת, ולא היה שם קל. בתעלה כל הזמן היינו מטווחים וירו עלינו מכל הצדדים. במלחמת יום הכיפורים הובלתי את הדלק לכוחות הלוחמים בסיני. עברתי את תעלת סואץ והייתי מהראשונים שעברו אותה. הכרתי הרבה אנשים בקו בר לב, רבים מהם לא חזרו. אני זוכר שלהגיע מהצד שלנו לתעלת סואץ היה מאוד קשה. היו עומדים ויורים עלינו, וככה או שהיו פוגעים בך או שלא. היה שלט שצה"ל הציב שם לנהגים כדי לעודד אותם שהיה כתוב בו 'נהג, לכל כדור יש כתובת, והוא אינו יודע את כתובתך'. המסר היה שכביכול הכדור לא פוגע בנהגים.
מאיר הראל (בשורה התחתונה, שני משמאל) בשירות הסדיר
"היו לי עוד המון חוויות במהלך השירות, חלקן טובות וחלקן לא. חיילים שלי נהרגו במלחמות, אבל זה חלק מהעבודה שלנו. היו חוויות טובות שבהן עשינו את העבודה שלנו וחזרנו הביתה בשלום. כשיוצאים למילואים בתנאים קשים ולא טובים, זו חוויה טובה לחזור בשלום. יום אחד בשירות שלי במילואים הייתי מפקד פלוגה של מילואמניקים של תותחנים. היינו 30 יום בגדה, באינתיפאדה, באזור מועד לפורענות. אמרתי להם שהאמהות שלהם באו אלי לפני המילואים והבטחתי להן שכולם יחזרו הביתה בשלום וכשהגענו הביתה כולנו בשלום זו הייתה חוויה טובה. לצערי, לא תמיד היה לנו את המזל לחזור בלי נפגעים והיו מקומות שנפגענו".
הראל מתגורר בשנים האחרונות בשכונה הירוקה בכפר סבא. הוא גדל בקיבוץ נירים, ולכפר סבא עבר מפתח תקווה. הוא נשוי ואב לשלושה ילדים וסבא לשישה נכדים. הוא בעל חברה שמספקת דגים למסעדות ולבתי מלון והוא גם מחזיק ברישיון טיס ועובד כטייס פרילנסר בחברות תעופה כמו מונאייר וסקיי. לצד זאת, הוא לא מוותר לרגע על המילואים. בשנה שעברה היה שמונה ימים במילואים והשנה היה עד כה בשבעה.
למה אתה ממשיך להתנדב?
"לצערי המון אנשים לא עושים מילואים. אני חושב שכל בן אדם צריך להתנדב ולתת מעצמו למדינה שלנו ולצה"ל. אי אפשר להתחמק, כי אחרת לא יהיה מי שיעשה את העבודה הזו במקומנו. הרבה שואלים אותי למה אני הולך למילואים. אני חושב שכיום עול המילואים נופל, לצערי, על מעט מאוד אנשים כרגע שמוכנים לשרת במילואים, ואין מספיק אנשים שממשיכים. לכן, כל עוד אני יכול לתת מעצמי אני אתן. אני רוצה לראות יותר אנשים שעושים מילואים ועוזרים למערך המילואים, כי זה חסר לנו. חוץ מזה, מילואים זה גם מאוד כיף".
