עמותת אור ירוק ציינה ביום שני השבוע את אירועי "ישראל עוצרת" – יום הזיכרון להרוגי ונפגעי תאונות הדרכים. במסגרת זו, פירסמה העמותה את מספרי הרוגי תאונות הדרכים ביישובים ובערים, משנת 1980 ועד חודש ספטמבר 2017, לפיהם נהרגו בתקופה זו בישראל 6,845 בני אדם בתאונות דרכים. בכפר סבא נהרגו בתקופה הזו 65 בני אדם בתאונות דרכים. לפי הנתונים, השנה, 2017, לא נהרג אף אדם בכפר סבא בתאונת דרכים, אך בארבע השנים שקדמו לה, בין 2016-2013, נהרג בכפר סבא אדם אחד מדי שנה. בשנים 2012-2009 נהרגו בכפר סבא שני בני אדם בכל אחת מהשנים הללו, ובשנת 2008 נהרגו בכפר סבא שלושה בני אדם בתאונות דרכים.
שמונה שנים חלפו מאז שתושב כפר סבא יואל וינוקור (53), נפגע קשה בתאונת דרכים חזיתית בצפון הארץ. כיום, עדיין עם קשיים בתפקוד ודיבור איטי, הוא מספר על החוויה הקשה שעבר ועל היום בו השתנו חייו. "התאונה אירעה ב־28 בדצמבר 2010", משחזר וינוקור, "נסעתי לבד בג'יפ שלי. הייתי בדרך לבית השיטה, שם אני מחזיק בצימרים. באותה תקופה הייתי בקשר יחסית טרי, של חצי שנה, עם בת זוג שגרה בכפר סבא ולכן נסעתי הלוך ושוב ממנה וגם מהילדים שלי שגרים בהוד השרון לצפון. למזלי, באותו יום נסעתי לבד כי הייתי בדרך לעבודה. אני לא זוכר כלום מאותו היום והשבוע וחצי שלאחר מכן, אבל אני יודע, ממה שסיפרו לי, שהתאונה התרחשה בשעה תשע וחצי בבוקר. אני זוכר שזה היה ממש לפני יום ההולדת שלי, וכמו בכל שנה תכננתי מסיבה גדולה עם 200 חברים שהיתה אמורה להתקיים יומיים אחרי היום שבו השתנו חיי בתאונה הזו. תכננתי גם לנסוע לחודשיים לטיול ארוך בדרום אמריקה, שני דברים שלא קרו בסוף. מה שכן קרה זה שגרתי עם החברה במשך שלוש שנים ועברתי שיקום במשך שנה וחצי בבית לוינשטיין. היא היתה אישה מדהימה והיתה לי זכות ענקית להיות בן הזוג שלה".
יואל וינוקור
מה בדיוק קרה שם על הכביש?
"אני זוכר שהייתי קרוב לבית השיטה, באזור הירידות של אתר הסקי בגלבוע. זה המקום בו התנתקו שני גלגלים מהמשאית שבאה מולי. שני הגלגלים התנתקו מהעגלה שלה באמצע הנסיעה, וגלגל אחד פגע לי בג'יפ. כתוצאה מהפגיעה של הגלגל נכנסתי חזיתית באוטובוס שבא מולי ומאותו הרגע אני לא זוכר כלום. איבדתי את ההכרה. אני כן יודע, מדברים שסיפרו לי או שחקרתי אחר כך, וגם מהתמונות שיש מהתאונה, שפינה אותי מסוק כי היתה לי פגיעת ראש קשה בעקבותיה אושפזתי ברמב"ם שבוע ימים. המשטרה אגב, קבעה שמי שאשם זה המוסך שטיפל במשאית. אור ירוק עשו סרט על הסיפור שלי שנה וחצי אחרי התאונה מאחר שהמשאית טופלה במוסך פיראטי ולכן לא הכל היה בה תקין. כנראה שאם המשאית היתה עוברת תיקונים כנדרש בחוק, לא היתה תאונה. עכשיו אני חלק מהסטטיסטיקה".
רוצים להישאר מעודכנים?
ומה היה אחרי השחרור מבית החולים?
"למרות שהשתחררתי מבית החולים, לא ממש תפקדתי והרגשתי שמשהו השתנה. למשל, הדיבור שלי היה מאוד איטי וגם המחשבות שלי. שהבנתי שיש לי בעיה. שמשהו דפוק אצלי לגמרי. נסענו לרופא נירולוג של מכבי ששלח אותי לרופא מומחה שהפנה אותי בדחיפות לבית לוינשטיין, שם אושפזתי יומית במשך ארבע או חמש פעמים בשבוע. לא הייתי מסוגל לעשות כלום בתקופה הזו עקב פגיעת הראש, עם כל מה שמשתמע מכך. זה ממש אירוע מוחי עם אובדן זיכרון ועוד. לא הבנתי מה אני עושה בבית לוינשטיין כי תמיד הייתי בצד המסייע והמוביל והיוזם. התנדבתי למשל ביחידת חילוץ ופתאום מצאתי את עצמי במקום שבו אני צריך להכיר את עצמי מחדש".
וכיום?
"רק כשהשתחררתי מבית לוינשטיין הבנתי שעשו לי חדר כושר למוח והכל שונה עבורי. גם הרופאה ששחררה אותי אמרה לי שזה שאני משתחרר לא אומר שהכל בסדר, שיש לי עוד שיקום ארוך כי יש לי עוד הרבה זמן עד שאלמד מי אני מחדש. היום אני יודע בדיוק למה היא התכוונה כי אני בן אדם אחר, חדש. בן אדם שצריך שיפעילו אותו, עם מצבי רוח ועם יכולות חדשות. יש לי בעיות, כמו למשל שאני מפסיק לתפקד, ככה פתאום בלי התרעה. כמו בן אדם שעובד על בטריה והיא נגמרת. אני חווה את התאונה בכל יום ובכל זמן, בראש ובגוף. נכון שחזרתי להיות פעיל מבחינה ספורטיבית, מה שזרז את השיקום שלי. למזלי, חבר טוב שלי שעבר פגיעת ראש וידע בדיוק מה זה, סחב אותי עוד באמצע השיקום לחזור ולרכוב על אופניים".
