שבת שלום: כניסת וצאת השבת ומבט על פרשת 'חוקת'

ב"ה

ערב שבת פרשת 'חוקת'

ה' תמוז תשפ"ו

הדלקת נרות: 19:29

צאת השבת: 20:23

הרב יעקב מזרחי צילום פרטי

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:

"זאת חוקת התורה" ה' מוסר את דיני 'פרה אדומה'.

מפיקים תערובת מיוחדת (הכוללת אפר משריפת הפרה, עץ ארז, אזוב ושני תולעת) שתשמש לטהר אנשים או חפצים שנטמאו למת.

בני ישראל חונים ב'קדש' שם מתה ונקברת מרים, אחות אהרון ומשה.

צמאים למים ושוב מתלוננים: "מדוע הבאתם אותנו אל המקום הרע הזה?"

בתגובה מצווה ה' למשה ואהרון להקהיל את העדה ולדבר אל הסלע כדי שיצא ממנו מים.

משה אוסף את העם ומכה בסלע פעמיים. המים יוצאים מן הסלע ומשקים את העדה, אך בשל העובדה שמשה ואהרון לא דיברו אלא היכו, נגזר עליהם שלא להיכנס לארץ המובטחת.

ממקום חנייתם בקדש שולח משה מלאכים אל מלך אדום,

ומתאר בפניו את הטלטולים שעברו במצרים "אנו נמצאים כעת ליד גבולך, בקדש" מסיים משה "וברצוננו לעבור דרך ארצך.

נלך בדרך המלך ולא ניטה ימין ושמאל".

מלך אדום מסרב ויוצא לקראתם עם צבא גדול; הם לא מעוניינים להילחם בו ועוזבים את קדש.

בתחנה הבאה, הור ההר, נאמר לאהרון כי הוא עומד למות.

על פי ציווי ה' הוא עולה עם אלעזר בנו ומשה אל הור ההר שם מפשיט משה את בגדי הכהונה ומלביש את בנו אלעזר שימלא את מקומו. אהרון נפטר בהור ההר ושם קבורתו.

בני-ישראל מתאבלים במשך שלושים יום על פטירתו.

הכנעני בא להילחם בישראל ואף הצליח לשבות ממנו שבי. היהודים נודרים לבורא העולם ומבקשים ממנו לנצח במלחמה.

לאחר תפילתם הם משיבים מלחמה שערה – ומנצחים.

עוקפים את אדום, והיהודים מתעייפים ומתלוננים על אלוקים ועל משה. כעונש שולח ה'אלוקים נחשים הנושכים והורגים רבים מבני-ישראל.

יוצר משה בפקודת אלוקים נחש נחושת ומניח אותו במקום גבוה.

כאשר אדם ננשך (הוא מביט למעלה אל נחש הנחושת, נזכר בבורא העולם ומתרפא.

ממשיכים בדרכם ועוברים בנחל ארנון שם נהרגים באורח ניסי אויביהם שביקשו לטמון להם מארב.

שוב שולח משה שליחים, לסיחון מלך האמורי בבקשה לעבור דרך ארצו. סיחון מסרב ואף יוצא להילחם בישראל.

המלחמה מסתיימת במפלה מוחצת של סיחון: בני-ישראל כובשים את ארצו ומתיישבים בה.

שולח משה מרגלים לעיר יעזר, הם לוכדים את העיר והיהודים מתיישבים גם בה.

מגיעים לארץ הבשן, שם ממתין להם עוג יחד עם כל עמו.

ה' אומר למשה לא לחשוש ממנו ואחרי מלחמה הם מכים בעוג ובכל עמו.

משם נוסעים בני-ישראל וחונים בערבות מואב אשר על ירדן ירחו.

זו התחנה האחרונה לפני הכניסה לארץ המובטחת.

****

בפרשה,

קבוצת אנשים הותקפה על-ידי להקת נחשים ארסיים.

חלקם מתו מיד וחלקם ניצלו באורח-פלא: ראש הקבוצה הציב על פסל נחש והורה למוכשים להביט בו – והארס שבדמם התפוגג והתנדף.

עד כמה שזה נשמע דמיוני, זה מה שקרה שהקב"ה מצווה את משה לעשות זאת,

למה.?

כדי להיזכר באבא שבשמים.

כך רוב מצוות ומנהגי ישראל: המעשים עשויים להיתפס מוזרים.

אך המשמעות שלהם, מגיעה לחיזוק הקשר בינינו לבין הבורא.

לדוגמא המנהג העתיק, לתחוב פתקי בקשה "בכותל המערבי": אף אחד לא מאמין כי האבנים קוראות את רחשי הלב.

אך יש תחושת ממשות בקשר עם אלוקים – וזה העיקר.

כך גם המנהג לפתוח בעת התלבטות ספר-קודש ולנהוג בהתאם למשמעותן של המילים המזדקרות ראשונה לעין.

ובעשרות השנים האחרונות מוכר המנהג בעיקר עם ספרי המכתבים של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, המוכרים בשמם "איגרות-קודש".

תוחבים בקשות ושאלות, ובעמוד הנפתח מוצאים התייחסות לתוכן הפנייה.

זוהי דרך של התקשרות לעבדו הנאמן של הקב"ה מתוך אמונה כי הוא שמכוון את הפונה לפתוח בדיוק בעמוד בו מצפה תשובתו אליו.

שבת שלום