שבת שלום: כניסת וצאת השבת ומבט על פרשת 'בלק'

ב"ה
ערב שבת פרשת 'בלק'
י"א תמוז תשפ"ו

הדלקת נרות: 19:31
צאת השבת: 20:34

הרב יעקב מזרחי צילום פרטי

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:

בלק בן צפור מלך מואב רואה את ניצחונות ישראל במלחמות וחושש כי מדינתו היא הבאה בתור.

שולח שליחים אל נביא גוי בשם 'בלעם'
ומבקש ממנו לקלל את ישראל.

זקני מדין וזקני מואב מגיעים ומבקש מהם ללון בביתו ובבוקר ימסור להם את דברי האלוקים.

בלילה מתגלה אליו ה'.
"מי האנשים האלה?" ומספר לו על שליחותו של בלק. "לא תלך עמהם" פוקד עליו "וגם לא תקלל את עם ישראל, כי ברוך הוא."

המשלחת שבה על עקבותיה בפחי נפש.

בלק מנסה שנית. הפעם הוא שולח משלחת מכובדת יותר ומבטיח לבלעם כבוד רב,
"גם אם בלק יתן לי כסף וזהב לרוב לא אוכל לעשות דבר נגד ה'."

הפעם מתגלה אליו ה' ומרשה לו ללכת אך מזהיר אותו: "רק את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה."

בבוקרו של יום חובש בלעם את אתונו ויוצא עם המשלחת למואב.

אלוקים שולח מלאך שיפריע לו בדרך.
המלאך נעמד מול האתון.
בלעם לא רואה את המלאך, אך האתון רואה אותו וסוטה מן הדרך.
בלעם כועס על האתון ומכה בה.

כשהאתון ובלעם חולפים בין שתי גדרות, שוב מופיע המלאך.
האתון מבועתת סוטה אל הצד ולוחצת את רגלו של בלעם אל הגדר.
בלעם כועס ומכה בה שנית.

כשהמסלול עובר דרך שביל צר והמלאך מופיע, רובצת האתון על מקומה ומסרבת להתקדם וגם הפעם מכה בה בלעם.

פותח אלוקים את פי האתון ופונה לבלעם בשאלה: "מה עשיתי לך? מדוע הכית אותי שלוש פעמים?"

"ביזית אותי!" קורא בלעם בכעס. "לו היה חרב בידי הייתי הורג אותך!"

"הרי אני תמיד משמשת אותך בנאמנות…"
פתח אלוקים את עיניו וראה את המלאך שמספר לו כי נשלח על-ידי האלוקים לעכב את הליכתו למואב.

"חטאתי, לא ידעתי שאתה גרמת לאתון לסטות מן הדרך" מתנצל בלעם.
"האם עליי לשוב על עקבותיי ולא ללכת עם המשלחת המואבית?"

"לא" משיב המלאך, "אתה יכול להמשיך בדרכך. אך זכור כי תוכל לומר רק את מה שיאמר לך האלוקים."

במואב, ליד הגבול, ממתין בלק לבלעם. "מדוע לא באת אלי?" הוא שואל, "האם חששת כי לא אוכל להעניק לך את הכבוד הראוי?" בלעם משיב לו כי לא יוכל לעשות דבר משלו אלא רק להעביר את דבר האלוקים.

ומצווה על בלק לבנות שבעה מזבחות בהם הוא יעלה שבעה פרים ושבעה אילים. נבואתו כוללת גם את העתיד המזהיר הצפוי לישראל לצד העונש המר המצפה לאויביהם.

"עם ישראל הוא עם השוכן בדד ולא מתחשב בגויים".

את נבואתו הוא מסיים "תמות נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמוהו".

בלק המאוכזב מנסה להעבירו למקום אחר, שב בלעם ובפיו תוכחה לבלק: "לא איש א-ל ויכזב! הנה ברך לקחתי, וברך ולא אשיבנה" כשהוא מוסיף ומברך את ישראל.

לאחר הפעם השלישית בה בלעם אף מוסיף בברכותיו "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל!"
קורא בלק המאוכזב "מה עשית, קראתי לך כדי לקלל את אויבי ואילו אתה ברכת אותם.?!
רציתי לכבד אותך, אך אלוקים מנע ממך כבוד."

"אמרתי לך מראש" משיב לו בלעם, "כי לא אוכל לעבור את פי האלוקים."

לפני צאתו לדרך הוא שב ומתנבא על ביאת המשיח והגאולה העתידה, כשלבסוף הוא מייעץ לבלק לקחת את בנות מואב ובאמצעותן להסית את בני-ישראל לעבודה זרה.

בלק מקיים את עצתו: בנות מואב ובנות מדין מסיתות את בני-ישראל לזנות ולעבוד עבודת כוכבים.

אלוקים מצווה את משה להרוג את עובדי האלילים. ופורצת מגיפה המפילה חללים רבים בקרב בני-ישראל.

לעיני כל ישראל אחד מנשיאי השבטים מתקרב עם אישה מדינית.
פנחס, נכדו של אהרון הכוהן, נוטל רומח בידו והורג את שניהם ובזכותו נעצרת המגיפה. בסך-הכול מתו במגיפה 24,000 איש.

***
"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"
ראה שאין פתחי בתיהם מכוונים זה כנגד זה.

אל תביט לתוך אוהל שכנך כדי להחליט מה עליך לעשות.

ההחלטות בחיים לא צריכות להתבסס על מה אנשים אחרים עושים או לא עושים, ובוודאי שלא על מה שיש או אין לשכנים שלך.

נהיה הרבה יותר מאושרים אילו נתבונן בעצמנו בלבד בלי להשוות לאחרים.

שבת שלום