אתה אף פעם לא יודע איזו השפעה תהיה למהלכים שאתה מבצע בחיים עד שאתה לא אוזר אומץ לעשות אותם. כשפרסמתי את הספר הראשון שלי, "פתאום נועם", אי שם בינואר 2022, יצאתי איתו להרפתקה שאדוותיה נמשכות עד היום. פתאום הספר הוצג בכל חנויות הספרים. הוא זכה לסקירות חיוביות באינסטגרם ובפייסבוק. אחרי שני עשורים כעיתונאי וכדובר, שרגיל לראיין אנשים מאחורי הקלעים, הפכתי למרואיין בעצמי. בזכות הספר נוסף לי ערך בוויקיפדיה. בלעדיו כנראה שלא הייתי מגיע לעבודתי הנוכחית, כמנהל מדור ספרי התרגום של הוצאת כנרת זמורה דביר, שבה גם הספר ראה אור. זמן רב אחרי פרסומו, ביקורת חיובית באחד האתרים יצרה לו גל חדש של חשיפה והוא צעד לראשונה במצעד רבי-המכר של אתר עברית.
שנה אחרי שהספר יצא, אני זוכר שישבתי עם עצמי וחשבתי: אוקיי, מה עכשיו? האם אתה תהיה מהאנשים האלה שהוציאו רק ספר עלילתי אחד וזהו, או שאתה רוצה להצדיק את התואר סופר ולכתוב לפחות עוד ספר אחד. וכשהיצר הזה, לצאת להרפתקה ספרותית נוספת, התחיל לגרד ולפעפע בתוכי, הגיע השלב המאתגר יותר: על מה לכתוב עכשיו?
"פתאום נועם" התייחס לחוויית האבהות והמשפחה המודרנית דרך פריזמה של מה שאוהבים לכנות בעולם הסיפורת ריאליזם קסום – לוקחים את העולם המוכר ומכניסים לתוכו אלמנט יוצא דופן מעולמות הפנטזיה בואך מדע-בדיוני. כמי שגדל על דיאטה כבדה של ספרים וסרטים מהז'אנר, ידעתי שגם הספר הבא שלי יהיה כזה. אבל אחרי שהסתובבתי בעשרות חנויות ספרים, וקיבלתי פידבקים רבים לספר הראשון, הבנתי משהו נוסף: נשים הן חלק משמעותי מאוד מקהל הקוראים בארץ, וסיפורי אהבה תופסים מקום נרחב בבמות הספרים המרכזיות. אז החלטתי לכתוב ספר שבמרכזו סיפור אהבה, שמתרחש בכאן ועכשיו הישראלי, עם טוויסט מעולמות הריאליזם הקסום. אבל על מה הוא יספר?
בשלב הזה נכנס לתמונה הפמיניסט שבתוכי – כגבר שגדל עם אמא חזקה שהתאלמנה בגיל צעיר ונאלצה לגדל לבד את המשפחה, כאבא לשלוש ילדות מקסימות, כל אחת בדרכה, וכמי שנשוי לאישה יצירתית שתמיד שואפת להמציא את עצמה מחדש. וככזה, החלטתי להפוך על פיה משוואה ספרותית שמאוד צרמה לי. במשך שנים, נתקלתי בכותרים ספרותיים שהציגו את הדמות הנשית דרך תחום העיסוק של הגבר: "אשתו של הנוסע בזמן", "בתו של שומר הזיכרון", "אחותו של פרויד" וכן הלאה וכן הלאה.
סער ורדי חותם על ספרו החדש, אשתי גיבורת על, צילום תהילה אברהם
הספרים מהממים כשלעצמם, אבל השמות שלהם עושים עוול לדמויות הנשיות ומקטינות אותן לכדי השייכות לגבר שלצידן. למה שלא נהפוך את המשוואה, חשבתי, ככה שבמקום "אשתו של…", "בת של…" ו"אחותו של…", יהיה ספר שייקרא "בעלה של…". וכשניסיתי לחשוב איזו תכונה נעלה יכולה להיות לאותה אישה שמתוארת דרך נקודת המבט של בן הזוג שלה, נכנס אלמנט הריאליזם הקסום והחלטתי לייצר את לילי לוין (עברות של השם לואיס ליין מסופרמן, אפרופו היפוכים) – גיבורת-על ישראלית, אשת קריירה, אמא ובת זוגו של אופיר.
רוצים להישאר מעודכנים?
וככה יצאתי לדרך והתחלתי לכתוב במרץ עלילה שעקבה אחרי סיפור האהבה של אופיר ולילי, מרגע היכרותם ועד ימינו אנו, כשהם כבר בני ארבעים פלוס, וכיצד היכולות המיוחדות של לילי – תעופה, הרמת משאות כבדים ודבר-מה נוסף שלא אגלה מחשש לספוילרים – משפיעים על הזוגיות ועל שגרת החיים שלהם, אבל לא רק עליהן. כי כשמתנהלים עם סוד גדול כזה בעולם, יש לזה השלכות גם על שאר האנשים בחייה של לילי. סיפור המסגרת של העלילה תמיד התרחש בציר הזמן של ההווה, שבו אופיר נקלע לצרה ולילי צריכה להגיע לחלץ אותו, ומהנקודה הזו הספר חוזר בפלאשבקים ארוכים לרגעים המכוננים בחייהם הזוגיים, וגם לנעוריה ולשנותיה המעצבות של לילי לבדה.
רק שבדרך לייצר ספר קליל ואופטימי, אך גם כזה שמכיל רבדים ומחשבות על הניסיון לנהל חיים רגילים במציאות לא רגילה בעליל, ועל ההשלכות הארוכות של המעשים שאנחנו עושים, נתקעתי שוב ושוב עם כותרת הספר. "בעלה של גיבורת-העל" אולי מצלצל מגניב בקריאה ראשונה, אבל זה שם שעולה על לא מעט מוקשים לשוניים שעשויים היו להבריח קוראים (ובעיקר קוראות) פוטנציאליים. כבר שנים שהמילה "בעל" טעונה מגדרית – היא מזוהה עם מונחים אנכרוניסטיים של בעלות של אדם אחד על אדם אחר, או עם פרשנויות מקראיות שאינן רלוונטיות לימינו – ולכן היה לי ברור ששם הספר חייב להשתנות. ומאחר שסיפור המסגרת מתרחש כשאופיר במצוקה ומחכה ללילי שתציל אותו, ובזמן הזה הוא מספר את סיפורו לאדם זר שנמצא לצדו, החלטתי לתת לו את הבמה ולהפוך את שם הספר מגוף שלישי לגוף ראשון. במקום "בעלה של גיבורת־העל" ל"אשתי גיבורת־על".
ככל שחלף הזמן, גם הבנתי שיש פה כפילות נחמדה שעשויה לסייע לספר מסחרית: אפשר לקרוא את הכותרת באופן הכי מילולי שישנו, כספר על מישהו שאשתו היא באמת גיבורת-על (ועוד אחת משלנו!), או שאפשר לקרוא את זה גם באופן מטאפורי, כמשהו מתחנף-בקטע-טוב שגברים אומרים על בת הזוג שלהם, או – ופה המחשבה המסחרית נכנסה לתמונה – משהו שכל גבר ישמח להעניק לה במתנה וכל אישה (בשאיפה) תשמח לקבל. הרי מה יותר רומנטי מלקבל ספר שנקרא "אשתי גיבורת-על"?
בחודש שעבר יצא הספר לחנויות הספרים הפיזיות והדיגיטליות, בתום מסע של שלוש שנים וחצי של כתיבה, שכתובים, עריכות, ספקות עצמיים ועצירות בשל נסיבות החיים – ואני מאוד מקווה שהקוראות והקוראים יידעו להעריך את הקריצה המחשבתית שהושקעה בהתאמת השם לספר. בינתיים אני פוגש את הספר בחנויות, ערכתי לו השקה נהדרת עם עשרות משתתפים, הוא מקבל סקירות יפות וחיוביות ועכשיו אני אפילו כותב טור קצר לגבי הנסיבות שהביאו אותו לאוויר העולם. ומכאן, הספר שלכם ושלכן. קריאה נעימה.
דיויד בואי כבר
ספר נהדר, קולח, מקסים, מותח, מצחיק.
אני בטוח שהוא יעשה גלים כמו קודמו ואף יותר, ואני מקווה שגם יעשו עליו סרט! יש לי את השחקנית המושלמת, גל גדות!
כל הכבוד על הגשמת החלומות שלך סער!