היום (21.6), מצוין יום הזיכרון והמודעות לחטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן. נושא הילדים החטופים הוא נושא טעון כבר שנים רבות, שהגיע לתודעה ציבורית רחבה בפרשת עוזי משולם ב1994-, ובשנה שעברה כאשר שיחררה הממשלה את הפרוטוקולים ששפכו אור על חלק מגורלם של הילדים הנעלמים. אחד מהילדים הנעלמים הוא יוסף גיאת, בנה של נעמה עמרם גיאת בת ה-95 מרעננה שעקב מחלת האלצהיימר ממנה היא סובלת, ראיינו את בנה, אבי גיאת.
"המשפחה של אמא שלי הגיעה לארץ במבצע 'מרבד הקסמים' בשנת 1949", מספר אבי, "ההורים שלי הגיעו לארץ כשהיא הייתה בת 18 וכבר היה לה תינוק בן שנה וחצי. הם התמקמו באוהלים במחנה עין שמר באזור פרדס חנה. בשנות החמישים היו גשמים מטורפים וסופות ואוהלים היו עפים ברוח. לא היו כבישים, תשתיות, לא הייתה שפה שאפשר היה לדבר עם הייקים ששלטו בארץ בזמנו. חלק מהילדים התימנים נלקחו לקיבוצים, ועשרות מהילדים היותר קטנים, התינוקות, פשוט נעלמו. אמרו להורים שלוקחים אותם לבתי חולים, וההורים לא ראו אותם שוב".
מה קרה לאחיך?
"נשים שהיו לבושות כמו אחיות הגיעו לעין שמר וטענו שהגיעו מטעם המדינה. בגלל מזג האוויר הקשה, הן אמרו שהן באו לקחת ילדים חולים לבית החולים כדי להעניק להם טיפול ואז להחזיר אותן לעין שמר. אמרו לאמא שלי שהילד שלה חולה, ושצריך לקחת גם אותו לטיפול. כמו כמה אימהות אחרות, אמא שלי מסרה אותו לטיפול, אבל את הילד שלה לא החזירו. ההורים שלי חיפשו את הילד והלכו ימים שלמים ברגל. הם שמעו מאנשים אחרים בעין שמר שיכול להיות שהילד נמצא בבית חולים בחדרה, אז אמא שלי הלכה לשם. כשהיא הגיעה היא התחילה לשאו שאלות עד שבה אליה מישהו, תפס אותה, חנק אותה, עשה בה מעשה מגונה והיא בפחד ובכי ברחה חזרה לעין שמר. שברו את ההורים שלי מנטלית והם פשוט התייאשו. התייחסו לתימנים בזמנו כתת אדם. לא היה עם מי לדבר. לאחי הבכור קראו יוסף, והוא היה בן שנה וחצי כשחטפו אותו".
רוצים להישאר מעודכנים?
חיפשתם אותו במשך השנים?
"כל הזמן חיפשנו. אני הייתי קצין משטרה במשך ארבעים שנה,ולא הפסקנו לחפש אותו. לפני שלושים שנה קיבלנו מכתב מהסוכנות היהודית שבה התבקשנו לשלם על המיטות שהיו לנו בעין שמר ועל השמיכות והציוד שסופק לנו, והשם של יוסף היה שם בין המשתמשים בציוד. אמרתי להם שאני אתן להם את הכסף,אם הם יתנו לו תשובות. עד היום הם לא החזירו לי תשובה. כשהוא היה אמור להיות בן שמונה עשרה, קיבלנו מכתב גיוס. כשפנינו ללשכה, אמרו לנו שזאת טעות והוא נפטר. איפה נפטר? מתי נפטר? אף אחד לא ענה".
מה היית רוצה מהמדינה?
"שהמדינה תבוא ותודה שהילדים נעלמו. שאין ניירת. שהם לוקחים אחריות. אם הם רוצים לפצות בסכום סמלי את מי שנפטר, שיפצו. אני בן 70 ויוסף צריך להיות בן 72 היום, הלוואי והייתי יודע איפה הוא".
