בעוד פחות משבועיים, ביום ראשון, 4 ביוני, ייערך בבר-מסעדה הקונטיינר ביפו ערב ההתרמה של הוסטל בן גלים בהרצליה ובית הספר לשייט בלו ווייב. בהנהלת ההוסטל, המיועד לבני נוער המגיעים מרקע עברייני, ובבית הספר לשייט, מבקשים לגייס כספים כדי להמשיך ולקיים את הפעילות הימית השיקומית עבור בני הנוער, שמתקיימת בשיתוף בית הספר שהוקם לפני כשבע שנים מתוך אותה פעילות. במסגרת ערב ההתרמה מתוכננת ארוחה והופעה של חמי רודנר, ומחיר הכרטיס המינימלי עומד על 100 שקלים, ומי שמעוניין בכך, יכול לתרום יותר. בשנה שעברה השתתפו באירוע כ־250 אנשים.
“עמותת אותות, שמנהלת את הוסטל בן גלים, לא מתקצבת את הפעילות הימית שמתקיימת בו ולכן פעילותו ממומנת מכספי תרומות”, אומרת מנהלת ההוסטל, אתי אנשל, “אין לנו תקצוב לחלק הימי בהוסטל, והוא דורש תקצוב מכובד. מדובר בתקציב שאנשי ההוסטל צריכים להביא בכוחות עצמם וכך אנחנו עושים כבר 17 שנה באמצעות סיוע מהקהילה ולשם כך אנחנו מקיימים זו השנה החמישית את ערב ההתרמה”.
הוסטל בן גלים פועל בהרצליה מזה 17 שנה, ברחוב יעבץ. בהוסטל לומדים עד 15 נערים בגילאי 20-14, נערים המופנים אליו מכל רחבי הארץ ומגיעים מרקע של פשע ועבריינות. הנערים מתגוררים בהוסטל ומקיימים בו שגרה של לימודים, סדנאות העשרה וחיי חברה. פרט לכך השהייה בו משלבת תוכנית ימית מגוונת לצורך שיקום ארוך ומשמעותי של המתבגרים, ועיקרה הפלגות על יאכטה בהדרכת מדריכי שייט מבית הספר לשייט בלו ווייב. בשנים האחרונות התרחבה פעילותו של המועדון לתחומי חתירה וגלישה, והוא מהווה בית שני לנערי ההוסטל.
פעמיים בשבוע יוצאים בני הנוער מהמרינה בהרצליה להפלגות על היאכטה, שישה עד שמונה נערים בכל הפלגה. הרעיון הוא שמלבד הידע המעשי, ילמדו בני הנוער גם ערכים נלווים כמו עבודת צוות, קבלת סמכות, יכולת ניהול ופיקוד על אחרים והתמודדות עם מצבי לחץ שעולים תוך כדי הפלגה. כל הפלגה אורכת בין שש לשמונה שעות, כולל הכנה להפלגה ודיון מסכם.
“היינו הראשונים בארץ שעשו שימוש בכלים ימיים עם נוער בסיכון”, אומרת אתי אנשל, מנהלת ההוסטל, “הרעיון היה להשתמש בים ככלי המאפשר הרפתקה, שכן ההתמודדות מולו הופכת לחלק מהתהליך הטיפולי. הנערים מגיעים משוליים חברתיים והרבה פעמים תהליכי השינוי שהם עוברים מאוד מורכבים. אנחנו לוקחים את הנערים מנקודה אחת שהם נמצאים בה לנקודה אחרת שהיא הרבה יותר טובה. הכוונה לנקודה טובה יותר בכל הרמות והכישורים, ליכולת השתלבות בחברה חזקה יותר מהחברה שבדרך כלל הם מגיעים ממנה. בבלו ווייב יש קהילה שרובה מורכבת מאנשים בעלי מכנה משותף של אהבה לים, דבר שיוצר חיבור בין הנערים למדריכים. במסגרת שיתוף הפעולה עם בית הספר לשייט מתקיימות הפלגות ליעדים כמו טורקיה, יוון וקפריסין וחווית השייט המשלבת הפלגה ליעדים מרוחקים פותחת בפני בני נוער בסיכון את האפשרות לראות עולם בגיל צעיר, דבר המעודד שאפתנות ואמונה בעצמם וגם לזה יש ערך. כמובן שבמסגרת תפעול היאכטה הנערים נמצאים בסיר לחץ ונדרשת מהם יכולת מקצועית כדי להגיע פעם ראשונה ליוון למשל, ולראות שיש עולם מסביב. ילד שחושב שאין לו אופק מתקשה לראות דברים מעבר למצבו הנוכחי ואנחנו עוזרים לנערים לראות דברים אחרת”.
היוזמה להפיכת ההוסטל ל”הוסטל ימי” הגיעה ממייק נפתלי, מנכ”ל על”ם, עמותה לנוער במצבי סיכון. הוא זה שהשיג את התרומה הגדולה לרכישת היאכטה של ההוסטל, “מרינה”, ממשפחתה של מרינה ברקובסקי, שנרצחה בפיגוע ההתאבדות בדולפינריום בשנת 2001. שיתוף הפעולה של הוסטל בן גלים עם בית הספר לשייט בלו ווייב החל לפני כשבע שנים עם הקמתו של בית הספר, שפועל כיום, בין השאר, כמועדון יאכטות. המטרה שלשמה הוקם במקור היתה כדי לגייס כספים לפעילות הימית של הנערים בהוסטל. כיום בית הספר נמצא בבעלות משותפת של מדריכים לשעבר בהוסטל ושל ההוסטל עצמו, ו”מרינה” היא אחת מתוך חמש היאכטות שפועלות במסגרת בית הספר ונמצאת בבעלות ההוסטל. “מדריך שייט אחר בהוסטל, יואב פוגטש, ואני חשבנו כיצד לגייס הכנסות עבור הפרויקט הימי של הנערים”, משחזר ידין, “להוסטל הייתה יאכטה שעליה עבדו הנערים פעמיים בשבוע ובשאר הזמן לא היה בה שימוש. הרעיון היה להשמיש אותה בזמן הפנוי כעסק, על מנת שתכניס כסף. כלומר, הרעיון היה שבכל זמן שהיאכטה לא נמצאת בשימוש עבור הפרויקט השיקומי של הנערים היא תשמש כעסק ותכניס כסף לעמותה”. הבעלים של בלו ווייב כיום הם פוגטש, ידין, שמואל דוידוביץ’ וטניה גולנברג.
ידין, בן 35 מתל אביב, הוא אחד מהבעלים של בלו ווייב, מדריך שייט ומנהל השיווק של בית הספר. את דרכו בתחום השייט החל כמדריך בהוסטל בן גלים לפני כארבע שנים. “הם עוברים תהליך מדהים”, משחזר ידין את חווייתו מול הנערים כמדריך, “מדובר בנערים שרוצים לחולל שינוי בחיים שלהם. בהתחלה הם מגיעים עם המון התנגדות וקשיים, אבל בסוף הם עוברים תהליך ארוך שאותו הם מסיימים מלאי הערכה ותודה. יש כמה בוגרים שחוזרים להיות בקשר עם בית הספר אחרי שירותם הצבאי ובוחרים ללכת לקריירה של שייט, הדרכה ימית, עבודה במספנה, ביניהם גם חניכים שלי”.
המחשבה על שייט ביאכטה עשויה לעורר קונוטציות של חופש ושלווה.
“אך מאחורי תפעול הסירה ישנם קשיים רבים הנוגעים לשליטה ואחריות על ההשטה עצמה. להשיט יאכטה זה לא ללכת לים בכיף ולשתות בירות. לים יוצאים שישה או שמונה נערים מההוסטל בליווי שני מדריכים. אין פרטיות על היאכטה והעבודה מאוד אינטנסיבית עבור הנערים. הם נדרשים לתפעל את היאכטה כל הזמן, ועל היאכטה הנערים לומדים שאף אחד לא יעשה את העבודה בשבילם. זה מקום שבו כל הזמן מסתכלים עליהם וההשטה דורשת מהם המון אחריות. הם צריכים לדעת להפגין או לקבל סמכות מאחד הנערים שמתמנה לפקד על כולם, וזה דורש שיתוף פעולה”.
יש דוגמאות?
פוגטש: “לא אשכח מקרה של נער בן 18 שלא רצה לשתף פעולה והיה במצב נפשי קשה. אמרתי לו שיש הפלגה מסוימת שאני רוצה שילווה אותי אליה. למרות שלא רצה, הוא הסכים לבוא איתי. במסגרת ההפלגה הוא היה הסקיפר ואני הייתי איש הצוות שלו. תוך כדי שתפעל את היאכטה, הנערים האחרים ראו איך הוא מפליג, התלהבו מהיכולות שלו ושאלו אותו המון שאלות. באותם רגעים הוא קלט שהוא יודע המון, יותר ממה שחשב, והתחיל להתמלא באנרגיה. כולם החמיאו לו. לאחר מכן הנער אמר כמה הוא נהנה מההפלגה, רצה להישאר ולשתף פעולה, רצה להפליג לחו”ל. זה נער שלפני ההפלגה היה מפורק, זה הרים אותו לגמרי והוא החליט להישאר”.
נערים המעוניינים להעמיק את הידיעות שלהם בתחום הימי, יכולים במסגרת בית הספר להוציא רישיון על יאכטה בקורס שאורכו כשנה ומוצע להם בחינם. “כדי לקבל רישיון על יאכטה צריך לעבור דרך מאוד קשה”, אומר ידין, “בדרך להוצאת רישיון יש ארבעה מבחני תיאוריה ובנוסף מבחן מעשי. זו התמודדות לא קלה עבור הנערים, אבל זה חלק מאוד משמעותי בכל תהליך השיקומי שהם עוברים”.
גבריאל שם טוב, בן 23, בוגר ההוסטל, היה מהחניכים הראשונים של ידין בבית הספר בלו ווייב בשנה הראשונה להקמתו. כיום הוא עובד למחייתו כטכנאי יאכטות, ומתכוון להמשיך ולעסוק בתחום השייט. “נכנסתי להוסטל בנאדם אחד ויצאתי ממנו אחר לחלוטין”, מעיד גבריאל על התהליך שעבר כמתבגר בהוסטל ומספר על התרומה של תחום השייט לשיקומו, “כל החיים אהבתי את הים, אבל אף פעם לא היו לי את הכלים לממש את האהבה שלי אליו. להפליג, לגלוש, לצלול, אלו דברים שלא היו לי בהישג יד. הפעילות הימית שהתאפשרה במסגרת השיקום גרמה לתפנית משמעותית בחיים שלי. מנער תוקפני שמסרב לחשוב על ההשלכות של המעשים שלי הפכתי לנער שלוקח אחריות. נפתחתי לעולם הזה בזכות מדריכי השייט ואם לא היו נותנים לי את כל הכלים האלה, לא הייתי מגיע לחצי מהדרך שהגעתי אליה היום”.
איך הגעת להוסטל?
“הגעתי להוסטל בן גלים בגיל 14, לאחר שלקחתי חלק באירוע אלים שבגינו נכנסתי למעצר בית של קרוב לשנתיים. את חלקו ריציתי במסגרת השהייה בהוסטל. כשהייתי ילד לא חשבתי על ההשלכות של מה שאני עושה, באתי מעולם בלי חוקים. התחנכתי בפנימייה שבה חוויתי אלימות מצד ילדים אחרים והגעתי למצב שהבנתי שאם לא אגיב באלימות, אקבל מכות מילדים כל הזמן. אלימות הייתה סוג של מגננה בשבילי וזה הלך והחמיר כשהייתי נער”.
ואיך הים מסייע בתהליך השיקומי?
“לא תמיד הים יפה. הפלגה ביאכטה דורשת עבודת צוות. יש הפלגות בתנאים קשים, גלים, רוחות. החוויה מול הים היא כל כך עוצמתית שאי אפשר לתאר אותה. אבל למרות הקשיים אתה מצליח להתעלות על המכשולים. בים לא היו לי רגעים שנשברתי, גם ברגעים הקשים ביותר בהפלגות תמיד אהבתי את האקשן והאתגרים האלה. קרה שבאמצע הפלגה היו גלים של שישה מטרים ואיבדנו שליטה על הסירה. אבל גם שם הצלחתי להתמודד וזה גרם לי להבין שהכל אפשרי”.
