כשמסתכלים על יונתן ידובסקי אי אפשר שלא להתפעל ממנו. הוא בן 23 דוגמן ואושיית רשת, אוחז בעניים ירוקות מהפנטות ובשיער בלונדיני גולש. ואם נראה לכם שההתפעלות שלנו היא מהמראה החיצוני שלו אז אתם טועים, כי בימים אלו ידובסקי מסיים את התואר בביולוגיה באוניברסיטת תל אביב ואת הסמינריון שלו הוא בחר לעשות בנושא שיקום אלמוגים.
ידובסקי הגיע לרעננה בגיל ארבע. הוא למד בחטיבת רימון ובתיכון אביב, שם הרחיב את המקצועות כימיה וביולוגיה ועשה שבע יחידות באנגלית. אמא שלו מורה בחטיבת השרון ואבא שלו יועץ כלכלי פרטי. את הסיפור שלו אפשר בקלות להשוות לסיפור של הברווזון המכוער, מילד שמן ודחוי בלי חברים בכלל הוא הפך להיות דוגמן שמשפיע על טרנדים אופנתיים. “נולדתי ברמת גן, עברתי לחולון ואז עברנו לרעננה", הוא אומר, "הגענו לעיר ממש כשבנו את שכונת לב הפארק, כשהיא הייתה ממש בחיתולים. הייתי מסתובב בתור ילד בין כל אתרי הבנייה והייתי פרא אדם קטן. כל מה שאני לא היום, הייתי פעם".
יונתן ידובסקי
כשאני שואלת אותו אם הוא היה ילד מקובל הוא צוחק. “הייתי מאוד לא מקובל. הייתי ביישן ושמן מאוד. בשיא שלי שקלתי 114 קילו, זה היה מטורף. אני זוכר שהלכתי לרופא, לבדוק כאב ברגל, משהו שלא קשור בכלל לכאורה והוא הסתכל עליי ואמר לי שאני נמצא בעודף משקל. זו הייתה הרגשה לא נעימה, והחלטתי לעשות שינוי. מתזונה כיפית שכללה לפחות שלוש פעמים בשבוע של אכילה במקדונלדס, המון חטיפים וממתקים, פשוט החלטתי להוריד את הכל ועברתי לאכול רק סלטים. מכל סוג, בכל צורה, אבל רק סלטים. תוך חצי שנה ירדתי קרוב ל40 קילו. הייתי חייב לשלב את זה ביחד עם המון אימונים בחדר כושר בגלל שלא רציתי עודפי עור. זו הייתה תקופה לא פשוטה של שנאה כלפי חדר הכושר, שנמשכת עד היום. כשאוכלים בריא יותר מרגישים טוב יותר באופן כללי. החיים באמת נראים אחרת".
אז אכלת ושקעת בלימודים?
"בתור ילד למשפחה של פולנים הדבר הכי חשוב בחיים זה ללמוד. צריך לסיים תיכון וצריך ללמוד באוניברסיטה. בגלל שהייתי שמן השקעתי יותר בלימודים ופחות בחברים עד שהחלטתי שדי, אני צריך לממש את עצמי ובתיכון החלטתי לקחת את עצמי בידיים. התיכון היה שלב מעבר. התחלתי את הלימודים מאוד מאוד שמן וסיימתי עם חברים שעד היום אנחנו בקשר. התחלתי את התיכון בתור הילד השמן והלא מקובל של השכבה ולא חשבתי בחיים לפני זה על דוגמנות".
עוד לפני שפנה לעולם הדוגמנות פתח ידובסקי בגיל 16 בלוג אופנה בשם wogarox שהפך לאחד הבלוגים הבולטים ברשת. “זה התחיל בתור בדיחה עם חברה, אנשים אהבו לקרוא את השטויות שלנו. מפה לשם התחילו להזמין אותנו להשקות. אז התקדמתי והתחלתי לכתוב על אופנה באתר מאקו ובנענע".
למה דווקא אופנה? רוב הבנים לא מתעניינים באופנה.
"לאמא שלי יש אתר אופנה, היא מוכרת אופנה מקוונת. סבא שלי היה בעבר יבואן אופנה ומשם הגיעה החיבה המוגזמת לבגדים. המון בגדים.יש לי יותר מ-700 חולצות. אני בוחר מה ללבוש באנ דנ דינו.יש לי משהו כמו ארבעה ארונות בארבעה בתים שונים".
דרך הבלוג הגעת לדוגמנות?
"לא, חברה בפייסבוק המליצה עליי לסוכנות יולי ששלחו לי הודעה. עשינו פגישה ושבוע אחרי מצאתי את עצמי בצילומים לרנואר. אחרי חודש פתחתי את התצוגה של רנואר.זה הרגיש מאוד טבעי ונחמד ונכון. אמא שלי הייתה דוגמנית, סבתא שלי הייתה דוגמנית".
עולם הדוגמנות הוא לא עולם פשוט.
"לכל דבר יש צד קשה וצד פחות קשה. אני לא הולך ומתעסק בדברים הלא טובים. נחשפתי לזה גם אבל אני מתעסק רק בדברים הטובים והנחמדים".
את הראיון הזה אנחנו מנהלים בסקייפ, כי בימים אלו ידובסקי שוהה בניו יורק. הוא שם כדי לנוח קצת אחרי תקופת הבחינות, כי ידובסקי לא מסתפק בעולם האופנה והדוגמנות והוא לקראת סיום התואר שלו בביולוגיה. “הייתי ילד מאוד ריאלי”, הוא אומר, “הייתי במגמת ביולוגיה וכימיה, לא משהו בשביל הנפש. אבל כמו שאמרתי, הורים פולנים, רצו שהבן שלהם ילך לדבר הכי מדעי שאפשר. הכיוון שלי היום הוא יעוץ גנטי ואני צריך תואר שני בזה".
בין הלימודים הריאליים לתואר, לידובסקי יש זמן להשקיע, כמו שהוא אומר, במשהו בשביל הנפש. אחרי עמוד האינסטגרם שלו עוקבים כיום מעל ל-43 אלף עוקבים. וצילום זו האהבה הגדולה שלו. איך הוא הגיע לזה? עם הרבה עבודה קשה ותכנון מדויק של תמונות. "אני אוהב לצלם ואני אוהב להצטלם", הוא אומר, "אני פרפקציוניסט בטירוף בתמונות שאני מעלה. אני יכול לשגע את החברים שלי במשך 40 דקות עד שתצא תמונה בדיוק כמו שאני רוצה. האינסטגרם שלי הפך להיות ממש בלוג. זה המקום שלי, זה החופש שלי להתבטא וזה הכיף שלי בזמן הפנוי. זה שזה הפך למשהו יותר מתקדם עם החשיפה זה יותר כיף. זה מאתגר עוד יותר לחשוב על תמונות יצירתיות, על לוקיישנים מגניבים. פעם אפילו נסעתי שעה בשביל לוקיישן. אני נוסע במקומות, ואז פשוט עוצר את הרכב וחוזר לשם אחר כך, כל החברים שלי יודעים שאם יש מקום יפה שנראה לי פוטוגני, אני אעשה הכל כדי להגיע לשם. התמונה שצילמתי בשדה חמניות היא הדוגמה הכי טובה לזה. יום אחד פשוט ראיתי את השדה בדרך לבאר שבע ואחרי שבוע הכרחתי חבר לנסוע איתי לשם. לא היה מקום לעצור, אז פשוט ירדנו לתוך השדה עם האוטו והתחלנו לצלם. ממש היום צילמתי תמונה בסאבווי במנהטן, בשעת עומס מטורפת פשוט שלפתי את המצלמה והחלטתי שאני חייב תמונה. יש פעמים שאני יכול לראות מקום מדהים אבל אם האאוטפיט שלי לא משתלב לדעתי, או שיש לי הרגשה לא טובה לגבי הטיימינג, אני פשוט לא אצלם. אני צריך לבוא עם הרגשה טובה לתמונה כי אחרת רואים את חוסר שביעות הרצון בעיניים שלי. באופן כללי, אני בן אדם שמאוד קל לראות עליו את הרגשות שלו".
איך הגעת לכל כך הרבה עוקבים?
"זה היה לגמרי בהפתעה. יום אחד ישבתי בשיעור כימיה ופתאום קיבלתי הודעה מחברים שיש כתבה על עמוד האינסטגרם שלי. מסתבר שעשו כתבה באתר הנוער “פרוגי” על חמישה בלוגרים צעירים ומבטיחים ששווה לעקוב אחריהם. אחרי הכתבה הכול התגלגל פשוט".
אתה מרוויח כסף מהאינסטגרם?
"ברור. זו ההכנסה שלי, כמו שחברים שלי עובדים במלצרות, עובד באינסטגרם. עשיתי שיתופי פעולה באינסטגרם עם טומי הילפינגר, רנואר, רייבאן ופוראבר 21. כרגע אני בתכנית השגרירים של אתר האקססוריז לטלפונים , Castifyמשתף פעולה עם חברת המשקפיים האמריקאית ZeroUV ויש עוד כמה שיתופי פעולה מעניינים על הפרק".
מתחילים איתך באינסטגרם גם?
"מלא. בנות, בנים, מה שאת רוצה".
מה אתה מחפש באישה?
"אני מחפש מישהי עם אופי טוב. זה הדבר הכי חשוב. זה ושתהיה בקיאה בהמון תחומים, אני אוהב ללמוד דברים חדשים ואני צריך שהיא תוכל לנהל איתי שיחות עמוקות ומעניינות לצד שיחות כיפיות ומטופשות. אני חייב שיהיה לי פרטנר טוב לשיחה".
וברחוב כבר מזהים אותך?
"כן, זה הכי מצחיק בעולם. זה נחמד ומחמיא, אבל לפעמים מביך. אני טיפוס מאוד ביישן בניגוד לאיך שזה אולי נראה בתמונות, קשה לי להיפתח לאנשים חדשים והחברים שלי יודעים שלידם אין לי בעיה לעשות מלא שטויות (כמו למשל לתת את המספר של אחת החברות למלצר שהיא חשבה שהוא חתיך). כששולחים לי הודעה עם מחמאות או משהו בסגנון אז אני נהיה אדום לחלוטין ומקליד ומוחק במשך שעה עד שבסוף כמעט תמיד יוצאת לי פשוט הודעה של ‘תודה רבה’. כמעט תמיד אני גם מוסיף אימוג’י של נשיקה. באופן כללי, אני משתמש המון באימוג’ים כי ככה קל לי להעביר את מה שאני מרגיש גם דרך הודעה כתובה".
מה הגבול שלך מבחינת תמונות?
"צילומי עירום הם לחלוטין מחוץ לתחום. לפני חודשיים העליתי לאינסטגרם תמונה שלי בתחתונים וזה בא אחרי שבועיים של התלבטויות עם חברים וצלמים שנחשפו ל״חבילה״ שלי על לא עוול בכפם. לא יודע, משהו בלחשוף את הגוף שלי פשוט מרגיש לי בנוח אולי זה שאריות מהתקופה שהייתי בעודף משקל. אחרי הכל, זה היה חתיכת שינוי אבל בראש אני עדיין רואה את עצמי בתור אותו ילד שמנמן שיכול לתקוע עכשיו שלוש ארוחות מוגדלות במקדונלדס. ברגע שאני מפרסם משהו באינסטגרם שלי יכולות להיות לזה השלכות שליליות או חיוביות. אם תמונה מסוימת שלי מגיעה ל- featured posts של האשטאג מסוים למשל אז זה מדהים וחושף את התמונות שלי לקהל נוסף, גם מחוץ לישראל, אבל קרה גם שפרסמתי בתמונה את אהבתי הרבה לאוכל (ובשר בפרט) ונתקלתי בתגובות של צמחונים ששלחו לי שהם מאוד אוהבים את הפיד שלי, אבל מתנצלים ולא יעשו לייק על הפוסט הזה".
לסיום, מה אתה מאחל לעצמך השנה החדשה?
"קודם כל להיות מאושר ולהמשיך לעשות את מה שאני אוהב. אני נהנה מכל שנייה שאני עובד עם האינסטגרם שלי, זה תענוג אמיתי לנסות למצוא דרכים חדשות לצלם כל מיני דברים. מה גם שממש עכשיו אני נמצא בניו יורק, מצלם בכל יום המון תמונות ועורך אותן להנאתי. הפיד שלי הולך להשתפר בקרוב ולקבל טעם אמריקאי שיראה לכולם איך מנצלים חודש בארה”ב בצורה הטובה ביותר".
