"המדינה קיבלה מכת מוות לחקלאות", כך אומר גיא דוד. גיא הוא בן למשפחה חקלאית מזה ארבעה דורות בארץ. יחד עם בני משפחתו, אחיו עידן ואמו מיכל, הוא ממשיך את המשק במושב עדנים ובאזור השרון שניהל אביו איתי ז"ל. במשק הם מגדלים גידולי שדה – בטטות, תפוחי אדמה, דלורית, חומוס ועוד.
כמו חקלאים רבים ברחבי הארץ, גם משק דוד נקלע לקשיים ביום שאחרי ה-7 באוקטובר. "עד השבת השחורה העסקנו מעל 40 עובדים פלסטינים מהשטחים עם אישורי עבודה שכולם הפסיקו כמובן לעבוד ועוד 18 תאילנדים, מתוכם עזבו 12", הוא מסביר את המצב אליו נקלעו.
איך זה השפיע באופן מיידי על העבודה?
"בטטות הוא גידול רגיש והאסיף הוא ידני, כך שכוח אדם הוא קריטי לפעולה. אם אין לך המון ידיים עובדות אז פשוט הלך עליך כי התוצרת עלולה להישאר המון זמן באדמה ופשוט להירקב עד תחילת מערכת הגשמים הרצינית בדצמבר".
גיא דוד (משמאל) עם ניסים אברהם מרמ"י ואושרת גני גונן, ראש המועצה האזורית דרום השרון. צילום פרטי
ספר על העזרה שקיבלתם ממתנדבים שהגיעו לעזור לכם.
"מאותו יום אנחנו מנסים לתפקד כמה שאנחנו יכולים ומתבססים בעיקר על מתנדבים רבים שבאים לעזור לנו. מגיעים כל יום בין עשרות למאות מתנדבים מחברות פרטיות, מוסדיים, ארגונים שונים, בתי ספר ועוד. היו אצלנו השבוע אנשים מרשות מקרקעי ישראל שעובדים איתנו בשוטף ובאו לחוש את הקושי שאנחנו חווים בימים אלו. בשבתות אנחנו לא עובדים כי גם אנחנו צריכים מנוחה".
איך התחושה לראות את ההירתמות העצומה של המתנדבים?
"מאווירה של ייאוש והרמת ידיים, האכפתיות של האנשים נותנת לך המון כוח להמשיך. זה פשוט מטורף. אנשים פשוט באים ואומרים מה אפשר לעזור. החלטנו שעל כל מיכל בטטות אנחנו תורמים 60 שקלים ללקט ישראל ואספנו כך לא מעט כסף ללקט ישראל, איתם אנו עובדים גם בימי שגרה".
איך לדעתך מה שקרה ישפיע על החקלאות בישראל?
"המדינה קיבלה מכת מוות בחקלאות. זאת מדינת חלם ואם לא ימצאו דרך מהירה למצוא לנו עובדים, ובשבילנו עדיף שאלו יהיו תאילנדים, אז הלך פה על החקלאות כי אין חידוש אלא רק מנסים להציל את הקיים. החלטנו כרגע לצמצם את היקפי הגידול לשנה הבאה כי המצב מסוכן ומטריד ביותר".
רוצים להישאר מעודכנים?
למה אתה מתכוון כשאתה אומר מדינת חלם?
"קיימים אפיקים נוספים לייבוא עובדים והמדינה פשוט מתעלמת מהם. נפגשנו עם הגורמים הרלוונטיים ואנחנו מקווים שהדבר ייעשה במהרה, אך ההתנהלות בעצלתיים וגרירת הרגליים פוגעות קשות בחקלאות כי מה שלא קורה כאן ועכשיו כבר לא יקרה. צריך להביא את הדברים בזמן".
בכמה אתה מעריך את ההפסדים הצפויים לכם?
"בעוד כחודש נוכל לדעת כמה הצלחנו להציל, אבל כבר עכשיו אני מעריך שצפוי לנו נזק של בין 4 ל-5 מיליון שקלים".
המדינה תפצה אתכם?
"איזה תפצה. אנחנו מחכים עוד לכספים מתקופת הקורונה. מאז לא קיבלנו את הכסף. לא יהיה פיצוי ורק בחלומות נקבל".
יש מחשבות על סגירת העסק?
"אנחנו נמשיך לעבד ככל שביכולתנו ובהתאם למצב. אם לא יהיו עובדים לא תהיה לנו ברירה. כבר עכשיו אנחנו מתחילים לצמצם את השתילות בשטחי הגידול לעונה הבאה כי אנחנו לא רוצים להפסיד כסף ולפשוט את הרגל. אני מת להמשיך לעבוד אבל בלי פועלים זה בלתי אפשרי".
אחרי ה-7 באוקטובר עלו חששות על פגיעה בכם מצד פלסטינים שעבדו אצלך?
"אני לא רוצה לחשוב שמישהו שעבד אצלי רצה לפגוע בי אבל פתאום הבנתי שהמציאות שברירית יותר משחשבתי וזה פוגע בנו מבחינה ביטחונית, כלכלית ונפשית. זה מוציא את החשק להעסיק מישהו שאולי אתמול הרגו מישהו מהמשפחה שלו באיזה מחנה פליטים והוא מסתכל עלייך כאילו אתה מהצד הרע בעוד שאני זה שמפרנס אותו".
תשקול בעתיד להעסיק שוב פלסטינים?
"האינסטינקט אומר שכרגע זה בעייתי".
