אני יושבת בקהל בבית יד לבנים ברעננה וצופה בחזרה. אחת השחקניות שוכחת את הטקסט ומתבלבלת. היא נבוכה ופוצחת בצחוק מבויש. הבמאי זורק הערה בסגנון "תלמדי את הטקסט". החזרה נמשכת.
אני לא מאשימה אותה בכלל על כך שהיא לא זכרה את הטקסט. אני מבינה אותה, כי לפני שנתיים הייתי במעמד שלה, שחקנית שמופיעה על הבמה, שרה ורוקדת ולפעמים שוכחת טקסט. אני, נוי אראל, בוגרת מסך עולה 9.
כשנכנסתי השבוע לחזרה ביד לבנים הרגשתי כאילו אני מבקרת ידיד ותיק שאיתו לא התראתי הרבה זמן אבל הקשר איתו תמיד נשאר אותו דבר. משפחתי, חברי, אוהב. ולא רק אני חושבת ככה. במהלך החזרה באו ונכנסו לפחות עשרות בוגרי מסך עולה משנים קודמות. מדובר בפרויקט נפלא של עיריית רעננה. מסך עולה הוא חלק מתוכנית להעצמה אישית של בני נוער ומטרתו העיקרית לספק לבני הנוער את הכלים להתמודדות בחיי היום יום, לחזק את ביטחונם האישי ואת דימויים העצמי דרך תיאטרון, שירה וריקוד.
במשך חצי שנה בני נוער הנבחרים בקפידה עובדים על העלאת מחזמר. את הפרויקט הקימו העובדות הסוציאליות ליאורה דיקשטיין ומיכל רוזן. במשך עשר שנים הן היו מנחות הקבוצה והשנה מחליפות אותן נירית קליינמינץ צחור ושרית וקנין, עובדות סוציאליות בשרות הנוער בעיריית רעננה העובדות ברוב ימות השבוע בתיכונים אביב ומטרו ווסט, ובחלק מהשבוע במשרדן בעירייה. דיקשטיין, שהקימה את הפרויקט, קודמה להיות ראש צוות האחראי על נוער בעירייה ומעורבת בכל הפרטים שקשורים עדיין למסך עולה.
"אנחנו בצוות נוער וליאורה היא ראש צוות נוער, וברגע שהן החליטו שהן מסיימות את התפקיד שלהן במסך עולה זה היה סוג של מתבקש שמישהו מהצוות של ליאורה, שמכיר את העבודה ייקח את זה", אומרת נירית. "ראיתי את מסך עולה 2 ומאז כל שנה ראיתי את ההצגה של מסך עולה. מה שמיוחד במסך עולה זה שלא באמת צריך כישרון בשירה או ריקוד. צריך מוטיבציה ורצון לעבור תהליך ולהיות חלק מקבוצה שעוברת משהו גדול".
איך זה ללוות קבוצה בפרויקט הזה בפעם הראשונה?
שרית: "מלחיץ מאוד בהתחלה. לא ידענו כל כך מה לעשות. מיכל וליאורה הדריכו אותנו אבל להיכנס לנעליים שלהן אחרי 10 שנים זה לא פשוט כי הן היו מנוסות וידעו את כל התקלות ומה לעשות בכל מצב".
נירית: "עם כל זה שיש לנו ניסיון של שנים רבות בעבודה עם בני נוער ביום יום, הפרויקט הזה חשף אותנו עוד כמה רמות קדימה. יש לי כבר דלקת באגודל מכמות הווטסאפים בקבוצות, עם צוות ההפקה, עם הילדים, עם שרית וליאורה (צוחקת). זה מרחיב את הגבולות ואת הלב. כי אם לפני זה טיפלנו בבודדים, עכשיו זו קבוצה. כשאני חוזרת מחזרות קשה לי להירדם מרוב האדרנלין. קורים כל כך הרבה דברים. את מדברת עם זה, תומכת בהוא, ההיא במשבר וקצת בוכה. אבל זו חוויה מטורפת".
מימין: שרית וקנין ונירית קליינמינץ צחור. צילום חן גוטהולץ-טל
האחים הגדולים של הפרויקט
ההצגה שמעלים חברי מסך עולה 11 השנה היא ה"הנחשול", המבוססת על סרט טלוויזיה אמריקני משנת 1981 שביים אלכסנדר גראסהוף, על פי תסריט של ג'וני דוקינס. הוא מבוסס על הספר הגל מאת מורטון רו. הסרט מתאר ניסוי אמיתי שערך מורה להיסטוריה בבית ספר בפאלו אלטו שבקליפורניה בשנית 1967. באמצעות הניסוי ביקש המורה להוכיח את הקלות הבלתי נסבלת של יצירת חברה מפלה, פאשיסטית ואלימה ולהתריע על סכנת הציות העיוור. הרקע: מורה להיסטוריה לא יודע לענות על שאלה שאחת התלמידות שאלה אותו והיא איך לנאצים הייתה כל כך הרבה השפעה ואיך לא עשו כלום? המורה מחליט לעשות ניסוי ולהקים תנועת נוער בסגנון הנוער ההיטלראי בשם הנחשול.
הנושא השנה קשה אבל אין ספק שהבמאי, מנהלות הפרויקט והשחקנים הצעירים, יודעים להפיק אותו בצורה המיטבית. בחזרה השבוע הבמאי מעיר כבר בהתחלה לשחקנים על כך שהם לא שרים כפי שצריך. הוא מבקש ממני לספר להם על הופעה בה הפלייבק נעצר ונאלצנו לשיר בלעדיו.
אני לא היחידה שהוא פונה אליה כדי שתשתף בחוויות מהעבר. זהו תפקידם של הבוגרים, "האחים הגדולים", שמקפידים לבקר ברוב החזרות. הם עורכים למשתתפי הפרויקט הנוכחי שיחות מוטיביציה, עידוד, תמיכה, עזרה מאחורי הקלעים. יונתן שם טוב, תלמיד בתיכון אביב, הוא אחד מהעוזרים מהאחורי הקלעים. "אני עוזר כי אני מתגעגע לזה", הוא מספר. "ללא ספק הייתי עושה את התהליך הזה שוב. מעצבן אותי שכאשר הייתי במסך עולה לא השקעתי מספיק ולא קיבלתי את התפקיד הכי טוב, אבל זאת הייתה חוויה מדהימה, משהו שאני לא אשכח בחיים".
מגוון השירים ששרים בהצגה מגוון מאוד: מסאבלימינל ועד גלי עטרי. יש גם בהצגה שיר אחד שנכתב והולחן במיוחד להצגה הזאת. "האתגר היה לקחת את ההצגה הזאת שהיא כבדה ולעשות אותה שואו וגם שהשירים לא יהיו מאולצים", אומר הבמאי אריאל קוזלובסקי. "אז זה היה באמת מאתגר וישבנו אני ודורון (המפיק המוזיקלי) ובאיזשהו שלב לא מצאנו שיר שיהיה ממש רלוונטי אז כתבתי והלחנתי את שיר הנחשול, שיר מקורי של ההצגה הזאת".
אריאל קוזלובסקי
לקוזלובסקי זו השנה השלישית בפרויקט. "כל קבוצה היא אחרת", הוא אומר. "אני מאוד נהנה מזה, אני מאוד אוהב גם להעלות הצגות וגם לעבוד עם נוער. אבל הכי כיף זה לראות את השינוי שבני נוער עוברים".
הצוות המקצועי כולל בנוסף לקוזלובסקי את דורון צור המפיק המוזיקלי שמלווה את מסך עולה עוד מימיו הראשונים, ואת חנן שוורצברג האחראי על הכוריאוגרפיה.
וב-29 בנובמבר בשעה 20:00. ניתן לקנות כרטיסים ב-40 שקלים במוקד קול טיקט. הכנסות הערב הראשון יועברו לקרן רועי לא אחסר.
רוצים להישאר מעודכנים?
כל קשת הרגשות
החזרות הן אינטנסיביות ואין באמת זמן לנשום, חמש דקות הפסקה זה המקסימום. רובם רצים לעשן, לאכול או להתאוורר. יש גם בני נוער שפורשים באמצע.
הצלחתי לשכנע את ירין ועדן משכבת י"א במטרו ווסט, להקדיש לי את אחת ההפסקות החפוזות. "הציעו לי להצטרף למסך עולה 10 אבל לא רציתי כי הרגשתי ממש חסר ביטחון", מספר ירין. "לאחר שראיתי את ההצגה הרגשתי פספוס ענקי. ממש אכזבה. עדיין הרגשתי לא מוכן ללכת למסך עולה הבא עד שאחותי אמרה לי – 'למה אתה לא עושה משהו עם עצמך?'. בדיוק היו מבחני קבלה למסך עולה ואמרתי אני הולך על זה".
ירין
ירין משחק את אחד התפקידים הראשיים, טום. "הוא המצחיקן של הכיתה, עושה שטויות ויורד על אנשים. למרות שהוא לא יורד על אנשים כי הוא באמת רוצה, זה פשוט תחפושת להיות כמו כולם. יש לו בובת גרב בשם ג'רי וזה הכיסוי שלו. ככה הוא מרגיש שווה בין כולם. כשהוא מוריד אותה הוא מגלה שכן יש לו אופי וכן הוא שייך כמו כולם".
עדן משחקת את רונה, המתנגדת הראשית. והיה ברור לה שהיא תהיה במסך עולה 11. שני האחים שלה השתתפו בפרויקט, במסך עולה 1 ובמסך עולה 4. "רונה היא בעצם מלכת הכיתה, יש לה חבר", מספרת עדן. "היא מאוד שווה כזאת שמסתובבת עם כולם ואז נכנס הנחשול לחיים שלה. בהתחלה היא מאוד בעדו ואז היא הופכת להיות מתנגדת של כל הדבר הזה, כי היא רואה שזה לא אמיתי, שהיא מאבדת את חברים שלה ואת החבר שלה".
עדן
את סיפור הנחשול, שניהם הכירו עוד לפני כן. עדן מספרת: "כשאני שמעתי שזה הנחשול עברו לי כמה דברים בראש, כי זאת הצגה נורא נורא קשה. עוברים בסיפור של הנחשול מלא דברים ובעיקר את כל קשת הרגשות. וזה מקשר אותי לקשת הרגשות האישית שאני עוברת במסך עולה. אני מגלה על עצמי במהלך הפרויקט דברים חדשים. כשאני הגעתי הייתי ממש סגורה בפני כולם והשתניתי. מעמידים אותך כאן בסיטואציות שבחיים לא היית בהן, כמו לרקוד או לשיר. דורון נתן לי את הביטחון ובכלל, כל הצוות פה מדהים".
"ההצגה מאוד חזקה, אבל החוויה החזקה באמת היא מסך עולה", מספר ירין. "אני הגעתי לכאן בהתחלה מאוד מופנם וביישן. כאן, במסך עולה, גיליתי שאני כן יכול להיפתח וכן יכול להיות כמו כולם, אם זה לצאת החוצה עם חברים לאכול או סתם להסתובב איתם. סוף סוף יש לי חבורה ואני לא רוב הזמן בבית. אני פשוט רוצה לבוא לפה כל הזמן". עדן מוסיפה: בהתחלה לא מכירים אף אחד, ופתאום את צריכה לשיר מול כולם. זה מפחיד בהתחלה אבל כשמשתחררים זה מדהים".
גאה להעביר את השרביט
אני מוצאת את עצמי מזדהה עם דברים רבים שהם אומרים. הם מצידם, מפציצים אותי בשאלות כיאה לשיחה עם "אחות גדולה", בוגרת מסך עולה. "איך זה היה אצלכם? … התלבושות עזרו לכם להיכנס לדמוית?… מה קורה אחרי שזה נגמר?", הם שואלים, ואני מרגיעה, עונה על הכל בסבלנות. לאחר שיחת חולין קצרה הם נכנסים לחזרת ריקוד ואני חוזרת הביתה.
ולפתע, אני מרגישה משהו שלא הרגשתי הרבה זמן. מעין כבדות ביד. תחושה מוזרה. הרגשתי שאני מחזיקה את מזוודת התלבושות מהמחזור שלי במסך עולה. עם התחושה הזו הסתובבתי במשך חודשים כאשר הייתי חלק מהפרויקט, גם כאשר לא באמת החזקתי את המזוודה. ופתאום התחושה הזו חזרה אליי לכמה שניות.
אני נוי ואני בוגרת מסך עולה 9. זו הייתה חוויה גדולה עבורי. בכינו, צחקנו, התרגשנו ועברנו תהליך מאוד מיוחד ביחד. אני גאה להעביר את השרביט לילדים המוכשרים של מסך עולה 11.
# תיאטרון הנוער של רעננה, מסך עולה, יציג את "הנחשול" בבית יד לבנים ברעננה פעמיים, ב-28
