זוכרים את מסעדת קרוקודיל בכיכר דה שליט? שדות של בוטנים באזור הבאסה? עוד נשאר לכם בפה הטעם של פיצה פיאצה? זוכרים את הגג הנפתח בקולנוע זיו אור? אולי למדתם ביוחנני עם עברי לידר? מה עדיף – חוף השרון או חוף זבולון? ושאלה אחרונה – אם יש לכם תשובה או דעה על השאלות הקודמות, יש מצב שאתם עוד לא חברים בקבוצת הפייסבוק "זכרונות ילדות הרצליה"?
"פתחתי את הקבוצה ביום שני, 27.11 בלילה, ובגלל העומס שנוצר ביקשתי מלילך טטרו שתעזור לי בניהול", מספר יובל גינסברג ומעדכן שברגע שיחתנו, בטרם מלאו שבוע לקבוצה, חברים בה מעל ל-16 אלף איש. "זה התחיל דרך אשתי, שהצטרפה לקבוצה דומה של ראשון לציון ובכתה וצחקה סופשבוע שלם ואז הציעה לי לפתוח דבר דומה בהרצליה. וזה תפס מהר מאד, כפי שאפשר לראות".
אחד המקדמים של הקבוצה היא פוסט שכתב ראש העיר משה פדלון בדף שלו. "לפני כמה ימים צצה לה קבוצת פייסבוק מעניינת בשם "זכרונות ילדות הרצליה" עם המון תמונות נוסטלגיות מהרצליה היפה. אתמול אפילו הצלחתי להתרגש מתמונה שעלתה שם מחג החנוכה בשנת 1971 שבה מצולמת אמי טוני ז"ל שהייתה עוזרת גננת בגן פנינה. מדהים!", כתב פדלון.
גינסברג, בן 43, נשוי ואב לארבע בנות, מספר שהוא בכלל לא הרצלייני אלא גר במושב רשפון הסמוך, "אבל גדלתי פה. למדתי במחזור ו' בתיכון היובל, שיחקתי כדוריד בנוף ים, התנדבתי במד"א, להורים שלי היה מפעל "שי פלסט" באזור התעשייה נדיב. לא גרנו בהרצליה אבל כל החיים שלי היו בעיר".
רוצים להישאר מעודכנים?
מספר פוסטים שעלו בקבוצה והפכו לפופולריים במיוחד משרטטים תמונה של עוצמת הזכרונות האצורים אצל ילידי הרצליה. למשל, פוסט על בתי הקולנוע מפעם – דוד, תפארת, היכל, דגניה – ששימשו הן מקומות מפגש והן מקומות מפלט בימים ללא טלוויזיה ומחשב. הרבה בנות שהיום הן נשים, ולצדן גם גברים לא מעטים, נהנו להיכר בחנות "הולי הובי" ובניירות המכתבים המיוחדים שבה. האזכור של בוטיק דרורה גרר דיון על הליוויס 501 הראשון ואופנת האייטיז, ופוסט על קיוסק מונה העלה באוב את הפיצוציה הראשונה בארץ (ומונה עצמה בקבוצה!). וכך גם פוסט נוגע ללב על גל ויינר מתיכון היובל שמצוי כיום בתרדמת עקב אירוע קשה שעבר, ופוסטים מרגשים לזכר חברים, הורים, מורים ותושבים שנפטרו.
"תודה לזכרונות ילדות הרצליה מכיתה ח לא ראינו לא התראינו לא ניפגשנו … אבל היום עשינו זאת בארומה לוס אנגלס … שווה Levana Mizrachi", לשון אחת התגובות מפוסט "מדור לחיפוש קרובים", מהפופולריים בקבוצה.
"הפוסט 'מי עזב את הרצליה' העיר את כולם והעלה המון תגובות (מעל אלף תגובות נכון לכתיבת שורות אלו, י.נ)", מסכם יובל גינסברג. "כבר מתחילים לדבר על מפגשים של שכבות, של בתי ספר, של חבורות, וכל זה אחרי שישה ימים. רציתי שכל אחד ייתן את החוויה האישית שלו מאותו מקום. הרי בסופו של דבר כל אחד נמצא ביום יום עם החברים שלו, וכבר אין את האפשרות להיות עם משה מנווה עמל. הקבוצה משולה לכינוס ענק בפארק שבו יש מקרן ענק וכל אחד מקרין את הזכרונות שלו בפני כולם".
