הורים לילדים באחת הכיתות בבית ספר יסודי באחד היישובים באזור השרון לא שולחים הבוקר את ילדיהם ללימודים במחאה על כך שהנהלת בית הספר, משרד החינוך והעירייה לא עושים די לטענתם בטיפול בילד הנוהג באלימות קשה כלפי תלמידים אחרים בכיתה. פרט לכמה מקרים של פגיעה בתלמידים, לצומת השרון נודע כי גם מורה לקחה חופשת מחלה לאחר שקיבלה ממנו מכה חזקה.
"אף אחד לא מצליח להשתלט על הילד הזה", אומרת אמא לתלמיד בכיתה, "אני מעריכה שמאז תחילת השנה היו לפחות שמונה מקרים שונים שבהם אותו תלמיד אלים נכנס לאמוק, משתולל ומתפרע. לפי הוראת ההנהלה והמורים, במקרה כזה כל הכיתה נכנסת לנוהל 'צבע אדום' וכל התלמידים בורחים מהכיתה, כשחלקם רצים לשירותים, עומדים על האסלות כדי שלא יראו להם את הרגליים וסוגרים את הדלת. זה מזעזע בעיניי. ילדים נפגעים פה פיזית. בכל פעם שהוא בהתקף זעם לפחות שתי מורות צריכות להחזיק אותו, ואז מתקשרים להורים שלו והם אוספים אותו ומשעים אותו מבית הספר ליום או יומיים. אני גם מבינה שבכל פעם שהיה נוהל בריחה עושים אחר כך לילדים שיעור חופשי או מחלקים להם הפתעות או ממתק כדי להשכיח מהם את מה שקרה. שתבין שבמשך תקופה ארוכה הילדים בכלל לא סיפרו להורים שזה המצב".
אם אחרת: "אני זו שהעלתי את הנושא לתודעת ההורים כשהילדה שלי סיפרה לי, ואז התחיל כל הבלגן. זה ילד שבאמת יש לו קשיים. הוא לא עושה דווקא. ביום יום הוא מקסים, ילד לבבי שאוהבים אותו. וזו הטרגדיה מבחינתנו, כי הוא ילד מדהים עד שהוא חוטף את התקפי הזעם. הוא לא עושה את זה בכוונה, יש לו קושי. נכנס בו משהו והוא פשוט מתחיל להשתולל. ההתמודדות של הצוות היא על ידי כך שהם אומרים לילדים לצאת מהכיתה, ואנחנו רואים את זה כמשהו שלילי. זה הפיתרון מבחינתם כדי שהילדים לא יפגעו כי אין להם כלים אחרים. מה מורה שיש לה עוד 27 ילדים אחרים בכיתה צריכה לעשות כדי שילדים לא יפגעו? לדעתי צריך לתת לבית הספר כלים אחרים. ואם החליטו שלא, אז אולי הוא לא מתאים למערכת הזו. אני לא זו שאומר להם להוציא אותו מהכיתה".
אב אחר מוסיף: "הבת שלי חטפה מהתלמיד הזה בעיטה בספטמבר. צלצלה אלי מורה מקצועית שלימדה את הכיתה וסיפרה לי מה קרה. מסתבר שהוא היה בהתקף זעם. הבת שלי בדיוק נכנסה לכיתה והוא יצא ממנה. מכיוון שהבת שלי הייתה בדרך שלו, היא חטפה. אשתי לקחת אותה הבית ומשם לבדיקות כדי לוודא שהכל היה בסדר, אבל מאז הילדה מפחדת ממנו. היא לא מוכנה לשבת לידו בכיתה".
לדבריו, בעקבות מקרה אלימות אחר שחוותה בתו הוא הגיע לשיחה עם מנהלת בית הספר. "אז היא הבטיחה שהם עושים הכל כדי לטפל בבעיה אבל היא גם אמרה דברים אחרים מדאיגים לא פחות", אומר האב, "כשהמנהלת אומרת לי, ואני מצטט מהראש, שהחברה שלנו אלימה ואין ברירה אלא להיפגש עם דברים כאלה, זה מטריד אותי. היא גם אמרה שבכל כיתה יש לה כוכב אחד כזה ושאם זה היה בית ספר פרטי היא הייתה שמחה לשלוח אותם הלאה. זה קצת מראה על אוזלת יד של המערכת".
אם אחרת כתבה מכתב למנהלת בית הספר, עם העתקים להנהגת ההורים, למפקחת משרד החינוך ולמנהלי אגף החינוך במחוז, ובו היא מספרת בין השאר כך: "במהלך החודשים האחרונים ביתנו נמצאת בכיתה בסביבה המהווה עבורה סכנה נפשית ופיזית. הימצאותו בכיתה של ילד… מפליא בהתפרצויות הזעם שלו בכיתה שקורות באופן תכוף, הוא מכה את חבריו ואת הצוות החינוכי, בין אם במכות ישירות או בזריקת חפצים כגון כיסאות או ציוד אחר. ילדינו מדווחים כי הכיתה נמצאת בנוהל חירום, ובמקרה של התפרצות זעם המורה מבהילה אותם מהכיתה בזמן שדואגת שהילד לא יפגע בילדים אחרים עד כמה שהיא מצליחה.
"חשוב לציין שגם כאשר נמצאת בכיתה מנהלת, מורה ומדריכת מוגנות לא מצליחים להשתלט על הילד ולראייה חופשת מחלה של שבוע בו שהתה המורה בביתה היות וחטפה מכה חזקה מאוד, וילדים רבים בכיתה שחטפו אגרופים, בעיטות, כיסאות ונחנקו על ידי הילד. מהתקשרויות עמך באמצעות מספר הורים אנו מבינים כי את מודעת למצב וכי אין בידך פתרון. אנו כהורים, מבינים עד כמה תהליך חינוכי הוא משמעותי וחשוב עבור הילד שחווה את הקשיים, אך יחד עם זאת לא יכולים לשלוח את ילדתנו לסביבה אשר מהווה עבורה סכנה ברורה ומיידית – רגשית ופיזית. ביתנו סובלת כבר מספר חודשים מכאבי ראש וכאבי בטן ולאחר סבב בדיקות פיזיולוגיות ונוירולוגיות שלשמחתנו לא הניבו תוצאות. אנו מבינים שבתנו כבר נפגעה בבחינה הפיזית ועוד לא מבינים כנראה עד כמה עמוקה הפגיעה הנפשית.
"אנו מבקשים לציין כי קיים משבר אמון קשה בינינו לבית הספר כאשר מציאות כזאת לא מדווחת לנו כהורים ואיננו מקבלים את ההזדמנות לסייע ולתמוך בילדינו במציאות בלתי אפשרית שכזו. כמו כן נעדכן שאנו פונים במקביל למועצת דרום השרון בבקשה לסיוע מהשירות הפסיכולוגי עקב הנזק הרגשי שנגרם לבתנו מעצם שהותה בכיתה בבית הספר. בהינתן מציאות זו לא נוכל להמשיך ולסכן את בתנו ולכן לא נשלח אותה לבית הספר עד שלא תוצא מטווח סכנה. על מנת לאפשר לבתנו להמשיך לזכות בחינוך לו היא ראויה נבקש להעבירה מהכיתה לכיתה אחרת היות ואנו רוצים לבחור עבורה מחנכת שתוכל לתת מענה מתאים לצרכים שלה".
"הבת שלי, שהלכה בשמחה לבית הספר בתחילת השנה, בוכה היום כשהיא צריכה לצאת בבוקר מהבית", מספרת האם. "הילד מעיף חפצים לכל עבר, הופך שולחן, כיסא, בועט, חונק, אגרופים, ואז הוא מתפרק ובוכה, כל הסיטואציה שמחזיקים אותו ובורחים מהכיתה, זה מרגיש כאילו הילדים שלנו עברו לגור בשדרות ואף אחד לא סיפר לנו. הבת שלי מסתובבת כבר חודשים עם כאב בטן וראש מהסיפור הזה שנובעים מלחץ וסטרס. זו חוויה של טרור. היום כבר לא שלחתי אותה לבית הספר כי הכיתה היא מקום מסוכן. אני חייבת לציין שהאבא של הילד מאוד מסור. מתקשרים אליו בכל פעם והוא מגיע. הילד באמת אהוב אבל משעים אותו מבית הספר הרבה פעמים כדי שלילדים יהיה מרווח נשימה. אולי הוא לא מתאים לכיתה נורמטיבית. אני לא יודעת, ואני לא רופאה, אבל זה משהו שלדעתי בבית הספר ובמשרד החינוך צריכים לבדוק".
רוצים להישאר מעודכנים?
בתוך כך, נודע לצומת השרון כי ביום שישי אמורה להתקיים פגישה של ועד ההורים הכיתתי יחד עם כלל ההורים בכיתה וההנהלה.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "בית הספר פועל על מנת לשמור על מוגנות תלמידיו. הנושא מוכר ומטופל על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים בהנהלת בית הספר ובמחוז בסיועה של המועצה האזורית. מפאת צנעת הפרט לא נוכל לפרט מעבר לכך".
מאגף החינוך של היישוב בו נמצא בית הספר נמסר בתגובה: "המקרה ידוע ומטופל על ידי כל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים ובכלל זה מפקחת בית הספר, אגף החינוך, הנהלת בית הספר והצוות המקצועי וכל זאת בניסיון למצוא מענה חינוכי מיטבי. כשלב ביניים הקצה אגף החינוך סייעת לכיתה ואנו עושים כל מאמץ על מנת למצוא פתרון למצב שנוצר ולהעניק תחושת מוגנות לילדי הכיתה".
