"התברר שהחצאית שלי היתה בתוך הגרביון והלכתי ככה בתיכון עם הישבן בחוץ"
טל גלבוע, פעילה למען בעלי חיים
טל גלבוע. צילום יח"צ
“למדתי בתיכון מטרו ווסט ברעננה, במגמת סוציולוגיה פסיכולוגיה. היית תלמידה טובה במקצועות שאהבתי כמו תנ”ך וספרות, כל המקצועות ההומניים, כי זה הכי אני. פחות אהבתי מתמטיקה. אני זוכרת בעיקר את הפאשלה שהיתה לי בתיכון כשנכנסתי לשירותים עם חצאית וגרביון, ופתאום קלטתי שכולם צוחקים עלי ולא הבנתי למה. התברר שהחצאית שלי היתה בתוך הגרביון והלכתי ככה בתיכון עם הישבן בחוץ.
"אני זוכרת גם שאחת המורות שלי אמרה לי כשסיימנו את התיכון שהיא מאחלת לי בהצלחה ושהיא מקווה שאני לא אשב בכלא. וזה למרות שהייתי פעילה חברתית ובמועצת תלמידים. אני יודעת שהיא מאוד אהבה אותי אבל האמירה הזו ליוותה אותי גם בתקופת הצבא. מה שכן, בזמן השירות הצבאי שלי (שנמשך חמש שנים כי שירתי בתפקיד קצינת ת”ש חיילית של חיל הקשר) הגעתי לכל טקס יום הזיכרון בבית הספר ואני זוכרת שהם היו בהלם ממני. הגעתי כל שנה עם עוד דרגה, וסיימתי חודשיים לפני שקיבלתי סרן, אחרי חמש שנים בשירות".
"פתחתי את דלת הכיתה וגיליתי שיש בגרות במתמטיקה. מאוד הופתעתי”
אבירם כהן, ספר
אבירם כהן
“למדתי בתיכון הרצוג בכפר סבא במגמת חוף הים. זאת אומרת שהייתי שם עד סוף כיתה י’, ואני מודה שלא למדתי ממש אלא ביליתי הרבה. בעיקר בים. את התיכון סיימתי באנקורי ולא בהרצוג בסוף. הייתי תלמיד טוב יחסית, אבל היו לי הרבה הסחות דעת כמו בנות. אני אפילו זוכר סיפור אהבה מהתקופה הזו שהסיח את דעתי מהלימודים כי היתה לי חברה שגדולה ממני בשנתיים. אני הייתי בכיתה י’ והיא היתה בכיתה י”ב. אני מודה שירדו לי הציונים בגלל כל הסחות הדעת האלה, ובגלל זה עברתי לאנקורי. אני הכי זוכר מתקופת הלימודים שהגעתי לבית הספר כדי לאסוף חבר ולקחת אותו איתי לים. פתחתי את דלת הכיתה וגיליתי שיש באותו יום בגרות במתמטיקה. מאוד הופתעתי”.
רוצים להישאר מעודכנים?
"המנהל אמר לאמא שלי: 'תסתובבי, אנחנו לא נקבל אותו’"
אדיר שמיר, מנהל קאנטרי כפר סבא
אדיר שמיר
“לא קיבלו אותי לבית הספר הכי מפורסם ברעננה, תיכון אוסטרובסקי, ולכן למדתי בפנימיה במבואות ים. אז, בתחילת שנות השבעים, הגענו אני ואמא שלי אל המנהל של בית הספר ברגל, כי רעננה היתה פעם מושבה והלכנו ברגל להירשם לבית הספר. היא החזיקה לי את היד והתלבשתי יפה לפגישה הזו והמנהל שראה אותנו שאל את אמא שלי, ‘גברת שמיר לאן מועדות פניך?’ והיא ענתה לו, ‘לתיכון לרשום את בני’ והוא ענה לה, ‘תסתובבי, כי אנחנו לא נקבל אותו’. הוא אמר את זה כי הייתי תלמיד מופרע באותה תקופה. האמת היא שאני דווקא לא התרגשתי ואמרתי לה שתיתן לי ללכת לעבוד במקום ללמוד. רציתי ללמוד דקורציה וידעתי שתהיה לי עבודה אצל מישהו בתליית וילונות. היא אמרה לי, ‘השתגעת?’, והלכה להתייעץ עם מישהו שאמר לה לשלוח אותי לפנימייה כדי שיחנכו אותי. בסוף היא שלחה אותי לפנימייה קדם צבאית. הייתי תלמיד בינוני בפנימיה כי לא אהבתי ללמוד, אהבתי לשחק כדורגל. מתקופת בית הספר אני הכי זוכר את ההפלגות בים”.
"החברים שלי מהתיכון נשארו חברים לחיים"
הוד בן הרצל, מאמן הפועל כפר סבא בכדורסל
הוד בן הרצל. צילום באדיבות מנהלת ליגת ווינר סל
"רוב הזמן התייחסתי ברצינות ללימודים, בחלק קצת פחות. למדתי בבית הספר כצנלסון בכפר סבא, בו אני משמש היום כמורה. השקעתי מאוד בקטע החברתי וכמובן שיחקנו המון כדורסל. אז לא היה כדורסל בכפר סבא ונדדנו להוד השרון מהקט סל ועד לבוגרים. החברים שלי מהתיכון נשארו חברים לחיים.
"הכי אהבתי תנ”ך, המורה היה סגן המנהל והוא היה מספר את סיפורי התנ”ך מזווית ייחודית ומיוחדת. גם שיעורי הספורט היו חשובים וטובים. מעבר לספורט נטו היה לנו מורה מדהים – איציק לוי האגדי, שהשקיע מאוד גם בפן החינוכי ובהכנה לצבא, עם קבוצות שהיו משכימות קום ובאות להתאמן".
