20 שנה עברו על רותי לזר כמנהלת תיכון רבין בכפר סבא. לפני כשבוע התקיים לכבודה טקס פרידה מרגש, במעמד ראש העירייה רפי סער, אחרי שהחליטה לצאת לגמלאות. "לעבוד 20 שנה באותו המקום זה מרתק", מספרת לזר בראיון לצומת השרון. "זה בונה, יש הרבה תהליכים, חידושים ושינויים. בית ספר זה מקום מאוד דינמי, העבודה מתחדשת משנה לשנה".
לזר, בת 62, ניהלה את בית הספר ושימשה כמורה לספרות. לפני שהגיעה לכפר סבא הקימה את חטיבת הביניים אורט גוטמן בנתניה, עבדה בתיכון אחד העם בפתח תקוה והייתה מורה וסגנית מנהלת. כיום היא מתגאה בממוצע של 90 אחוז זכאים לבגרות בשנים האחרונות ובאינסוף מיזמים שהייתה אחראית להקמתם, כמו מגמת קולנוע, רפואה, קרימינולוגיה, מינהל עסקים, תוכנה וסייבר. בנוסף הייתה לזר אחראית על הקמת כיתת המחוננים.
"הגישה הפדגוגית היא קודם כל פלורליזם והומניזם”, היא מסבירה מה הוביל אותה במשך השנים, “זה ערך משמעותי מאוד בעבודה שלנו פה. כתוצאה מכך עשינו המון דברים. פתחנו את בית הספר לכל הקצוות האפשריים מבחינה חברתית, גם מבחינה חשיפה פוליטית וגם מבחינת המגוון של העשייה הפדגוגית כך שהיא תיגע בכל דבר אפשרי. המרכז זה ערכים כמו כבוד האדם, פלורליזם, הומניזם, טיפוח של התרבות היהודית, ציונות ואהבת הארץ וכמובן יש גם מתוך זה הישגים. אנחנו בית ספר ובגלל המהות הזאת אנחנו נדרשים להשיג הישגים לימודיים כדי שהתלמידים יסיימו עם בגרות ביד".
במקביל, היא מסבירה, עבדו בבית הספר על דרכי הוראה והערכה חלופיות. "בעבר מורה היה עומד מול כיתה ומדבר", אומרת לזר, "התחום הזה שינה את פניו ועם השנים נכנסו דרכי הוראה והערכה חלופיות. לפני שנה, לאחר תכנון של שנה שלמה קודם לכן, הקמנו מרכז למידה חדשני בשם ‘אודיסאה’, שבו אפשר ללמוד אחרת. אפשר ללמוד אחרת גם בכיתה רגילה, אבל המקום הזה מחייב ללמד באופן חדשני – אחד החדשנים בארץ".
כלומר?
"התלמידים לומדים עצמאית בלי פרויקטים, למידה רב תחומית".
מה השתנה לדעתך ב-20 השנים האחרונות מאז שהתחלת ללמד ועד היום?
"אני אופטימית. אין לי מה להסתכל אחורה בזעם. לאורך השנים לא שקטנו על השמרים. כמו שהסברתי, השתנתה הגישה הפדגוגית וגם נפתחנו לעולם עם מיזם ‘רבין בינלאומי’ שבו אנחנו מקיימים קשרים גם מחוץ לבית הספר עם ערים בחו”ל. יש לנו משלחות חילופי נוער בנושאים שונים. אנחנו גם בקשר עם עיר בגרמניה איתה אנחנו מקיימים מפגשים במטרה למצוא את המחבר והמגשר, ועם עיר אחרת שם יש לנו קשרים סביב הנצחת השואה. יש לנו חילופי נוער עם העיר דלף בהולנד, ובמהלך המסע לפולין פוגשים בני נוער ועובדים לשימור בתי קברות יהודיים".
התלמידים השתנו?
"התלמידים תמיד היו חכמים וחמודים, זה לא השתנה. בוא נגיד שהתקשורת וכל עולם המדיה, המחשבים והרשתות חברתיות שינו את הדור, ואז בהכרח המורים צריכים גם להשתנות. אתה צריך להנחות ולהשתמש באפשרויות המדיה כדי להנגיש את תהליכי ההוראה".
השיח המתלהם והמפלג כיום בציבור משפיע על התלמידים?
"בבית הספר אנחנו מדברים, לא צועקים. אם יש התלהמות בקבוצות הווטסאפ למשל אנחנו מטפלים בה. מה שיש בחוץ אין בבית הספר. נכון שתמיד יש יוצאי דופן, תמיד היו מי שהופכים שולחנות, אבל אנחנו כבית חינוך מטפלים ומראים שאפשר גם אחרת. אנחנו מחנכים לפלורליזם ולקבלה של כל אחד. אין אצלנו ‘יה הומו’. אנחנו שמים את כולם בחזית. נכנסתי ממש עכשיו לאחד מאתרי החדשות וראיתי את ‘הפנינים’ של ליברמן. זה לא הסגנון שלנו. יש לנו כאן למידה רב גילאית בבית מדרש ישראלי – למידה של אקטואליה. יושבים שם תלמידים מכל הגוונים ומדברים על נושאים מחיי היום יום שלנו דרך טקסטים. אז יש הזדמנות ליצירת קשר".
עברת כמה וכמה מנהלי אגפי חינוך בעיר, שניים בשנה האחרונה. למרות שבשלוש השנים האחרונות חשים בשינוי של חדשנות פדגוגית במחלקה העל יסודית שאת חוסה תחתיה, מה את חושבת על התהליכים שהם רצו להעביר בתחום ברמה העירונית?
"אני מתייחסת לשינויים בברכה, כל שינוי הוא מבורך. הם הכניסו שינויים ואנחנו משפרים את דרכי העבודה שלנו בתוך בית ספר במובן החיובי של המילה. אני יכולה רק לברך ולהעריך".
גם חלוקת העיר לאזורים?
"אני מבקשת לא להתייחס לזה, זה לא שלי, זו מדיניות מעלי".
בין הדברים הטובים, היו גם אירועים שעשו הד ציבורי ברמה הארצית בבית הספר בשנות ניהולה של לזר. בשנת 2010 הגיע גיסם של שני מחבלים, החבר בפורום משפחות שכולות, להרצות בפני תלמידי התיכון. הביקור עורר זעם בקרב ארגוני ימין. במקרה אחר, בשנת 2013, דלף מסמך פנימי של צוות בית הספר שכלל הערות מעליבות כלפי תלמידים רבים. לזר התנצלה. היו גם הורים שמחו על השמעת שירי יונה וולך בכיתה.
"אנחנו לא עושים עכשיו שיעור היסטוריה", אומרת לזר על תקרית המסמך הפנימי, "שילמדנו מחיר כבד בעניין הזה, קורה שאנשים עושים שגיאות. זו הייתה טעות חמורה ביותר והכנו על חטא בכל דרך אפשרית. יש מקום להכיל טעות מצערת מאוד בתנאי שלמדנו ממנה".
בעניין פורום המשפחות השכולות, אמרה: “לכן התחלתי את דברי בכך שאנחנו מחנכים לפלורליזם. אני בעד לחשוף את התלמידים לכל דבר, אם זה אפשרי, כדי שתהיה להם עמדה לא מתלהמת ומנומסת. אני בעד לחשוף תלמידים לכל הקשת האפשרית שיש. אם מישהו לא רוצה להיות בכיתה ולא רוצה להיפגש הוא לא חייב. זה חשוב ביותר וקריטי לעיצוב זהות ותפיסת עולם. לאנשים צעירים אין כל כך גישה לדעות שונות ואנחנו בסך הכל מנגישים להם מגוון רחב מאוד ומאוזן מאוד. היו אצלנו שמאל, ימין ומרכז – כל הקשת, כל הזמן ובמקביל ובאותו זמן".
ספגת בעקבות אותו אירוע נאצות ברשתות החברתיות.
"אני גאה בהיותי מנהלת של בית ספר פלורליסטי שחשוב לו לחשוף את התלמידים שלו למגוון רחב של כל הקשת החברתית כדי שהתלמידים יגבשו דעה על בסיס דעת”, היא אומרת באומץ. “לא מצטערת על זה כהוא זה".
בואי נחזור לימים אלה, איך זה מרגיש לעזוב תפקיד כזה אחרי 20 שנה?
"קשה לעזוב תפקיד כזה, זה בית ספר שכמעט הקמתי משום שנכנסתי אליו בשנתו הרביעית. עשינו הכל מהתחלה. תיכון רבין הוא הילד שלי. הוא גדל, סיים צבא ועכשיו הולך לאוניברסיטה – המסלול הישראלי הקלאסי. אני מחוברת בכל נימי נפשי, לתלמידים, לאנשים ולמקום, זה היה מקום שאליו קמתי יום יום וגם כשחזרתי הביתה לקחתי אותו איתי. במשך 20 שנה לא יצאתי לשבתון, זה חיבור מאוד רגשי ומטלטל קצת".
ומה הלאה?
"מכאן אני אעסוק בדברים שונים ששייכים למשרד החינוך באגף מו”פ (מחקר ופיתוח) ותוכניות שעושה האגף הפדגוגי של משרד החינוך. אני גם אתחיל ללמוד במכון אדלר הנחיית הורים ומשפחות – טיפול משפחתי. אבל קודם אני עושה את הטיול אחרי צבא שלי בדרום אמריקה, ארגנטינה וצ’ילה. בלי קשר נולדה לי נכדה חדשה, נכדה מספר שלוש, לפני כשבועיים. יש לי הרבה במה להתעסק גם כשאסיים פה. העיקר הוא להיות בריאים ולהיות שמחים בחלקנו".
- מזמינים אתכם להצטרף לקבוצת העדכונים של צומת השרון כפר סבא בוואטסאפ באמצעות הקישור כאן.
