אלופה: המורה לספורט מירה בן משה, שלימדה גם את רפי סער, יוצאת לפנסיה. ראיון פרידה

בשבוע שעבר עמד ראש עיריית כפר סבא, רפי סער, בבית הספר בו למד בגיל היסודי, בית הספר ברנר, ובירך את מי שהייתה המורה לספורט שלו מירה בן משה במילים חמות במיוחד לרגל יציאתה לפנסיה אחרי 44 שנים בתפקיד. בן משה, למי שלא מכיר, היא מורה מיתולוגית ומהמורות הוותיקות בעיר שגידלה דורות של תלמידים, בהם גם כמה וכמה ספורטאים שעשו חיל ברבות השנים, והובילה את נבחרות הספורט של בית הספר להישגים רבים. במירוץ כפר סבא הובילה את ילדי ברנר למקום הראשון שנה אחר שנה. חלק מתלמידיה בעבר הם כיום הורים לתלמידים הלומדים בבית הספר.

"מי שלא יודע, אני למדתי בבית הספר הזה", אמר סער לקול מחיאות הכפיים של הקהל בטקס סיום כיתה ו'. "סיימתי אותו לפני 39 שנים ומירה הייתה המורה שלי להתעמלות. אומרים לי שהיא יוצאת לגמלאות, ורק שתדעו שהיא לא השתנתה מאז שאני תלמיד ועד עכשיו. מירה, את חלק מהעיר, את מוסד בפני עצמו, בית הספר ברנר ומירה אחד הם. התרגשתי כששמעתי שאת יוצאת לגמלאות ואני רוצה לאחל לך את הכי טוב שאפשר. תחשבי כמה דורות של תלמידים עברו דרכך. התיישבתי ותוך דקה הפכתי מילד מבויש למחויך. ואני אומר שבבית הספר ברנר יש את המורים הכי טובים בכפר סבא".

בן משה היא בוגרת ברנר בעצמה. צוות בית הספר ערך לכבודה טקס פרידה מרגש, עם ברכות וריקודים לצלילי השירים האהובים עליה. ברגע השיא של הטקס, הוענק לה גביע ענק וכל תלמידי בית הספר והצוות עמדו ומחאו לה כפיים. אף עין לא נותרה יבשה.

ובכל זאת הפרידה לא קלה לה. "אני יצאתי בלב כבד מהסיפור הזה", אומר בן משה לצומת השרון. "הבת שלי אמרה לי שאין צורך להרגיש את הסוף אלא לחשוב שמדובר בהתחלה חדשה. 'את יוצאת עם גאווה וראש מורם', היא אומרת לי. 'משבחים ומהללים אותך'. אבל זה קשה. אני מרגישה שאני יכולה לתת עוד המון אבל משרד החינוך לא מאפשר להמשיך. יש גבול מסוים שמורה יכול לעבוד. יכולתי לבקש להמשיך אבל הסבירו לי שהכי הרבה יתנו לי עוד שנה. האמת שמאוד קשה לי עם זה שאני יוצאת לפנסיה. עם יד על הלב, יש לי עוד המון מה לתרום. הלכתי לבית הספר יום יום בשמחה. אף פעם לא אמרתי 'אוף, הנה עוד יום עבודה'. באתי עם אנרגיות, מרץ ורצון. הספורט זורם בדמי והיה לי קשה בתקופה האחרונה שאני יודעת שעוד יום עובר ותכף אני כבר לא אהיה פה. מצד שני אני רוצה לקדם את ספורט בעיר".

אולי ראש העיר יגייס אותך לטובת זה.

"תלחש לו באוזן".

בן משה, ילידת כפר סבא, היא רווקה ואם חד הורית לשניים. יש לה בן חייל וילדה שלומדת לימודים גבוהים. היא ידועה כאוהדת מושבעת של הפועל כפר סבא בכדורגל. היא התחילה את הקריירה כספורטאית פעילה של הפועל כפר סבא בגילאי ז'-ח', למדה בבית ברל, שימשה כמד"סית בצבא ובהמשך למדה במכון וינגייט. "בשנתיים האחרונות של הלימודים הייתי צריכה להיות פרח הוראה בבית ספר. סידרו לי ללמד בכצנלסון הישן במשך שנתיים, ובשנת 1975 נפתחו החטיבות בכפר סבא ואז התפנה מקום בברנר. המליצו עלי והמנהל קיבל אותי יחד עם רחל סקורניק. שתינו התקבלנו יחד לעבודה, היא קיבלה משרה ואני חצי. במקביל מילאתי מקום בחטיבות, עבדתי בבית הספר בן גוריון במילוי מקום, עבדתי בנווה ימין בבית ספר שכבר לא קיים, בכפר סבא בחוגים של העירייה באתלטיקה. עשיתי הכל במקביל. כשסקורניק פרשה לגמלאות אני כבר הייתי ב-100 אחוז משרה בחינוך גופני". בחייה המקצועיים הייתה שותפה לאירועים בית ספריים וניהלה את נבחרות הספורט בבית הספר.

למה לדעתך מקצוע הספורט לא מוערך מספיק בארץ לעומת חו"ל?

"כי יש שעתיים חינוך גופני בשבוע במקרה הטוב, לא כולל חגים, מועדים וטיולים. באירופה יש 5-4 שעות חינוך גופני בשבוע. זה ההבדל, כי כישרונות יש בארץ. אני ייצרתי כישרונות בלי סוף, ילדים מצוינים שהגיעו לנבחרת ישראל. הייתה רביעיית שליחות בנבחרת ישראל ששלוש מהן בוגרות ברנר. איזה גאווה גדולה הייתה לי. כך שלדעתי יש עוד אסתר רוט-שחמורוב בארץ ועוד מיקי ברקוביץ' ועוד ערן זהבי. הבעיה היא שלא מטפחים את הילדים האלה עד הסוף. אני ומאמן האתלטיקה אמנון גור אמרנו שלא יכול להיות שהילדים האלה ילכו לאיבוד בחטיבה ובתיכון ופחתנו את כיתת הספורט הראשונה לאתלטיקה קלה. לימים צמחו כיתות ספורט בענפים אחרים. תראה, אני לא רוצה לעשות שם רע למקצוע ואני לא יורקת לבאר ממנה אני שותה, אבל המציאות היא שהמורים היום לא מטפחים את התלמידים כמו שהמורים הוותיקים טיפחו. אומרים לי שאני מורה של פעם, שאני מאוד עובדת קשה, שאני יסודית ולא מרפה. יש לי שני ארונות ענקיים של מדליות וגביעים בבית הספר, אז תבין על מה אני מדברת. זה ושעות ההוראה לספורט הם הסיבה שאנחנו בפיגור של 50 שנה מכל ארצות העולם בתחום הזה".

וגם בשעתיים האלה נותנים לילדים לשחק כדורגל.

"אני לא מאלה. אני אומרת לילדים שהם יכולים לשחק כדורגל אחר הצהריים. אני מלמדת באופן יסודי קפיצה לרוחק וקפיצה לגובה ואז אני מזהה את הפוטנציאל. ילדים הצליחו והגיעו לדרגים הגבוהים של הנוער בעיר. אני חושבת שעבודה יסודית צריכה להיות למשך שנים. ראש העירייה היה תלמיד שלי והוא זוכר כמה עבודה יסודית השקעתי. אנשים אומרים לי 'את מורה לחיים'. צריך לדעת איך מחברים את הספורט לחיים שלך. ספורטאי צריך להיות חברותי, מכבד, לא הכל ניצחונות כי מי שלא יודע להפסיד לא יודע לנצח. אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד – זה המוטו שלי בכל הנבחרות ולא קצרתי רק הצלחות".

איך ראש העיר היה כתלמיד?

"הוא היה ספורטאי טוב, לא תחרותי מידי. התרגשתי מאוד כשהוא נבחר לראשות העיר. תמכתי בו, אני והמשפחה שלי. הוא יודע את זה. זה לא סוד".

אם נעשה השוואה בין התלמידים כשהתחלת ללמד לתלמידים של היום?

"הם השתנו מאוד לרעה. היום הילדים מפונקים יותר. הכל נגיש להם ולמה להם להתאמץ. אבל ככל שאתה מגיע ללב שלהם הם עושים יותר. אני רוצה שמשפחות יעסקו בספורט למען הבריאות שלהן. ההורים של הילדים שגידלתי אמרו לי 'שינית לי את החיים – הגישה שלך כל כך נכונה. אני היום משחק עם הילד שלי'. אני אומרת תעשו ספורט בשביל הבריאות. תיראו טוב יותר ותהיו בריאים יותר. לא כולם מגיעים לטופ. בשביל לעשות ספורט לא צריך להיות אלוף. כזה יש אחד".

לאן הלאה?

"אני מאמנת כושר אישי אז אעבוד בזה, ויש לי משא ומתן עם כמה מקומות ואני מאוד אשמח אם יקלטו אותי. אני רוצה להתקדם בתחום של ארגון וניהול שאני מאוד טובה בו. אני רוצה להשתחרר מההדרכה ורוצה להתחיל לנהל בספורט. נראה אם אצליח".

איך בית הספר ברנר בעינייך?

"בית הספר הולך ומתפתח לטובה. הוא עשה כברת דרך נהדרת. אם לא הייתי מוצאת את הידיים והרגליים שלי שם לא הייתי נשארת. צוות הניהול והצוות המורים נהדר. המנהלת אומרת לי 'אנחנו פה בשביל הילדים'. זה נורא נכון".