איך מכינים את הילדים שעולים לכיתה א' למסגרת בית הספר? איך מסייעים למתבגרים במעברים מיסודי לחטיבה ומחטיבה לתיכון? איך הורים צריכים לפעול כשהילדים בכיתה עושים חרם ברשתות החברתיות על ילדיהם? ואיך מפחיתים את הלחץ מהילדים שמוכנים לקבל רק 100 בכל מבחן?
על כל השאלות האלו, ושאלות נוספות, ענה לנו מנהל השירות הפסיכולוגי החינוכי של כפר סבא, שלמה גור. מחר בבוקר הוא יענה להורים על שאלות בין השעות 8:30-11:00 "בקו הפתוח" בעמוד הפייסבוק של העירייה, בו ההורים מוזמנים לשאול את כל השאלות שעל ליבם, בכל הנוגע להסתגלות של ילדיהם לקראת שנת הלימודים. ניתן גם לפנות ולשלוח הודעה פרטית בעמוד הפייסבוק של העירייה.
גור, מנהל את השירות הפסיכולוגי בעירייה, מספר כי יש בשירות הפסיכולוגי בעיר למעלה מ-50 פסיכולוגים, ממתמחים ועד למומחים ותיקים. אלו מספקים שירות פסיכולוגי לכל בתי הספר והגנים בעיר, כך שכמעט בכל בית ספר או גן בעיר יש פסיכולוג שעומד לרשות הצוות החינוכי ומסייע להם בטיפול בילדים. במסגרות החינוך המיוחד, הפסיכולוגים עובדים עם הצוותים החינוכיים, ההורים והילדים. "אנחנו נושאי הדגל של הנפש והרגש שעומדים לרשות בתי הספר והגנים, ואנחנו מאמינים שבאמצעות הנגיעה בתחומים האלו העבודה של הצוותים החינוכיים תשפיע על ההתמודדות החברתית של הילדים, הציונים וההישגים".
איך מכינים את הילדים שעולים השנה לכיתה א' למעבר מגן לבית ספר?
"זה המקום שהכי קשה במעברים להורים. כיתה א' זו המסגרת הראשונה שנכנסים אליה שהיא לימודית פורמלית, יותר מאשר גנים, שהם נחשבים יותר לאזורי משחק. אני מניח שרוב המשפחות כבר קנו את הציוד לקראת בית הספר ועשו דברים שקשורים להכנה לקראת בית הספר. הכנה זה אומר שאנחנו רוצים שהילד יגיע למקום שהוא לא לגמרי זר. אני ממליץ בשבוע האחרון של החופש לעשות טיול לבית הספר. ללכת ביחד איתו את הדרך שהוא יילך בקרוב יום יום, להסתכל יחד איתו על הפרטים הקטנים בדרך, להיכנס לתוך המבנה ולהראות לו איפה יושבת המנהלת, איפה החצר, איפה המזכירות, השירותים והברזייה, ואפילו לשחק קצת בחצר. בהרבה מאוד בתי ספר כבר היה מפגש עם ההורים והילדים ואז כדאי לשחזר איתם מה הוסבר ומה ראינו בבית ספר. ברגע שאתה הופך משהו זר למשהו מוכר, אז הרבה יותר קל להסתגל אליו. מצד שני חשוב שאנחנו ההורים לא נהיה בחרדה גדולה, אנחנו בסך הכל רוצים להעביר מסר שאנחנו סומכים על הילד שלנו והוא יסתדר והוא כבר יודע איך זה להיות במסגרת. מרבית הילדים מסתגלים ולומדים את המערכת נורא מהר וכולנו עברנו את זה".
ומה בנוגע למעבר בין יסודי לחטיבה וחטיבה לתיכון?
"בכפר סבא יש שיטה מאוד ייחודית של המעברים. בגלל שאין אפשרות לבחור את החטיבה, כי החטיבות מרוכזות באותו מקום ביחד, אתה מגיע למקום שהוא יותר זר ודורש יותר הסתגלות. משתדלים מאוד שכל תלמיד יגיע לכיתה עם שני חברים לפחות ושאותו בית ספר יסודי למשל יילך לאותן שתי חטיבות. מה שחשוב זה לדבר עם הילדים. אם אנחנו בית שאפשר לדבר בו על פחדים וחששות, אפשר לדבר על זה ולהרגיע קצת. לדבר על כך שזה גם מפחיד קצת אבל גם מרגש, ולראות איפה הדברים המוכרים נמצאים, למשל אם זה חברים שיהיו איתו באותה כיתה או אם אנחנו מכירים מישהו שלמד שם ואומר שבית הספר טוב. במשפחות שפחות מדברים בהן, כדאי ללכת עם הילד למקום החדש ולראות אותו ביחד כמה פעמים. כשאנחנו מתחילים לייצר מנגנונים שעוזרים לנו, זה עושה את זה ליותר פשוט".
מבנה השירות הפסיכולוגי החינוכי. צילום: באדיבות העירייה
איך מתמודדים עם הקושי לחזור למסגרת? ילדים מחליפים את הבוקר בלילה, איך מחזירים את המשמעת?
"יש לנו עוד מספר ימים להתחיל להתארגן מחדש. כדאי יומיים שלושה לפני לומר לילד להתחיל לישון מוקדם. בלילה הראשון והשני יהיה קשה אבל בשלישי יהיה יותר קל. בכלל כל ההכנסה של ילד למסגרת היא משהו שצריך להתחיל מגיל נורא צעיר. למשל לילדים שעולים לכיתה א', כדאי בשבועיים הראשונים לשבת איתם וללמד אותם איפה מכינים שיעורים בבית, איך עושים את זה, איך לומדים למבחנים. יש כאלו שזה יתאים להם לשבת בחדר ויש כאלה שיתאים להם להשתרע בסלון. התפקיד שלנו הוא להכיר את הילד ולדעת מה מתאים לו".
מה לדעתך הורה צריך לעשות אם עשו על הילד שלו חרם ברשתות החברתיות?
"יש חשיבות נורא גדולה לשיח בתוך הבית. אם הילד ישתף את ההורה הוא יוכל לעזור לו. התפקיד ההורי שלנו הוא תמיד לתת לילד תחושה שאנחנו מאחוריו, ושהוא אהוב ונהדר, ואנחנו פה בשבילו. זה נורא קשה לשמור על מה שאתה ולעשות את מה שאתה אוהב כי הרבה פעמים במערכת מצפים שתהיה כמו כולם, וצריך לראות איפה אנחנו עומדים על הציר בין להיות מיוחד לבין להיות כמו כולם. הורה צריך לפנות קודם כל למערכת בית הספר ולהתייעץ יחד איתם, לקיים פגישה עם המנהלת, המחנכת, פסיכולוג בית הספר ולטכס ביחד עצה. אפשר למשל לעשות פעילות כיתתית בקבוצות שתדון בחרם ובכאב שהוא גורם, ולפתח את הנושא הרגשי ואת היכולת להבין מה האחר מרגיש. בצורה כזו אפשר מצמצמים את הקבוצה שעשתה את החרם ומצליחים להפיג את הדבר הזה שנקרא חרם, וככה אפשר להתמודד עם הילדים כשהם בקבוצות יותר קטנות".
איך אפשר להפחית מהלחץ של ילדים פרפקציוניסטיים? שחייבים לקבל ציון 100 בכל דבר, ושהציון הוא מבחינתם מראה של עצמם?
"צריך כנראה קודם כל לראות מי מההורים נורא דומה לתכונה הזו שחשוב לו מאוד להצטיין בכל דבר. צריך לעשות מצד אחד מודלינג, שההורא יראה לילד שגם הוא לפעמים לא מצליח והוא מקבל את זה. אם אנחנו כל הזמן מציגים לילד מודל מושלם אז אנחנו רק נתסכל את כל מי שמסביבנו, אבל אם אנחנו מבינים שאני עושה הכי טוב שאני יכול וזה מספיק וזה בסדר, ולפעמים יש דברים שאני פחות טוב בהם, אז הם ילמדו מזה. הם צריכים להבין שגם אמא ואבא לא תמיד הכי טובים בהכל, ואם נגיב באופן מתון לכשלונות או לאי הצלחות נקודתיים שלהם ולא נעשה מזה סיפור, אז יש סיכוי שלאט לאט הלחץ הזה יפחת".
