"ציפורה עושה מחר חוג בית עם המועמד לראשות העיר והבטחתי לה שנבוא ..". כך זה התחיל. את ההודעה מסרה לי אשתי הנהדרת מכל, בדיוק לפני שנרדמתי. כשעיני עצומות אך מוחי עדיין ער שאלתי: "מי זאת ציפורה? ובמי מתוך 15 המועמדים מדובר? ולמה אנחנו צריכים ללכת?". אשתי ענתה: "ציפורה, נו הקטנה הזאת, שגרה ליד יפה הפדיקוריסטית של ברכה, אחותה ברוריה זאת שנשואה לגוסטב הספר של גילה שעשתה איתי פלדנקרייז כשגרנו בבית ברחוב האגוז".
הבנתי מיד את הקשר האמיץ שלא ינותק, שגורלי נחרץ ושאנו נלך גם אם מדובר בערב שירה בציבור של שירים עיראקים. לכן גם ויתרתי על תשובות לשאלות האחרות ששאלתי, אבל רעייתי המשיכה: "למה אנחנו צריכים ללכת? פשוט לא נעים לי מגוסטב הספר. ובקשר למועמד, אני לא בטוחה אבל אני חושבת שמדובר ביחזקאל צימרמן". ואני עניתי: "אני חושב שיחזקאל צימרמן מתמודד בכלל ברעננה או הרצליה, אבל זה באמת לא חשוב, כל עוד אנחנו הולכים בגלל שלא נעים מגוסטב".
בשמונה בדיוק התייצבנו. שלט הקרמיקה "כאן חיים באושר ציפורה וזרח לוי" הבהיר לי כהרף עין שאכן אנחנו במקום הנכון. כשלושים בני הגיל השלישי ישבו בצפיפות על כסאות פלסטיק במרפסת הגן של ציפורה, ו-2,400 שנות ותק המתינו לגבר הצעיר והגמיש שנכנס מלווה בשני עוזרים, שהסתבר בהמשך שהם משובצים במקומות הריאליים והמבטיחים ברשימתו (19 ו-21).
במשך כחצי שעה הסביר לנו הגבר, המכונה חיים זמיר, למה המצב חמור ועוד יחמיר אלא עם ישמע קול הזמיר בעירנו המתרסקת. "כידוע, מערכת החינוך קורסת (בתו בת ה-14 עדיין לא יודעת קרוא וכתוב), המים לא זורמים והביוב העירוני וראש העיר סתומים. הכבישים צרים, החניה בצרות ודוחות החניה בצרורות. העצים קמלים והדשא בהרצליה ירוק יותר. הרחובות מזוהמים ואין אוסף אשפה ומטאטא, ובקרוב חולדות תהלכנה בשבילי העיר באין מפריע. ואו טו טו העיר תיסגר בשבת בגלל הכניעה לחרדים והכניסה לטיב טעם תותר רק לנשים עוטות רעלות. שלא לדבר על קופת העירייה הריקה שנבזזה לאור היום לטובת המקורבים והמיקרובים".
ידענו כל הזמן שמצבנו קשה, אך לא עד כדי כך. חלק מהמוזמנים פרצו בבכי מר, חלק נזקקו לקנקני המים הקרים שציפורה הכינה מראש והשאר הביטו בעיניים כלות במועמד לשמוע איך יוצאים מהברוך.
רוצים להישאר מעודכנים?
"אז ביום הבחירות אתם תצטרכו להחליט במי לבחור" – וכאן חיים זמיר הנ"ל עבר לניתוח אנליטי מבריק של המתמודדים: "שלוש מתוכם נשים צעירות וחסרות ניסיון, אבל הן הצטרפו למרוץ במסגרת 'אני גם' – ME TOO – גם הן רוצות. שלושה אלופים במיל' הגיעו לכפר סבא כי הם חושבים שעומדת לפרוץ פה מלחמה. המצב אמנם רע, אבל קרבות רחוב עדיין רחוקים אז באמת חבל על הזמן לבחור בהם. תימני אחד, מרוקאי אחד וגרוזיני שדוד שלו הוא אוליגרך קווקזי שעומד מאחורי הקמפיין – אני לא צריך לספר לכם מה זה אומר. שני מתמודדים דתיים שממומנים על ידי ליצמן, שחס וחליליה אם יבחרו יהפכו את הקניונים למקוואות ואת היכל התרבות העירוני לישיבה ונשים ייסעו באוטובוסים בעמידה. ויש עוד אחד שאני אפילו לא זוכר איך קוראים לו אבל הוא לא רציני. עובדה – אני אפילו לא זוכר את שמו. לכן, ידידי, מה שנותר זה להצביע עבורי, חיים זמיר, ועבור הרשימה חז".
אורו עיני. זה היה רגע אדיר, אולי הגדול בחיי. כאילו מתוך השחור בצבצה קרן אור. הנה, יש פתרון, אסור לאבד תקווה, הללויה לקול הזמיר – יש במי לבחור.
בדרך הביתה שאלה אותי אשתי מי הוא הזמיר המזמר הזה. מאין הוא בא ולאן הוא הולך? מה הוא יודע ומה הוא עשה בחייו? הסברתי לה שלא צריך להיות "אנטי "כל הזמן. בואי נחשוב חיובי ותראי שיהיה טוב.
למחרת קראתי שמועמד לראשות העיר ברעננה טעה בעקבות תקלה בווייז והגיע לחוג בית בכפר סבא.
אבישי המבורגר הוא יליד כפר סבא, בן 71, נשוי ואב לשלושה וסב לשישה. הוא שימש במשך 25 שנים כמנכ"ל של חברות בארץ ובעולם, ואז החל לעסוק באימון ובליווי מנהלים וחברות. את תפיסת החיים האופטימית המשולבת בניסיון ניהולי עשיר הביא לידי ביטוי בספרו "לעשות עבודה מהצחוק".
