נעמי דולב, בת 50, מורה ממושב יונתן שברמת הגולן ואם לשמונה, עברה לאחרונה מסע יוצא דופן: תרומת כליה אלטרואיסטית לילדה בת 14 עם צרכים מיוחדים במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית.
נויה בת ה-14, המתגוררת ברחובות, נערה עם צרכים מיוחדים, השתחררה בימים האחרונים מבית החולים שניידר לאחר שעברה השתלת כליה. נויה נולדה עם כליות לא תקינות ובשנים האחרונות מצבה החל להידרדר, עד שבשנה האחרונה חלה החמרה משמעותית.
התכנון הראשוני היה שאמה של נויה תהיה התורמת, אך ברגע האחרון היא נפסלה בעקבות סיבות רפואיות. גם אביה של נויה לא נמצא מתאים, בשל מחלת סוכרת ממנה הוא סובל, והמשפחה מצאה את עצמה מול חשש כבד שלא יימצא תורם בזמן.
בעצת צוות ההשתלות, פנתה המשפחה לעמותת "מתנת חיים" ופרסמה פנייה דחופה. כעבור עשרה ימים בלבד התקבלה שיחת הטלפון ששינתה את הכל. "לא האמנתי שזה אמיתי", משחזרת האם, מיכל, "התקשרתי שוב ושוב לוודא שאין טעות. תוך שבועיים כבר היינו בדרך לחדר הניתוח".
מאחורי שיחת הטלפון המרגשת עמדה נעמי דולב, שנחשפה לאורך השנים לסיפורים על תרומות כליה אלטרואיסטיות. "זה משהו שנכנס לי ללב ולא יצא", היא מספרת. "ידעתי שיום אחד אעשה את זה. סימנתי לעצמי את זה כיעד, חלק מצ'ק ליסט החיים שלי לקראת גיל 50. רציתי להיות בצד שנותן, שמשנה מציאות".
נעמי היא התורמת האלטרואיסטית השביעית במושב הקטן שבו היא מתגוררת, המונה כ-180 משפחות בלבד. בני משפחתה ליוו אותה לאורך כל הדרך. "זה שיעור לחיים עבורם", היא אומרת. "לראות מקרוב מה זה טוב אנושי".
עוד לפני הניתוח נפגשה נעמי עם נויה ומשפחתה. מפגש נוסף התקיים עם שחרורה של נויה מבית החולים. "ברגע אחד אתה מבין מי האדם שנתן חיים לילדה שלך", אומרת האם. "זה משהו שאין לו מילים. עברו לי בראש אינספור תרחישים לפני ההשתלה. איך ילדה עם צרכים מיוחדים תעמוד בדיאליזה? גם ככה החיים שלה מורכבים. הפחד היה עצום, וגם כשכבר נמצאה תורמת חששנו עד הרגע האחרון שהיא תתחרט".
רוצים להישאר מעודכנים?
ד"ר סיגל אייזנר, אחראית תחום השתלות כליה במרכז שניידר, מציינת: "מדובר בניתוח מורכב שבוצע בשני חדרי ניתוח במקביל, תוך התאמה אימונולוגית מדויקת ומעקב צמוד בזמן אמת. זהו חיבור נדיר בין רפואה מתקדמת למעשה אנושי יוצא דופן. הרגע שבו הכליה החלה לתפקד היה מרגש במיוחד. כיום נויה ממשיכה להתאושש בביתה, ומצבה הרפואי יציב וטוב".
מיכל, אמה של נויה, מסכמת: "המסר שלנו הוא לא לאבד תקווה. גם כשנדמה שאין מוצא, יש אנשים טובים בדרך".
גם נעמי מבקשת לסיים במסר אישי: "זו זכות גדולה ושליחות, מתנה שאין לה תחליף. הלוואי שאחרי קריאת הסיפור הזה, מישהו יבחר להרים טלפון ל"מתנת חיים" ולצאת למסע דומה. זה אפשרי, זה פותח לבבות, וזה משנה חיים. כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו".
תגובות