כפר סבא התעוררי.
ביום שישי שעבר נקרע שוב הלב כאשר עמד ד"ר שמחה גולדין חבוק על ידי רעייתו וילדיו, כולל תאומו של הדר, ושלח אצבע מאשימה כלפי ממשלת ישראל ולממסד הביטחוני על אוזלת היד בהחזרת גופתו של בנו שנפל ונחטף כשגונן בגופו על בטחונה של ישראל.
שמחה גולדין יורד מדי יום מביתו ברחוב הגליל בכפר סבא, חוצה את הרחוב ועובר ליד הקבר שמכיל שרידים כה מועטים של הדר. אינני יודע מה הוא חש מדי בוקר. אני יודע שבני עירנו כפר סבא ואולי השרון כולו, אינם מושטים לו יד. הסולידריות המופלאה שהייתה באותו מוצאי שבת בה הוא נחטף, כשמחצית העיר היתה שם ברחוב למטה, שרה שירים לעודד את המשפחה, אפילו רקדו ריקודים עצובים, עד שנחתה הבשורה על ידי שר הביטחון בוגי יעלון שהוא קרוב משפחתם, הרב הראשי לצה"ל וראש אכ"א, שהדר כנראה אינו בין החיים. ומאז – שקט. פסקה הסולידריות, פסקה שותפות הגורל, נקטעה ברית האחים, כפר סבא נמה את שנתה בשקט ובביטחון וההורים מתהפכים במיטתם קרועים מכמיהה וכיסופים לקבר ישראל אמיתי.
תמונה דומה גם בישוב הפסטורלי הצופה לכינרת, פוריה, בו ממוקם ביתו של אורון שאול, קורבן הקרב האכזרי בסג'עייה.
גם שם שקט, גם שם אף אחד לא יוצא לרחובות, גם שם שתיקה מביכה שמותירה את המשפחה לבד, ערירית במאבקה. לאורון שאול אין אפילו קבר שאליו ניתן לעלות, לכאורה.
ההשוואה לפרשת גלעד שליט ממש מתבקשת. מצפה קטן בגליל התאחד סביב המשפחה, צירף אליו עוד ועוד קבוצות תמיכה, הצית את אש המחאה, גייס יועצי תקשורת ויחסי ציבור, ארגן הפגנות, עד שראש הממשלה קיבל את ההחלטה הקשה והנפסלת להחזיר את גלעד הביתה. נכון ששם היה מדובר בחייל חי (גם אצלנו לא ברור עדיין לחלוטין אם הדר ואורון אינם בין החיים), אבל גם כדי לשמור על כבוד הנופלים הראויים לקבר ישראל, כדאי לצאת לרחובות. הרי הטענה הבאה תהיה כמובן מדוע שנשחרר גדודים של מחבלים עבור גופות נופלים? ולא היא.
גולדין ואורון מעולם לא דרשו שהרוצחים בבתי הכלא שלנו, שדם תמימים על ידיהם, ישובו לביתם. הם דורשים סנקציה מתמשכת, הפסקת ביקורים, ביקורי קרובים למחבלים בתאיהם, האטה בזרם הסחורות שזורם אל הרצועה, אי החזרת גופות של מחבלים למשפחותיהם, עד שלא ישיבו הם את גופות החללים שלנו, התניה של כל סיוע באקט מקביל מצד שלטונות החמס, הווה אומר לדבר בשפתם הם, להחזיק יד קשה, לגייס דעת קהל עולמית (כמו שאמנסטי עשתה לטובת שני הישראלים החיים שעברו לשם) ואני בטוח שתוך זמן קצר הענישה הכלכלית והמוסרית שאין צודקת ממנה תביא גם את הדר ואורון הביתה.
אבל אנחנו יושבים ומחשים, כל עוד אין יציאה המונית אל הכיכרות (שיש לה כמובן גם משמעות אלקטורלית עבור הפוליטיקאים), יעדיפו אנשי הממשל שלנו להיאחז במצב הקיים, ללטף את ראשם של בני המשפחות, לזרוק לחלל כמה סיסמאות נבובות וקלישאתיות ולהמשיך בתככנותם ומריבותיהם וטרחנותם.
כפר סבא, השרון תתעוררו, תנו יד למשפחה שגרה בתוככם ומצפה שתעלו את מאבקם דרגה כדי להביא לתוצאות של ממש.
