1. אני רוצה לפתוח בפסקת מעקב על אירועי הטור הקודם שלי, שנגע באירוע ההתרמה של הרב פירר והדרת הנשים שהנ"ל דרש כתנאי לקיומו. הרב פירר ביטל את האירוע, שכן לא צלח בידו להשאיר את הנשים מחוץ לבמה.
הרבנית עדינה בר יוסף הגיבה על כך ואמרה שיכול היה הרב לפתוח את האירוע בכבוד גדול הראוי למעשיו הטובים ולארגון שהקים, ולצאת בשקט מהאולם בעת שמתחיל המופע, ולהימנע מכך מהלבנת פנים קולקטיבית שאינה רק של נשים, אלא של כל הקהל (החילוני) שמשתתף באירוע והאמנים המופיעים בו. היא נתנה כדוגמה את אביה, הרב עובדיה ז"ל, שלא קם מעולם מכסאו בעת שירת נשים על מנת להימנע מהלבנת פנים, אלא השפיל את עיניו ומלמל תפילה. למה? כי הרב עובדיה היה ידוע עוד בחייו כמי שברור לו כשמש, שאמונתו מבוססת על דרך ארץ, שקדמה לתורה.
כבר כתבתי כאן שאין מקום להדרת נשים, ולא משנה אילו מצוות עושה המדיר בחלקים אחרים של חייו, שכן מצווה הבאה בעבירה היא חטא לכשעצמה. אחד מעוזרי הרב חשף את הערווה האמיתית בסיפור הזה, והיא אינה "קול באישה ערווה" אלא שנאת נשים אלימה, ותו לא. בראיון בנושא, הוא אמר: "ואז באו הטיפשים האלו, עם רגשי הנחיתות, והנשים המסכנות שזקוקות ל'צומי' ועשו מה שעשו כדי לבטל. הדרת נשים. חוץ מכמה כתבים, זה מעניין מישהו? הרי אם תהיה להם בעיה רפואית, הם לא יבואו לרב פירר?".
אז אולי נרצה לבוא לרב פירר, אבל מחציתנו לא ממש יכולות ונדרשות לעבוד לכאורה עם מתווך ממין זכר (ממש כמו בערב הסעודית, בחיי), כי הרב עצמו פרסם באתרו שהפגישות לגברים בלבד "מסיבות טכניות". יש עדויות ברשת של נשים שחוו סירוב כזה על בשרן. צייץ על כך גולש בשם אדם לוין: "כשאנשים אחרים דורשים ממך לבטל את הזכויות שלך, זה כי הם חושבים שהן לא זכויות אלא בונוס שניתן לך. ונשים הרי לא באמת זכאיות לזכויות אדם בסיסיות, נתנו להן את זה מתנה כי אנחנו ליברלים ומעולים".
אז לא, אני לא אגש לרב פירר. אני מקווה שלא אזדקק לסעד רפואי, אבל אם אזדקק – לשם כך יש רופאות ורופאים. הרב, כבודו במקומו מונח, ראוי לו שידיר את עצמו ממקומות בהם הוא לא חש בנוח, ולא יחטא בהדרת האחרות והאחרים. וסליחה שיצא לי יותר מפסקה, כי הנושא הזה מעצבן אותי ומוציא ממני הרבה מילים.
2. יצא לי השבוע לחרוג מחיי הרציניים ולתת הרצאה קצרה במועדון התדר בתל אביב, בחגיגות עשרים שנה לבובספוג מכנסמרובע – הסדרה שהיוותה ציר מרכזי בחיי הבוקר של ילדיי לאורך כל ילדותם. ככה הייתי מעירה אותם בבוקר ("קומו מהר אז תספיקו לצפות בפרק מבובספוג!), ואט אט הבנתי שזו אחת הסדרות היותר חינוכיות ויותר חתרניות שיש, סאטירה נוקבת עם מסרים חברתיים, מגדריים ושוויוניים חדים ובועטים. הפרק שהקרנתי היה זה שבו פטריק-סטאר (כוכב הים) מתחפש לאישה כדי לברוח מאיזה איום מדומיין על חייו, ומרגע שהפך לאישה – ההטרדות שספג וחילול המרחב הפרטי שלו היו כאלו, שגרמו לו בסוף להיות מוכן למות, רק לא להמשיך להסתובב בעולם כאישה. הפרק מנגיש באופן הברור ביותר את היעדר הביטחון שחשות נשים במרחב הציבורי. קראתי בזמנו ראיון עם טרנסג'נדרית שהפכה מגבר לאישה – גם היא סיפרה על ההבדל העצום בתחושת הביטחון שלה במרחב הציבורי, כאישה, לעומת חוסר המודעות הטוטאלי שלה לכך שקיים איום תמידי כזה, כשהיתה גבר.
האירוע בתדר (מלבד הגאווה האימהית שלי בבני הבכור, שהוא חלק מהקבוצה הצעירה המשובחת שארגנה אותו) היה התשובה המוחצת שלי לכל מי שעיקמו את הפרצוף בשאלה מתחסדת: "את נותנת לילדים שלך לצפות בזה?". את הקהל הצעיר בתדר זה הצחיק, ומלבד זה שצחוק בריא לבריאות – הוא גם מנגיש ערכים טוב יותר משיחות רציניות. הורים, לכו על זה.
חנה בית הלחמי
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת, וממנהלות קבוצת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים
