תמה השנה האזרחית. 2019 מפנה את מקומה ל-2020. יש משהו בחתך השנים, שמבקש סיכומים והבטחות. עבורי, זו הייתה שנה מאתגרת. שנה בה התחלתי להתמקם מחדש ברוב תחומי החיים. ילד אחד פרח מהקן, ילדה התגייסה לצבא, נכנסתי לתחומי עיסוק מקצועי חדשים, העמקתי תחומים קיימים, הרחבתי את בסיס הלקוחות שלי, עזבתי את הבית הפוליטי (מפלגת העבודה) שהתפרק מערכיו, וכרגיל – כתבתי.
אחד המיזמים הקטנים והנעימים שלי השנה, הוא קבוצה (קהילה) בפייסבוק, ושמה "עץ המשאלות". היא נועדה לנשים בלבד, ומטרתה לאפשר לנו להביע משאלות מבלי שנהיה נתונות לשיפוטיות ולביקורת, או לחשיפה רגשית, שיערערו את היכולת שלנו להביע משאלות פשוטות ושאפתניות כאחת, ולשאוף להגשמת המשאלה. מי שלא ברור להם/ן למה רק נשים, אסביר את המובן מאליו: תקרת הזכוכית הפנימית של נשים מורכבת בדיוק מאותה הגבלה חברתית המונחת עלינו בכבדות, שמונעת מאתנו לשאוף. כשאת לא שואפת, את גם לא מגיעה. לא מעט פעמים אנו נדרשות להסבר "רציונלי" ולתכנית "רציונלית" למשאלותינו, למרות שברור היום לכולם/ן שכל השיח הרציונלי מכסה אימפולסיביות רגשית המשותפת לכלל בני/ות האדם. זו פשוט שפה, התנסחות רציונלית, שאין שום רציונליזציה מאחוריה. לכן, כשגבר מביע משאלה, זה נשמע יותר טוב, לגיטימי, פחות נתון לשיפוטיות ולביקורת, ודאי שלא מנסים למסגר אותו בתוך תפקידיו המגדריים. בחלוקה המגדרית, נשים מתפעלות יותר את הקיים, גברים שואפים קדימה. אז כעת, יש לנו מרחב בו גם אנחנו בעיקר שואפות.
אין הרבה מדי נשים בקבוצה (למעלה מאלף – מספר קטן במונחים של קהילות) והיא מושתתת על שיטה של חברה מביאה חברה. מי שיחפזו אותה, לא ימצאו אותה ברשת. צריך להיות בה כדי לראות אותה.
הדבר המקסים בקבוצה הזו, הוא המשאלות שהתגשמו. אין זה משנה אם אישה מבקשת שוכרים טובים לדירתה, החלמה ממחלה, תוצאות טובות לבדיקה רפואית, ראיון עבודה מוצלח, פרנסה טובה או כל דבר אחר – ככל שהבקשה קונקרטית יותר, כך יש יותר נשים שחוזרות ומודות לעץ המשאלות על שהגשים את משאלתה. איך זה קורה? מאוד פשוט. משאלה שנהגית לחלל העולם, מקבלת נוכחות, הופכת להיות מטרה מוגדרת שאנו חותרות/ים אליה. את רוצה משהו? תבקשי. זה לא מבטיח לכשעצמו את התממשות הבקשה, אבל הסיכוי עולה כי היא שם. נוכחת. באופן טבעי, תתחילי לחתור אליה.
כל ההקדמה הארוכה הזו נועדה להסביר, שיש לי רשימת משאלות משלי לשנה הנכנסת. היא כוללת את כל הדברים הרגילים: פרנסה טובה, המשך צמיחה כלכלית ומקצועית, השתחררות מחובות, בריאות לי, לילדיי ולכל משפחתי וסובביי, לקוחות חדשים רווחיים ומעניינים – אם אפשר, גם מחו"ל, לסיים שתי עבודות סמינריוניות כדי לקבל סוף סוף את התואר שעמלתי עליו בשנים האחרונות, טיולים יפים ומעניינים בעולם הרחב, הרבה מפגשים משפחתיים והרבה אהבה.
מעבר לכך, יש לי כמה משאלות לגבי הסביבה שאני חיה בה. הייתי שמחה לראות את הממשלה מתחלפת לממשלת מרכז שמאל, למשל. יש לי משאלה של שלום, של אחווה אזרחית, של סולידריות עם המוחלשים/ות והמודרים/ות. הייתי רוצה שכל הכנסים האקדמיים והלאומיים יקפידו השנה על ייצוג שווה לשני המינים בכל הפאנלים, וכמובן גם על מגוון אתני ומגזרי. אני ממש מייחלת להסדר מדיני עם הפלסטינים ולסוף המלחמות. אחת המשאלות החשובות בעיניי נוגעת למדיניות הרווחה של מדינת ישראל – הלוואי שיהיה או תהייה שר/ת רווחה שיבטל/תבטל חלק מההפרטות תוך הטיית תקציבים גדולים לשיקום משפחות בקהילה. אני מייחלת ומאחלת למבקשי המקלט שחיים פה, שיקבלו אשרת שהייה ועבודה קבועה ויפסיקו הגירושים המבישים של ילדים שגדלו כאן, לארצות בהן ביטחונם האישי בסכנה. בין משאלותיי, יש כמובן גם את זו המייחלת לכך, ששוויון מגדרי לא יהיה רק "עניין של פמיניסטיות" אלא ייתפס כאינטרס העליון של כולם וכולן, כפי שהוא אמור להיות בחברה המכבדת את זכויות האדם וכבוד האדם של חבריה וחברותיה, ושואפת לשגשוג וצמיחה. אני גם מייחלת לתחבורה ציבורית טובה ונוחה שבעה ימים בשבוע, שתאפשר לי לבלות פחות שעות על ההגה ותאפשר לכולם/ן את חופש התנועה העומד בבסיס מגילת זכויות היסוד שלנו.
נראה לי שזה די והותר לטור משאלות אחד. הנכחתי אותן, הן באוויר, כעת נשאר להן להתגשם. שתהיה לכם/ן שנה נהדרת.
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת, וממנהלות קבוצת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים
