הטור הזה מוקדש לקבוצה מולה ועבורה אני פועלת כבר קרוב לחמש שנים: הורות והורים לחיילות וחיילים.
כבר ציינתי פה בעבר שאני ממייסדות ומנהלות קבוצת חמ”ל הורים לחיילות וחיילים, הפועלת בשת”פ עם צה”ל לפתרון בעיות פרט. עוצר היציאות ומגבלות הריחוק החברתי שנכפו על כולנו, יצרו נחיצות להתמודדות עם סוגיות פרט שלא הכרנו קודם לכן. הורים הציפו סוגיות הקשורות למזון, לציוד סלולרי שנשחק או נשבר, לכביסה, לחסר בציוד אישי כמו תחתונים ומוצרי היגיינה, איך להשתמש בתחבורה ציבורית שפסקה כמעט לחלוטין מלפעול, סוגיות בידוד, התכנסויות, גיוסים וכיו”ב.
לי עצמי יש ילדה אי שם בצפון שלא פגשתי כבר שבועות ארוכים. אנחנו, ההורים, צריכים לנרמל את המצב ולהיות העורף הרגשי החזק שיאפשר את הרוגע והחוסן של הילדים שלנו, שנותקו פתאום לזמן בלתי מוגבל מהבית. בסיטואציה בה גם אנחנו עצמנו חיים באי ודאות, כורעים תחת עול כלכלי בלתי צפוי ומודאגים הן מבריאות המשפחה והן לפרנסתה. זה לא פשוט. מה שמפזר אי ודאות, הם מידע וידע. אז הנה קצת משניהם;
אוכל: בצה”ל לא חסר אוכל. הילדים שלנו זוכים להזנה מלאה, שיש עליה מגבלות של ריחוק חברתי, כלומר: אי אפשר להתכנס כבעבר בחדר האוכל, ולא בכל מקום ניתן להוציא ארוחה חמה אל המרחב הפתוח. אז מסתדרים עם כריכים וחלופות עד שהצבא יתארגן על המצב המפתיע הזה. קחו את זה בפרופורציות ובהומור. הכריכים של היום הם יותר מהערך התזונתי של מה שאנחנו עצמנו אכלנו בזמן השירות הצבאי. תעבירו את רוח ההכלה הזו גם לחיילים, שמותר להם כמובן לקטר לאמא ואבא.
ציוד אישי: תודו שמאז מלחמת יום כיפור הזכורה לרעה מתנגן לנו בראש השיר של תלמה אליגון רוז, שהלחין קובי אושרת: “שלחי לי תחתונים וגופיות/ כאן כולם כבר כמו חיות/ נלחמים כמו אריות/ מורל ממש גבוה/ ואצלנו בפלוגה/ מבקשים קצת הפוגה/ מותק לא לשלוח לי עוגה”.
זה בערך הסיפור גם היום. עוצר היציאות פגש את כולם בהפתעה, אבל לא אלמן ישראל והצבא נערך לו די מהר יחסית. סיפק מכונות כביסה ומייבשים לבסיסים, מתחיל במהלך של חלוקת תחתונים וגופיות ומוצרי היגיינה, אישר את הפעלת הקנטינות בפסח שבשת”פ עם “יחד למען החייל” תוגברו בפריטים נחוצים ועוד. לא שולחים יותר חבילות (תכף מוכשרים הבסיסים לחג, ואסור, כמו כל שנה) ואסור להביא דברים לבסיס (איסור מפגש עם אזרחים, למניעת הדבקה) אבל הצבא עצמו מספק לחיילות ולחיילים את החסר.
תחבורה ציבורית: רוב החיילות והחיילים ממילא בבסיסים. מי שלא, מותר להורים להסיע (רצוי להחזיק בטלפון אישור מהמפקדים, למקרה ותפגשו שוטר/ת), ועבור מי שההורים לא יכולים להסיע נפתחה אפליקציה לחיילות וחיילים בלבד, בשם שאטל, שבה ניתן לתכנן את הנסיעה. בסיסי הדרכה מסיעים היישר לבסיסים אליהם שובצו הבוגרות והבוגרים, בלי ה”רגילה” המפורסמת בבית. כל בעיה ספציפית נפתרת על ידי המפקדות והמפקדים. יש גם פקודה סדורה לנושא ההסעה מהבסיס לבידוד בית וסט פקודות ברור לגבי הקורונה.
התקהלויות: הצבא אינו יכול לעמוד באיסור גורף של מפגש בין א/נשים, לכן מותר להתכנס במספרים נמוכים יותר מהרגיל אולם גבוהים מהמותרים באזרחות, במרחק שני מטר אחד/ת מהשני/ה. סדר פסח יהיה בסבבים והישיבה בחדר האוכל היא בפערי כיסאות ובמרחק של 2 מטר לפחות בין שולחנות. תאריכי גיוס שונו כדי לפזר קצת את ההתקהלויות ונקודות הגיוס פוצלו למספר אתרים, כשהמתגייסים מקבלים לגבי השינויים מידע היישר לנייד.
רוח המפקד/ת: הרוח שלנו, שמובילות ומובילים את התא המשפחתי, צריכה להיות כרוח המפקד/ת: זו תקופה קשה ונעבור אותה יחד. לא הכל מושלם, אבל הכל אפשרי. אין מה לקטר כי כולנו באותה הסירה. תעודדו את הילד/ה, תנו לו/ה רוח גבית, ונחכה לשובם הביתה לחופש בסוף הכאוס הזה. שלחו להם סרטונים משפחתיים, צרפו אותם לשיחת וידאו משפחתית, שלחו להם מסרים נחמדים ואם יש בעיה קונקרטית שלא נענתה אצל קצינת פניות הציבור (טל. 1111 שלוחה 5) או במוקד הרפואי (שלוחה 3), פנו אלינו לקבוצה בפייסבוק וננסה לעזור. ורק שמרו על הכללים, ושנהיה בריאות ובריאים.
חנה בית הלחמי
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
