בחודשים האחרונים מוצפת הקבוצה שלנו, חמ”ל הורים לחיילות וחיילים, בתלונות קשות על ההטרדה המינית הבוטה, ההדרה, הפגיעה בכבודן ובזכויות האדם הבסיסיות של חיילות, בשל פרשנות מחמירה בשטח לפקודת השירות המשותף, שהיא ממש מבית היוצר של ‘הפרוטוקולים של רבני ציון’: גזענות סקסיסטית וחולנית כלפי נשים באשר הן נשים.
כמו בתקופות עכורות בהיסטוריה, בהם הופנו מניפסטים כאלו כלפי יהודים וקבוצות אחרות שלא נמנו על ההגמוניה של תקופתם, גם כאן מדובר בכללים שאוסרים על ניראות, השתתפות שווה, הימצאות משותפת עם “האחרת” וחופש בסיסי לחיות תחת חוק שווה לכל אדם, כללים שווים לכל אדם ובמרחב ציבורי משותף וחופשי.
התוצאות, הן בעיקר הטרדה מינית שיטתית ו”חוקית”. למשל: להסתכל לחיילת בפיג’מה על החזה ולרתק אותה לשעות ביציאה כי לא לבשה חזייה, זו עבירה מפורשת על החוק למניעת הטרדה מינית. עבירה בעלת גוון פלילי, יש לומר. הצבא שם עצמו מעל לחוק ומאפשר לדבר הזה לקרות בעשרות אם לא מאות מקרים מדי לילה. גם דרישה נפוצה לא לאפשר לנשים ללבוש חולצת טריקו לבנה, מחשש פן היא תירטב ו”יראו להן”, בעוד לגברים מותר, זו חשיבה פורנוגרפית בזויה והטרדה מינית ונופלת תחת גדרות החוק.
הרשות שנותן הצבא, ובאופן אישי – מי שאחראי על כל זה – הרמטכ”ל גבי איזנקוט, להתייחס לחיילות כאל בובות מין פתייניות לפני כל יחס אחר, ייזכר לו לדיראון עולם. לא מאוחר לכן, למשוך את כל הפארסה הזו לאחור, לבטל את הפקודה, ולשלוח את מי שיש לו בעיה פיזיולוגית והורמונלית בלתי נשלטת בין אזניו ובאזור חלציו כשיש נשים בסביבה – להשתחרר הומניטרית, שכן המשמעות היחידה של חוסר שליטה כזו היא נפשית, והגברים הללו זקוקים לטיפול. עד שזה יקרה, הנה כמה דברים שהופכים כל מפקד ומפקדת לעבריינ/ית מין בפוטנציה:
1. להביט לחיילות בחזה
2. להעיר על חזייה ולבוש אינטימי בכלל
3. לדרוש קוד לבוש מטעמים שבדמיונו/ה הפורנוגרפי של המפקד/ת בלבד (למשל – איסור חולצה לבנה)
4. לנעוץ מבטים בכל איבר מגופה של חיילת
5. להעיר לגבי כל איבר מאבריה של חיילת
6. להכתיב לחיילת כיצד להתלבש במיטה, בלילה, בשעות השינה ובצנעת מגורי הבנות
7. להסיר תמונות אישיות של חיילות מהקיר בחדרן כי לטעמו/ה של המפקד/ת הן לא לבושות בצניעות בתמונות (עם גופיה, למשל, או במחנה קיץ של הצופים במכנסיים קצרים)
8. לדרוש מחיילת לעזוב מרחב ציבורי כלשהו כי עצם נוכחותה נתפסת כפתיינית ולא צנועה בעיני מי מהנוכחים באותו מרחב
9. לשלול מחיילת כל עשייה שהיא (נסיעה ברכב, פעילות וכד’) מאותה סיבה.
10. להחיל קוד לבוש שונה לנשים ולגברים בימי כיף, ימי בריכה ופעילויות פנאי מאורגנות
12. להחיל כללי לבוש שונים לגברים ונשים, המכבידים על תפקודן הפיזי של חיילות, על מנת שלא תיחשבנה ל”לא צנועות” על ידי אחרים באותו מרחב.
13. למנוע מגע סביר בין בנות ובכלל (קליעת צמה אחת לשנייה, חיבוק, טפיחה על השכם ושאר סוגי מגע טריוויאלי שנמנעים מבנות).
הפקודה הופכת את רוב מפקדות ומפקדי צה”ל לעבריינים בעל כורכם: החוק למניעת הטרדה מינית, חוק חופש העיסוק, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכיו”ב. ראוי לזכור, שיש מדרג ברור בחקיקה: קוד פנימי בארגון וברשות מבצעת, כוחו אינו גובר על כוח חוק שחוקקה הכנסת וודאי שלא על חוקי יסוד.
על מנת לרצות את קבוצות הכוח הבריוניות המתגייסות בגיוסים מאורגנים (בעיקר) מהציונות הדתית, חרד”לים וחרדים, שעמדתם היא לעולם “Our way – or no way”, הפך הרמטכ”ל את הצבא למשמרות צניעות. זוהי ההחפצה האולטימטיבית, על ידי מי שלכאורה פועל לפתיחת מקצועות לנשים ולשוויון: מכירה פומבית של הבנות של כולנו, כדי להרגיע את הבריונים השכונתיים. אין לי אלא לקוות, שככל שיותר מפקדים/ות יסרבו לשתף עם הפקודה הבלתי חוקית בעליל הזו פעולה, היא תושלך לפח הזבל של השגיאות הכאובות בהיסטוריה.
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, מאמנת ארגונית- מגדרית, אושיית דיגיטל ופעילה פמיניסטית.
