השבוע הייתה לי הזכות להיפגש עם תיכוניסטיות ותיכוניסטים מצוינות/ים באחד התיכונים בעירי, על מנת לתת להם (בהתנדבות, כמובן) שעור על ההבדל בין ימין ושמאל כלכלי. החל מקומוניזם בקצה השמאלי ביותר ועד לקפיטליזם חזירי ונאו ליברליזם בקצה הימני ביותר. הסברתי מה משמעותן של כל הגישות הכלכליות על חיינו, ובעיקר – איך אנחנו מפתחות ומפתחים חשיבה כלכלית-חברתית שעוזרת לנו לבחון מה הכי נכון לנו.
אחת הטעויות הנפוצות בעידן ההסתה (מימין, בעיקר) שאנו חיות וחיים בה, היא הפשטנות המביכה הזו, שמייחסת לשמאל וימין אך ורק תפיסות לאומיות ודתיות. הדת היהודית, שהיא סוציאליסטית בעיקרה, נפלה כאן קורבן לקנאות לאומנית שצובעת את כל עולם התפיסות החברתיות בצבעים מקוטבים. במצב כזה המבט הוא שטחי: אין כלכלה, אין הומניזם, אין חברה.
אם יש משהו שחשוב בעיני להדגיש בהקשר הזה, זה את הבורות. קנאות מייצרת בורות. כשהלכה למעשה – שמאל וימין הן תפיסות חברתיות. האחת שמה את זכויות האדם, הפרט, לפני וכתנאי בסיסי לקיום הכלל והמדינה, והשנייה – את הכלל והמדינה על חשבון זכויות הפרט והאדם. זה ככה בכלכלה (קפיטליזם חזירי, שמתעדף גבוה את האינטרסים התאגידיים ושל מוסדותיה הכלכליים של המדינה – ויוצר מתחתיו ג'ונגל הישרדותי לבני/ות האדם, למשל), זה ככה בחברה (אליטות כלכליות ואליטות שנמדדות רק על פי מדד לאומני ו/או מדד של זהות, המייצר תשתית מעולה לפיתוח גזענות, רדיפת האחר והסתה מימין, לעומת מדינה סוציאלית הרואה את התמיכה בחלשים ושוויון כבסיס העוצמה שלה), זה ככה בביטחון (ואצטט כאן את מנחם בגין דווקא, באמירה שכולה "שמאל", מפי מנהיג ימין – "טובים כאבי השלום מייסורי המלחמה"), זה ככה בסוגיית הגבולות (מה עדיף – גבולות מקסימליים במחיר דמים כבד, או גבולות ברי הגנה בתמורה לשגשוג חברתי וכלכלי ושלום?).
רוצים להישאר מעודכנים?
אם יש מישהו שמסמל בעיני את דרך המלכ/ה בעניין זה, הרי שהוא ז'בוטינסקי, עם חמשת המ"מים שלו, שרוב ממשיכי דרכו לא ממש מכירים או מבינים: על המדינה לספק לכל אזרחיה מזון, מרפא, מלבוש, מדור ומורה, ורק מהתשתית הזו – לצמוח לכלכלה חופשית. בעבר קראתי לו "הסוציאל דמוקרט הראשון".
המפגש הזה עם הנערות והנערים, חידד לי משהו חשוב מאין כמותו: אם אתם/ן רוצות ורוצים להקנות לילדיכם/ן ערכים, למדו אותם/ן כלכלה ואתגרו אותם/ן לחשוב עליה במושגים חברתיים. משם, יש לנו צ'אנס לעולם נסבל יותר.
