הלן שי
מדינת ישראל צריכה לבקש סליחה מהשכבות החלשות בחברה הישראלית ומהסקטורים המוזנחים שמקבלים קצבאות מזעריות מהמוסד לביטוח לאומי. סליחה מהקשישים הסיעודיים שאינם יכולים לכלכל עצמם בערוב ימיהם ואין להם אפשרות להתגורר בבתי האבות היקרים. סליחה מהנכים המתחננים כבר עשור להגדלת קצבאות הנכות. הזוגות הצעירים שאינם יכולים לרכוש דירה חרף ההבטחות של שרי האוצר שמחירי הדיור ירדו. מדינת ישראל חייבת לדאוג לאוכלוסייה החלשה כמו במדינות נאורות, וכמובן סליחה מהילדים העניים והרעבים שמספרם גדל והם נעזרים בחגים בעמותות החסד. מדינת ישראל צריכה לצמצם את הפערים ההולכים וגדלים בחברה על ידי שינוי מדיניות ואסטרטגיה כלכלית הולמת. אל לנו להזדעזע פעם בשנה מדוחות העוני של המוסד לביטוח לאומי ולהמשיך בשיגרה. צום קל לצמים וגמר חתימה. (הלן שי היא בעלת משרד יחסי ציבור ופעילה במועצת הנשים)
אלי אליהו
מדינת ישראל חייבת לבקש סליחה מבניה שנשכחו בשדה הקרב, אורון שאול והדר גולדין. וגם מאברה מנגיסטו שמוחזק בשבי בעזה. ומילדי עוטף עזה. ובכפר סבא, אנחנו חייבים לבקש סליחה מהציבור הדתי/מסורתי שעובר ימים לא קלים עם מסעות רדיפה בלתי פוסקים והפחדות מ"הדתה" שעומדת לחסל את חיינו, כשבפועל רוב התושבים מייחלים להמשך הסטטוס קוו המקסים בין תושביה החילוניים של כפר סבא לשומרי המסורת. (אלי אליהו הוא כוכב רשת)
רוצים להישאר מעודכנים?
דב עילם
אנשי ציבור בכירים יותר ופחות, שהורשעו בשחיתות ו/או חשודים בשחיתות, צריכים לבקש סליחה מתושבי ישראל שמצבם הכלכלי חמור ומתקשים לפרנס את משפחתם, לרבות ילדים המתקשים להביא אוכל לבית הספר והולכים לישון רעבים. אילו כספי השחיתות בישראל, לרבות כסף שלא תמיד מקורותיו טהורים, לרבות כספים שבוזבזו על בחירות שלא תמיד מתנהלים בצורה ישרה, היו מתועלים למשפחות עניות בישראל יכלה המדינה להיות אחת המדינות שאין בהם עניים. שוב ושוב אני שואלים את עצמי כיצד רבים מהעניים בישראל תומכים במפלגות ובאישים שלא עושים דבר לחיסול העוני או לצמצמו. בהזדמנות זו של בקשת סליחות מומלץ למנהיגי ישראל לבקש סליחה מתושבי ישראל על שלא הצליחו לקדם את השלום, לרבות הסדר עם השכנים, ולא השכילו לעצור את העוינות המלווה בשפיכות דמים. (דב עילם הוא אמרגן)
שלי פורפר רוזן
שלי פורפר רוזן
השאלה לדעתי כללית מדי. בעיני, בכל פעם שאנחנו, כאנשים וכבני אדם, לא מגלים סבלנות וסובלנות לאדם או לקהילה מסויימת עלינו לבקש סליחה ולגלות בעצמנו את המקום המקבל והלא שיפוטי. פוסט שזכור לי ושחרה לי במיוחד, היה של אמא שגילתה שבגן של בנה יש ילד אלרגי בסכנת חיים לחלב. היא התייעצה אם יש משהו שניתן לעשות כדי למנוע מהילד הזה להיות בגן, והכל כדי שהילד שלה יוכל לאכול מוצרי חלב בגן. דברים כאלה יכולים לקרוע לי את הלב, כשישנה אטימות מוחלטת לחיים אחרים, כשישנו קושי ו/או חוסר רצון לקבל את האחר והשונה במחיר של לנדות אותו. (שלי פורפר רוזן היא יועצת זוגית וסקסולוגית בהסמכה, ומנהלת שותפה בקבוצת מאמות בכפר-סבא)
