השבוע הסתיימה לה שנת הלימודים הארוכה בהיסטוריה. שנה משונה שכרבע ממנה עבר מהבית. שנה שמחציתה היתה רגילה לחלוטין ומחציתה היתה ועודנה עולם של אי ודאות.
שנה של זום. שבה גם הגננת הכי לא טכנולוגית למדה יחד איתנו לתפעל את המחשב ולהפעיל סרטון לכבוד פסח לילדים. שנה של למידה מרחוק. שנה שבה למשרד החינוך יש ערוץ והוא מעלה אליו שיעורים. שנה שבה ההורים שותפים ללימודי הילדים. שנה של שיעורי התעמלות בווידאו.
שנה שבה הילדים רוצים באמת לחזור לבית הספר ולגן. מתגעגעים. שנה של קפסולות. יחס אישי לכל ילד כאילו היינו באיזו עיירת ספר בנורבגיה ולא סרדינים מצטופפים. שנה שבה לתקופה קצרצרה יחס מורה-ילד היה לטובת הילד ולא סיסמה שחוקה.
שנה שבה הדגש על היגיינה וניקיון היה בראש ובראשונה. שבאמת הקפידו לרחוץ ידיים לפני האוכל ואחרי כל שהיה בחצר. שנה שבה לראשונה היה חובה להצהיר בכל בוקר מחדש כי לילד נמדד חום והוא אינו מפזר חיידקים ו-וירוסים לכל עבר בשיעולים תכופים. שנה של ריחוק חברתי, שבה השאלת עיפרון לחבר אסורה. שבה יש להימנע ממשחקי כדור משותפים וחילופי בובות ברולסטארס צבעוניות. שנה שבה יושבים בכיתה בטורים במקום בקבוצות. שנה של מסיכות ומריחת אלכוג'ל אובססיבית.
שנה שבמקום לצאת ולגלות עולם בסיורים, טיולים והצגות גילינו שניתן להביא אותם אל חצר הגן או בית הספר. שנה שבה מסיבות סיום מצומצמות נערכות ללא נוכחות ההורים. שנה שבה כניסת הורים לחלל הגן או בית הספר אסורה.
שנה שבה סוגרים בית ספר או גן בגלל ילד אחד חולה. שנה שבה תוך מספר ימים מגלים אם בית הספר הקפיד או לא על שמירת ההנחיות החדשות.
שנה שמתארכת ומתקצרת כתלות בפוליטיקה הארצית. שכדי לדעת מתי היא נגמרת צריך להתעדכן אונליין בלילות ובסופי שבוע. שנה שבה לא יודעים כיצד, אם ומתי תיפתח שנת הלימודים הבאה.
שאלתי השבוע את בני בכורי שמסיים כיתה אל"ף איך היה מסכם את השנה. "כיף", ענה לי. זו גם דרך לסכם שנה.
ליאת קמחי
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
