סמ"ר דניאל לויאן בת ה-20 מכפר סבא התגייסה לפני כשנתיים לתפקיד בשלישות, זאת למרות שהחלום הגדול שלה היה לשרת כלוחמת. לויאן, חדורת המטרה, החליטה לא לוותר, כיום היא משרתת בתפקיד לחימה בחיל התותחנים והיום, יום העצמאות, היא תקבל אות הצטיינות מנשיא המדינה.
"אני חיילת מצטיינת חי"ר מחיל התותחנים ואני נבחרתי מטעם החיל", מספרת לויאן. "מאוד התרגשתי לשמוע על זה. לא ציפיתי לזה ולא חשבתי שזה יקרה, כי תמיד ראיתי בזה משהו מאוד גדול".
ההורים בטח מאוד גאים.
"ההורים שלי מאוד מתרגשים, הם יבואו איתי לטקס שמתקיים בדיוק ביום ההולדת של אמא שלי".
לויאן למדה במגמת ביולוגיה בתיכון רבין והתנדבה בעבר במד"א. את המוטיבציה לשרת כלוחמת היא גיבשה בעצמה. "אני לא מגיעה ממשפחה של מורעלים", היא אומרת, "אבא שלי הוא אח בבית חולים ואמא שלי מנהלת משרד והם ממש לא שירתו ביחידות לוחמה. אחי שירת כלוחם ואחותי הייתה שוטרת ולהיות לוחמת זה משהו שתמיד רציתי לעשות. ההורים שלי בהתחלה לא ממש התלהבו מהרעיון של שירות כלוחמת אבל עכשיו הם מאוד תומכים ובעד".
למה זה היה כל כך חשוב לך?
"אני אוהבת את האקשן והאדרנלין. תמיד הייתי טיפוס כזה של תום בוי שאוהב אקשן ועשייה. עוד לפני הגיוס היה חשוב לי להיות לוחמת ולעשות משהו משמעותי בשירות הצבאי. לצערי כשקיבלתי צו ראשון היה לי פרופיל נמוך כי בדיוק שנה לפני כן עברתי תאונת טרקטורון שבעקבותיה עברתי ניתוח וגם שיקום ארוך. כשהתגייסתי לחיל שלישות, לא רציתי להיות שם כי רציתי להיות לוחמת ונכנסתי לוועדות רפואיות כדי להעלות את הפרופיל".
ואיך הסביבה הגיבה לבחירה שלך להיות לוחמת אחרי התאונה?
"עד היום אני מקבלת תגובות מאנשים, וגם חברים שלי שואלים אותי למה אני עושה את זה. אנשים לא ממש הבינו את הבחירה שלי אבל עכשיו כשהם רואים שטוב לי, הם מבינים. גם בגדוד שלי היו כאלה ששאלו אותי למה בחרתי בתחום הלחימה אבל מי שמשרת איתי מבין שיש בנות שבאמת רוצות את זה, וזה כן מתאים להן. אני לא יכולה להגיד שזה קל ולרוב התנאים של הבנות לא ממש טובים כי אנחנו בשטח. אז אני מנסה לשמור קצת על הנשיות ולטפח את עצמי אבל זה לא תמיד הולך. אני עושה את זה כשאני בבית כי עכשיו שאני בגדוד אנחנו לא יוצאים הרבה הביתה. כרגע אנחנו משרתים בבקעת הירדן ממש באזור יריחו אבל אנחנו כל כמה חודשים זזים".
רוצים להישאר מעודכנים?
נשמע שאין זמן בכלל, לא לחברים ולא לזוגיות.
"יש לי בן זוג שמשרת בגדוד שלי בתותחנים אבל לא איתי בבסיס ולא באותה סוללה. זה יותר קל כי אנחנו יותר מתחברים, לא רק בגלל שיש לנו חברים משותפים, אלא גם בגלל שיש לנו נושאי שיחה משותפים, על העולם בו אנחנו חיים כיום בצבא ומה שאנחנו עושים. אגב, שנינו בדרגת סמל והוא עשה איתי גם את קורס המפקדים".
מה היית ממליצה לבנות שרוצות להתגייס לקרבי?
"ללכת אחרי האמונה שלהן ולעשות את מה שהן מרגישות כי זה לא מתאים לכל אחד. זה ממש אתגר ויש צורך להתמודד עם הרבה דברים ויש בנות שהתחילו איתי את הקורס ונשרו".
ולסיום, מה התוכניות הלאה?
"אני משתחררת בנובמבר הקרוב ואני רוצה לטוס למזרח ואחר כך אני רוצה ללמוד ריפוי ועיסוק".
