לרגעים היה נדמה, בביקורים שגרתיים בענייני עבודה בעירייה, שהכל שם פורח. באחד מהם נכנסה יועצת ראש העיר לקידום מעמד האישה והאחראית על שיתוף ציבור בעירייה, ליאן סולומון, למשרד הדוברת צאלה וקסמן-גונן, הבוסית שלה, וזו הציגה את רעותה בחיבה יתרה והרעיפה עליה שבחים. היא סיפרה מהיכן הגיעה, התלהבה מאופייה והסבירה שעוד עבודה רבה לפניה ושנכונו לנו הפתעות מרגשות.
אבל מסתבר שמאחורי הקלעים היחסים בין השתיים לא היו נופת צופים, בלשון המעטה. כבר כשסולומון התפטרה באמצע פברואר השנה, לאחר שנה ותשעה חודשים בתפקיד, ניתן היה לחוש במתח. לצומת השרון אז אמרה: “צר לי שבשלב כל כך מוקדם אני נאלצת לעזוב את תפקידי על אף הסיפוק הרב שאני חשה בו”.
ביום שני השבוע הטילה סולמון פצצה. היא פרסמה פוסט בפייסבוק בו חשפה טפח מהסיבות בגינן עזבה את תפקידה, ובו גם הביעה תמיכה פומבית בהדר לביא לראשות העיר. מפאת אורכו של הפוסט נצטט רק כמה משפטים מרכזיים ממנו: “לפני שנתיים התחלתי את עבודתי בעיריית כפר סבא כיועצת לקידום מעמד האישה ועאלק אחראית על שיתוף ציבור (תפקיד מדהים וחשוב שלא מילאתי באמת כיוון שהעירייה שלנו בכפר סבא לא באמת מעוניינת לשתף את הציבור, גם ביידועו בזמן היא לוקה בחסר בלשון המעטה)”.
בהמשך כתבה: “התפטרותי נבעה אך ורק בשל העובדה שלא נתנו לי למלא את תפקידי. קיצצו לי את התקציב ב-40 אחוזים, לא נתנו לי לקיים אירועים, סדנאות, הרצאות מכיוון שאין טעם לקיימם, לדעת הממונים עלי, במצב בו אין ראש עיר שיבוא לברך, או שחלילה יו”ר מועצת נשים תקטוף קרדיט (שמגיע לה) על האירוע”.
לדבריה בעקבות “ריבים אינסופיים עם המנהלת שלי”, היא הבינה שאין מנוס מלעזוב. “עצוב מאד שככה נראית העיר שלנו”, היא מסכמת. “כל מי שאני מכירה בערך, אמר לי שככה זה במגזר הציבורי – אינטרסים ופוליטיקה. אז אני רוצה להאמין שיש תקווה אחרת בעירנו”.
גורמים בעיריית כפר סבא אומרים לצומת השרון: “סולומון פשוט לא הייתה עובדת טובה. נקודה. הוכחה לכך הם כל השיחות שקיימו איתה והמכתבים ששלחו לה במהלך תפקידה. היא פשוט חשבה שהיא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, לבטל בזלזול החלטות של דרגים מקצועיים מעליה ולהתווכח על כל דבר”.
עניין של אינטרסים
סולומון, בת 35, נשואה ואם לשניים, הסכימה בעקבות הפוסט לספר את גרסתה לאירועים שהובילו לדבריה לעזיבתה את התפקיד. נבהיר כמובן שמדובר בצד אחד של הסיפור, תגובת העירייה המלאה בסוף הכתבה.
בטרם הציעה לה וקסמן-גונן להיכנס לתפקיד, שימשה סולומון במשך עשר שנים כמפיקת אירועים עסקיים, תערוכות וכנסים בחברת הפקות מהגדולות בארץ. את ההמלצה עליה קיבלה וקסמן גונן מאחד הבוסים של סולומון. “הייתי בחודש שישי להיריון ובטח לא תכננתי ללכת לעבוד בעירייה”, היא מספרת, “ההצעה הגיעה משום מקום, והאמת שזה החמיא לי מאוד. זה היה מגניב. עצם זה שלקחו לתפקיד אישה בשלבי היריון מתקדמים היה מבחינתי קידום מעמד האישה. כל כך והתרגשתי להיכנס לתפקיד החשוב הזה”.
יועצת ראש העיר לקידום מעמד האישה, על פי סולומון, אמורה “לקדם שוויון מגדרי, לקדם את מעמד האישה, שנראה שוויון בפוליטיקה ובקהילה, גם מבחינת תנאים ושכר וגם מבחינת הזכות לבחור האם להיות בבית או לצאת לשוק העבודה ומתי. היום אין שוויון, ורציתי לשנות את זה, או לקדם את זה אפילו במעט. זה היה אחד התפקידים שהכי מילאו אותי וסיפקו אותי מכל התפקידים שמילאתי בחיי. אבל לא ייתכן שאישה שבאה לפעול למען תושבי העיר שלה, אישה שגרה בעיר והיא חלק ממנה, ורוצה לעשות פעולות שרובן לא עולות שקל – לא נותנים לה כי זה לא מקדם את האינטרסים של העירייה”.
יש לך דוגמאות?
“יש מאתיים דוגמאות. למשל, אפילו הרמת כוסית למועצת הנשים בראש השנה האחרון לא נתנו לי לעשות. זה בתקציב. הרצאות פשוטות של נשים לא הרשו לי לקיים. רציתי לפתוח את בית מועצת הנשים לנשים בחופשת לידה בימי חמישי. הייתה מתנדבת והכל וזה לא עולה כסף, אם כבר זה רק מכניס כי הייתי גובה סכום מסוים מהמשתתפות. הייתה לי רשימה שלמה של משימות במחברת שהייתי באה איתן לצאלה והיא לא הייתה נותנת לי. אני באמת לא יודעת מה הסיבה. אולי היא פחדה מיו”ר מועצת הנשים דאז, הדר לביא, שלא תקבל חשיפה – למרות שאז היא טרם הכריזה על ריצתה לראשות העיר. מה שבטוח הוא שהיא לא רצתה לעשות אירועים בהם היא תבוא לברך. אז אם יש לכם בעיה איתה אז פשוט תפטרו אותה”.
ככה?
“יותר מזה, לפני יום האישה רציתי לקיים את ‘חודש האישה’, באמצעות הרצאות בכל אחד מהמרכזים הקהילתיים בעיר עם נשים שיבואו להרצות בתשלום סמלי או בחינם. כולם היו שותפים לרעיון – עיר ללא אלימות, אגף הנוער ואגפים נוספים ולא קרה עם זה כלום”.
למה?
“אין לי מושג, היא לא הסבירה. היא רק רצתה לקיים הרצאות של מנהלות מתוך העירייה. ענת צ’רבינסקי (מהנדסת העיר שהתפטרה) ואורלי פרומן הרצו וזהו נדמה לי. זה לא שלא היה תקציב, היה לי צוות – מזכירה בשם סימונה, רכזת מגדר ומיניות בשם אפרת, ולומר כמו שהם אמרו שלא ניתן היה לעשות את האירועים כי עזבתי, זה חירטוט. פתאום התחלתי להרגיש שכל מטרת הפעילות במועצת הנשים היא לא באמת קידום נשים אלא קידום ראש העיר והעירייה”.
דברים קשים.
“זה קשה מאוד מה שאני אומרת. התפקיד שלי היה כלי לקידום העירייה, לא באמת פונקציה שסופרים אותה”.
אז פשוט לא עשית כלום?
“לא צריך להיות קיצוני, לא כלום ושום דבר. בהתחלה, למשל, היא לקחה מפיקת אירועים. באתי ב-6 ביוני ובמשך כל יולי היו איזה שמונה אירועים. כל מה שהיא רצתה זה אירועים שיהודה (בן חמו, ראש העירייה לשעבר) יבוא לברך. אבל ברגע שיהודה הורחק מהעירייה ולא היה מי שיברך לא היה טעם לעשות אירועים. זה מביך, אבל זאת המציאות”.
ואז?
“ואז בשלב מסוים אני וצאלה מתחילות להיות בכאסח. אנחנו לא מסתדרות יותר. פעם בשבוע מתקיים פ”ע, פגישת עבודה, ובכל פעם הייתי יוצאת מתוסכלת מהפגישות האלה. הכל בהולד. היא אומרת ‘תני לי לאשר, אחזור אליך, בואי נדבר על משימות’. בהתחלה היא קראה לי ‘זטי’ – ראשי תיבות של ‘זהב טהור’. ופתאום בשניות הבחורה התהפכה עלי. היא החליטה כנראה שאני תומכת בהדר, מה שהיה לא נכון. היא דחפה אותי לידיים של הדר. מבחינתי יהודה קיבל אותי לעבודה, אני נאמנה, הוא ראש העיר. מהדר, עד שיהודה הורחק, לא שמעתי אפילו פעם אחת שהיא מתמודדת בבחירות. כל הזמן היינו מנסות ליישר את ההדורים, אבל כל הזמן הרגשתי שאני לא עושה את העבודה שלי. עד שזה הגיע לתקציב 2018 אז קיצצו 30 אחוז מהתקציב שלי בתואנה שזה קיצוץ רוחבי. אבל אני יודעת שכל מנהל אגף היה צריך לקצץ איקס כסף. אז היא לקחה את כל הקיצוץ מהמחלקה שלי. זה אומר בדיוק מה החשיבות שלה למועצת הנשים. תקציב של 200 אלף שקל הפך ל-140 אלף שקל”.
צאלה וקסמן גונן צילום רמי זרינגר
שיתוף ציבור? סוג של בדיחה
בנוסף לתפקיד המרכזי שמילאה כיועצת ראש העיר למעמד האישה, סולומון שימשה גם כאחראית על שיתוף הציבור. “אחראית על שיתוף ציבור זה סוג של בדיחה”, היא אומרת, “ברמת העיקרון זה אומר שאני אמורה לדאוג לשתף את הציבור לפני שמתקבלות החלטות בעירייה, כדי לשמוע את דעת התושבים. אבל זה לא קורה בפועל. לפחות בתקופה שלי היו בודדים כאלה. אגב, שיתוף ציבור זה לא משהו שאני צריכה ליזום, אלא הנהלת העירייה צריכה להגיד ‘אוקי, אנחנו רוצים לצאת במהלך אסטרטגי כזה וכזה’. הם לא אמרו לי כלום לאורך כל התקופה, הדבר היחיד שעשיתי זה את התוכנית האסטרטגית לאזרח הוותיק. בנינו תכנית אב לגמלאים ושם באמת שמענו את הציבור”.
ומה עם התוכנית האסטרטגית לחינוך?
“בזה למשל לא לקחתי בהתחלה חלק, אולי כי אורלי (מנהלת אגף החינוך אורלי פרומן, א”א) הובילה את המהלך והיא לא הייתה צריכה אותי. מכיוון שזו הייתה השנה הראשונה שלי והיה לי חשוב להיות מעורבת דחפתי את עצמי לשם ולקחתי בכל זאת חלק – עזרתי בהפקת הדברים הלוגיסטיים. היה עוד מהלך אחד של יהודה שהוא ביקש לבדוק מה דעתו של הציבור לפני מהלך לבניית מגרש כדורגל. המפגש היה בחאן. הבאנו מישהי שהייתה מומחית בשיתופי ציבור והיא ליוותה את זה. אני ילדתי יום אחרי זה וכבר לא חזרו עם תשובות”.
מה למשל עם התוכנית לשיפוץ רחוב ויצמן במסגרת “מהיר לעיר”?
“היינו בפגישות אינסופיות עם קשרי קהילה, חברה חיצונית שמנהלת שיתופי ציבור, כדי להניע את המפגשים. בפועל בתקופתי לא קרה דבר”.
רוצים להישאר מעודכנים?
יש בעירייה רצון אמיתי
למה בעצם לא לשבת בשקט, להגיד אני מקבלת משכורת, יש לי מקום עבודה טוב, יציב?
“זה בדיוק מה שכולם אמרו לי לעשות, ואני נשבעת שניסיתי בשיניים ולא הייתי מסוגלת. ניסיתי להילחם במלחמות קונבנציונליות בתוך המערכת, להביע את חוסר ההסכמה שלי ולא הצלחתי. בשלב מסוים הרמתי ידיים. הלכתי לפגישה עם צפריר רוזן, מנהל משאבי אנוש, והוא אמר לי שאני צריכה למצוא את הדרך להסתדר איתה או שאתפטר, וזה למרות ששפכתי בפניו הכל. זאת התשובה שקיבלתי”.
את יודעת מה יאמרו עלייך, שאת וכחנית שלא מקבלת מרות.
“אני חושבת שעשיתי כל מה שהיא אמרה לי. אחרי שהתפטרתי חשבתי לעצמי שאולי באמת קשה לי לקבל מרות. באותה תקופה היו לי אפיזודות חולפות והתחלתי לחשוב שאולי אני לא מוצאת את המקום שלי כי אני באמת כזו, ואולי זאת הייתה טעות, שאולי לא הייתי צריכה לעזוב אלא לספוג ולהמתין להחלפת השלטון. שאולי אני אימפולסיבית מדי. ואז הבנתי שבמשך עשר שנים הסתדרתי לפני כן עם כולם. הבנתי שצריך ללכת אחרי הלב ואם לא טוב צריך לקחת את הרגליים וללכת – למרות שזו משרת הנוחות המושלמת. זה שונה לחלוטין לעבוד בחברה ציבורית כדי לעשות טוב לציבור לעומת חברה פרטית שבה את עושה כסף לבעלים. מאוד התחברתי לערכים שפעלתי לקדם אותם. היה לי קשה לחזור לעבוד במגזר הפרטי ולעבוד למען הקפיטליזם”.
ובכל זאת נדמה לי שבעירייה בכל זאת פועלים לקידום נשים, עובדה שיש נשים רבות בתפקידי מפתח בעירייה.
“בעירייה באמת חד משמעית – רוצים לקדם נשים והעשייה בכפר סבא ענפה בתחומים רבים, התקציב עשיר. יש משאבים ויש רצון לקדם את מעמד האישה וברור לי שהמטרה הייתה חיובית. ישנן הרבה מאוד פעילויות טובות שקורות בעיר למען קידום נשים, היו גם לפני וגם אני פתחתי כמה ביחד עם הדר”.
איך את רואה את הנשים בעיר?
“אני רואה קהילה, פתחתי קורס שנקרא ‘אימוש’ – אמהות מובילות שינוי – נשים שפועלות מאז כקבוצה לקידום שיוון מגדרי. זה מדהים לראות את זה קורה עדיין גם בלעדי. פתחתי גם קורס של נשים בתחילת הדרך עם מחלקת צעירים, נשים עד גיל 35 שעברו הכשרה כדי לצאת לדרך עצמאית. הן הפכו לחברות שתומכות אחת בשנייה, מפרגנות, מקדמות. הן היו תושבות חדשות בעיר ופתאום מצאו לעצמן חברות חדשות”.
מה דעתך על טלי רונה שהחליפה אותך בתפקיד?
“היא היתה לפני כן מנהלת הפרסום בעירייה והעוזרת האישית של צאלה, ואז בכנס של התוכנית האסטרטגית לאזרח הוותיק היא הגיעה וסיפרה לי שהיא מחליפה אותי. מאוד שמחתי בשבילה, עזבתי ממקום מאוד שלם. היא ראויה מאוד לתפקיד”.
תגובת העירייה
מעיריית כפר סבא נמסר בתגובה: “מדובר בעובדת שעבדה בעירייה במשך תקופה קצרה, אשר בחרה להטיל רפש בעירייה ובעובדיה, כחצי שנה לאחר שהסתיימה העסקתה. העיתוי, ערב הבחירות, תוך קידום מועמדת פוליטית, מעלה תמיהה, זאת בלשון המעטה. אנו בעירייה מקפידים לכבד כל עובד ולכן, בשל צנעת הפרט של אותה עובדת ועל מנת שלא לפגוע בה, לא נוכל לפרט את סיבת סיום העסקתה.
“יש לציין כי בשנה האחרונה התקיימו שיתופי ציבור נרחבים במגוון רחב של נושאים, רק השבוע התקיימו שני שיתופי ציבור על נושאים משמעותיים ביותר לעיר כגון שדרוג רחוב ויצמן בנושא מהיר לעיר ושיתוף ציבור בנוגע לצהרונים וגני היול”א, פעילות מועצת הנשים הורחבה ופונה לפלחי אוכלוסייה שלא טופלו בעבר, הרצאות עם נשים מעוררות השראה וסדנאות ייחודיות כגון- סדנת אוטולה שמלמדת נשים את רזי הטיפול המכני ברכבים, קבוצות לנשים בתקופת פרידה, קבוצות העצמה לנשים שכירות ועוד”.
