כשיחזקאל ליאור, נכה המרותק לכיסא גלגלים, עלה ביום שני השבוע, לפני הצהריים, אל רופא השיניים שלו בקומה השנייה של מרכז אהרוני, הוא לא תיאר לעצמו שייאלץ להישאר בין הקומות במשך כמעט שלוש שעות מרגע סיום הטיפול בגלל שהמעלית הייתה מקולקלת. לצערו, למרות ניסיונות של הנהלת המרכז לזרז את חברת המעליות כפיר להגיע ולתקן את המעלית מכיוון שליאור ונכה נוסף שנותר תקוע בקומה השלישית לא יכולים להמשיך בדרכם, הגיעו עובדי החברה רק כעבור שעתיים.
ליאור, בן 74 לקה במחלת הפוליו בילדותו והוא נכה בשיעור של 100 אחוז. לדבריו הוא כועס על הנהלת מרכז אהרוני שלא עדכנה אותו לדבריו לכאורה מה קורה כל אותו הזמן ועל חברת המעליות שהעדיפה להתמודד עם קריאות אחרות בשעה שהוא היה תקוע ליד המעלית. "הרגשתי מושפל ונבוך", הוא מסביר בעצב.
ספר מה קרה שם?
"בסיום הטיפול אצל רופא השיניים שלי, בשעה 14:15 ניסיתי לרדת למטה כדי לחזור הביתה אבל ראיתי שהמעלית לא עובדת. חיכיתי כמה דקות כי חשבתי שמטפלים בה – ואז הבנתי שלא כך הדבר. זה מבנה פתוח אז קראתי מהגזוזטרה לאיש הביטחון שעומד בכניסה למבנה והוא אמר 'מה אני יכול לעשות'. אמרתי צריכים לקרוא לאיש תחזוקה, אבל הוא אמר שידיו כבולות. בדיוק באותו הרגע ירדה במדרגות מנהלת התחזוקה של הבניין, שאני לא יודע את שמה, והיא התקשרה לחברת כפיר מעליות וביקשה מהם לבוא. הם אמרו בסדר, אנחנו יודעים שיש תקלה ונטפל בזה במשך היום. השעה הייתה כבר כמעט 15:00. ומאותו הרגע חיכיתי עד לשעה 16:30 בין הקומות. תוך כדי התברר לי מהעולים ומהיורדים שבקומה מעלי יש עוד נכה שלא יכול לרדת".
היית לכוד.
"התחושות שלי היו כאילו אני באמת כלוא, חסר אונים ממש. הייתי תקוע יותר משעתיים, כך שאם היה צריך חס וחלילה צורך להימלט מהמקום לא הייתי יכול לעשות דבר. חשבתי שטכנית איש תחזוקה יכול להפעיל את המעלית ידנית רק לפעולה קצרה ולא אוטומטית כדי שנוכל לרדת, אבל זה לא קרה וקיוויתי שאני לא אצטרך להישאר שם עד למחרת בבוקר. חוץ מזה לשאת אותי פיזית אי אפשר כי אני והכיסא שוקלים יחד 200 קילו. אני גם תוהה איך אין אפשרות טכנית לפתור את הבעיות האלה בזמן סביר יותר. מילא רבע שעה, חצי שעה, אבל כמעט שלוש שעות במקום ציבורי? אם אצלי בבניין קורה שיש תקלה אז אני מקבל את זה אחרת כי זה ביתי הפרטי. אבל במקום ציבורי, שיש בו תנועה של קהל אז זה קצת מביך משפיל ובעייתי גורם לאי נוחות רבה. זה לא נעים שאתה תלוי ונתון לחסדים של אנשים".
יחזקאל ליאור. צילום ביקורת בונה
איך האנשים הגיבו?
"הסתובבתי שם לחפש פתח מילוט ואנשים באמת היו נחמדים, וכל אחד הציע משהו לעזור. חשבתי להתקשר למכבי האש שיכולים לשחרר אותי בהרמת מנוף אחת, אבל אמרו לי אל תתקשר בוא תחכה".
ואז הגיעו מכפיר מעליות?
"כשהגיעו מכפיר מעליות הם באמת עשו מה שחשבתי ושחררו את שנינו על כיסאות הגלגלים באופן ידני, ורק אחר כך תיקנו את המעלית".
ואיך הם הסבירו את העיכוב?
"הם הסבירו שלא יכלו להגיע מוקדם יותר כי הם היו עסוקים בתקלה אחרת. זה היה אירוע לא נעים ונותן תחושה מאוד לא טובה".
היית מצפה מאותה מנהלת להישאר איתך?
"לפחות שתהיה בקשר איתי ושתעדכן אותי במה שקורה. לא ידעתי מה קורה אם מטפלים בזה או לא. זה שהיא התקשרה בהתחלה ראיתי ומאז היא הלכה ולא הייתה שם יותר".
האחראית על הבניין, אילנה מנשה, אמרה בתגובה לפנייתנו: "באמת הייתי שם בחלק מהזמן אבל אני פשוט חולה ונאלצתי ללכת. אבל מאז ועד שהגיעו לתקן את התקלה הייתי בקשר עם חברת המעליות כדי שישלחו מישהו ועדכנתי את מזכירתו של רופא השיניים מתי מהחברה אמורים להגיע ואף ביקשתי לעדכן אותו. אני בהחלט אדבר עם חברת המעליות לגבי לוח הזמנים ואיך גורמים לכך שבפעם הבאה לא ייקח להם כל כך הרבה זמן. צר לי ששני הנכים נתקעו בקומה, אבל בסוף אני תלויה בגורם מקצועי שיבוא לתקן את המעלית".
מנכ"ל כפיר מעליות, אלי פדלון אמר: "מבדיקה שלי במרכז אהרוני ביקשו אמנם עדיפות לתיקון המעלית אבל לא אמרו שתקועים אנשים בקומה. אם היינו יודעים יכול להיות שהיינו מתייחסים לזה אחרת. יש הבדל בין חילוץ במעלית שאנחנו מגיעים מיד לבין תקלות שיש מרווח זמן. קיבלנו את הקריאה ברבע לשתיים והגענו בשלוש וחצי. לדעתי זה זמן סביר".
אבל בסופו של דבר שני אנשים נתקעו בקומה בלי אפשרות לרדת.
"את הטענות צריך אולי להפנות למרפאה עצמה. כשהם השכירו שם את המקום הם ידעו שיש מעלית אחת בניין ואם יש מעלית אחת אז היא יכולה להתקלקל בלי אלטרנטיבה. התקלה האחרונה שהייתה במרכז אהרוני הייתה לפני חצי שנה. אז קורה שהמעלית מתקלקלת ואז אנחנו עושים את הכל כדי לתקן אותה מהר ככל הניתן".
