ביום הוא איש הייטק בורגני מהשכונה הירוקה בכפר סבא. בלילה הוא די.ג’יי שמתקלט דיסקו (ותכף גם נתעכב על זה) בפאבים ובמועדונים בארץ ובעולם ומייחל להפוך לתופעה שתסחוף מעריצים. יניב לוי (41), DISCO FUNK SPINNER בשבילכם, שזה שמו המקצועי, התחיל מאוד מאוחר את התחביב שהוא מקווה שיהפוך במהרה למקצוע העיקרי שלו. רק בגיל 36, אחרי גירושיו מאשתו, הוא הבין שהוא צריך לעשות גם לנשמה והתחיל לדחוף את עצמו לתחביב הזה שהפך במהרה למיזם העסקי החדש שלו.
לאט לאט ובעבודה קשה הוא כבר חתום בסוכנויות אמנים בארצות הברית ובאירופה, נוסע לנגן במדינות זרות, מפיק מוזיקה אלקטרונית מבוססת דיסקו, פאנק, ניו דיסקו והאוס (לוי כבר שחרר מעל 20 אי-פי בחנויות התקליטים במגוון לייבלים בינלאומיים) ונוגן בתחנות הרדיו הטובות בארץ ובעולם כולל בבי.בי.סי 1 באנגליה. בנוסף הוא מחזיק באמתחתו לייבל בינלאומי בשם THUNDER JAM RECORDS, אשר מרכז אמנים מהשורה הראשונה בז’אנרים הללו.
יניב, דיסקו? לא לקחת אותנו למסע בזמן היישר לשנות ה-70?
“תאמין או לא, הדיסקו חזר בשנים האחרונות. בישראל הוא מדשדש אבל יש ניצנים. כשהתחלתי עם זה לא היו הרבה כאלה. המשיכה שלי לז’אנר היא השמחה, הגרוב, הבייס-ליין, הקלאפינג, המוזיקה פתוחה ונעימה. אני משלב סבנטיז ואייטיז מאוד מעניינים, לא בגרסאות המקוריות. אני עושה עריכות, דגימות קול וצליל ועליהם מלבישים ווקלים נוספים. כשאתה שומע את השיר, אתה חושב שאתה מכיר אותו ואז אתה מבין שממש לא. זה חידוש. אתה אולי קצת מתפלא, אבל אנשים עפים על זה. אני בא להרקיד אבל אנשים יודעים שהם לא מקבלים דיסקו רגיל, הם מקבלים את הגישה המיוחדת שלי לעניין”.
איך הכל התחיל?
“התקלוט הכה בי בגיל 36, כשנסענו כמה חברים לברצלונה. עשינו סופ”ש בנים ונכנסו לחנות ‘אפל’ גדולה. הייתה שם עמדת די.ג’יי שמחוברת לאייפד. אמרו שאפשר לתקלט עם קונטרולרים ועמדתי בעמדה, שמתי את האוזניות ופתאום זה הכה בי. זה היה כמו זרם חשמלי שעבר לי בכל הגוף. אמרתי הנה זה הזמן, זה הסימן. לחצתי על הכפתורים לשחק עם זה וזה העיר לי את מה שהיה רדום אצלי כל השנים במכה אחת. אמרתי הנה אני נכנס לעולם היזמות אבל לא בעולם הטכנולוגי אלא במוזיקה. ואז אני חוזר ארצה ומתחיל לבדוק על ציודים. עברו הרבה שנים מהפעם האחרונה שניגנתי. לא ידעתי מה טוב, מה לא, עם איזה סט-אפ נכון לעבוד. בזמנו היינו יוצאים הרבה עם החבר’ה בתל אביב. הגעתי לאיזה בר בשם ‘ג’ימי הו’ והיה שם די.ג’יי מאוד נחמד שניגן דיסקו אלקטרוני ואני כל כך נהניתי. זה הצית אותי. לקחת את הדיסקו הישן ולעבות אותו בכל מיני בייס ליינים וקיקים נוספים וכלים ומלודיות. ברגע הזה, הבנתי מה אני אוהב – לא אלקטרוני מידי, לא אפל, הפי – שמח”.
דיג'יי יניב לוי
איך זה שבז’אנרים מוזיקליים מסוימים כמו פופ אנחנו מדינת כפיים ובאחרים כמו טכנו והאוס מעדיפים מוזיקה יותר אפלה?
“נכון שמוזיקת טכנו היא הרבה יותר הארדקור, אתה מנגן את זה במועדונים מתחת לאדמה. זה לא הסגנון שלי. אם אתה שואל למה אנשים נמשכים לזה? אני לא מבין. אני לא נמשך לזה. הם אוהבים את זה”.
על פי ההיגיון הזה הדיסקו שלך צריך ללכת טוב יותר.
“אתה יודע, עשיתי באיזשהו בר מבחן. אחד הבעלים אמר תשים עומר אדם – ופתאום כל הקהל מתעורר. לצערי רק המיינסטרים, השווארמה והפלאפל עובד פה. ארוחות שף, אם יורשה לי להשאיל, זה פחות תופס. המוזיקה שאני מנגן כעת היא לא המיינסטרים הישראלי, אבל זו כן מוזיקה מאוד אלגנטית שאתה תשמע במועדונים בחו”ל. בארץ זה יותר מתאים לאווירה”.
כשאתה מנגן את זה בחו”ל הקהל מגיב?
“הקהל שמגיע כבר מכיר את הטרקים שלי. הרבה פעמים אני מנגן את אחד מהטרקים והם צועקים ‘כן, כן – חיכינו לזה!’.
הוא כאמור גרוש ואב לבן בגיל 17 ולבת בגיל 9. במקצועו הוא בכלל מהנדס תוכנה. נולד ברמת השרון, גר בנערותו בהרצליה ולפני שמונה שנים נחת עם המשפחה בכפר סבא, בשכונת 80. כיום הוא עובד ב”אלעד מערכות” ובעבר עבד בין השאר באמדוקס. את לימודיו סיים כעתודאי בתחום האלקטרוניקה, עבד בתחום גם בצבא ולאחר מכן החל לעבוד בהייטק בתל אביב. את התואר הראשון עשה במשך 4 שנים בהרדפורשייר שבצפון לונדון ואת התואר השני השלים באוניברסיטת קלארק במסצ’וסטס ארצות הברית.
לנגן הוא למד מגיל צעיר. בכיתה ב’ החל לנגן על קלידים ובגיל 13 על סקסופון. בבית שמע הרבה ג’ז, בלוז וביטלס, מה שהוא מכנה ‘אולד סקול מיוזיק’. “בצעירותי בתור נער יצא לי להפיק מוזיקה אלקטרונית כמשחק”, הוא מספר. “עם השנים פיתחתי את זה”.
כיום הוא מנגן את המוזיקה שלו גם בתל אביב בברים ובמסעדות יוקרה. “אני לא מנגן את כל הז’אנרים”, הוא מבהיר. “אני לא די.ג’יי חתונות ולא עושה מיינסטרים. סל הז’אנרים שלי מאוד ספציפי”.
לדבריו לאורך השנים אשתו ניסתה לעודד אותו לתקלט אבל זה לא קרה. “התעסקתי בסטרטאפים, קנינו בית בירוקה, יש סדרי עדיפויות בחיים ואתה לא תמיד יכול לעשות מה שבא לך”, הוא מסביר. “פשוט לא היה לזה את הפנאי”.
אתה מתבאס בדיעבד שלא מצאת את הדרך לעשות את זה בגיל צעיר יותר?
“זה תמיד בער בי מבפנים וכרגע זה עושה לי טוב. אני נהנה ללכת, להופיע ואני רוקד בשעה שאני מתקלט. אז נכון שזה מבאס שהייתי יכול לעשות את זה מוקדם יותר אבל גם לא הייתי שם. אמרתי לעצמי אולי זה יקרה בזמן שלו ואולי זה לא יקרה לעולם”.
רוצים להישאר מעודכנים?
איך מתפתחים בתחום?
“התחלתי להתחבר, פניתי למקומות, הרבה עבודת פייסבוק. בגדול התחברתי לאנשים מעולם הלילה, מצאתי חבר’ה שיארחו אותי בכל מיני מקומות. בהתחלה במקומות קטנים ואז זה גדל וככה בניתי את עצמי לאט לאט. התחלתי להכין סטים בסאונד קלאוד ובפלטפורמות סטרימינג באינטרנט ובניתי בראנד – בניתי לי שם”.
אז איך איש סחי כמוך מתחבר עם עולם הלילה?
“השילוב של עולם הלילה ועולם היום הוא מאוד מעניין. אין ספק שאנחנו אנשי עבודה, קמים בבוקר, מורידים את הילדים בבית הספר ובעולם הלילה החיים הם שונים. התחברתי איתם פשוט. אני נהנה ממה שאני עושה, זה מרים אותי, כל תקלוט הוא כמו תקלוט ראשון, זה כיף, נעים ומרגש אותי”.
ואיך זה מסתדר עם ההייטק?
“אם יש משהו קריטי או שאני עושה לפני או שזה ממתין לי אחר כך. אני מג’נגל בעצם. זה סוג של ג'גלינג. אבל זה לא קשה כשנהנים מזה. יכול להיות שאם הייתי צריך לעשות עבודה נוספת, אז אולי לא הייתי מסתדר. אבל זה תחביב שמתגמל מאוד”.
איפה הופעת עד היום בחו”ל?
“הופעתי בספרד, גרמניה, אנגליה, יוון, בלארוס, אוקראינה, מונטנגרו – בעיקר בהפקות פרטיות. וגם הופעתי בפסטיבל מאוד גדול בטנריף – פאן אין דה סאן. בעוד שבועיים אני בהמבורג, יש לי בריסל וברלין בחודש הבא ובאפריל פרנקפורט. אני עובד. אני גם מקליט זמרות וזמרים, ווקליסטים וגם מייצר רימיקסים על פי בקשות. פונים אליי מפיקים ובעלי לייבלים גדולים ואני מפיק טרקים לקטעים שלהם”.
אף פעם לא אמרו לך תעזוב, מה את צריך את זה?
“הרבה אנשים שומעים את הסיפור ואומרים אתה בחור מעניין – איך אתה משלב את היום היום במסגרת המרובעת ועושה סוויצ’ מ-01 הבינארי לבין הסינוס המוזיקלי. מי שמכיר אותי טוב יודע שזה עושה לי טוב. רואים עליי שאני פורח במוזיקה, לכן הם לעולם לא יגידו לי תעזוב את זה. תמיד מפרגנים”.
