פרסום ראשון: 23 משפחות מכפר סבא הגישו לפני כשבוע תביעה כספית בסך של כ-18 מיליון שקלים נגד עיריית כפר סבא והוועדה המקומית בגין שינוי מערך תנועה שלא כדין. התביעה, שהוגשה על ידי עורכי הדין דרור ברוטפלד, שירה אלעזר וליאת ברוטפלד לבית משפט מחוזי מרכז בלוד, מתייחסת לסלילת הכביש הראשי ברחוב משה סנה, לטענת התובעים בניגוד להוראות תכנית בניין עיר הקיימת, באופן בלתי חוקי, משיקולים זרים ופסולים שעניינם הטבת מצבם של דיירי שכונת סביוני הכפר ועל חשבון דיירי השכונה הירוקה.
התובעים, בעלי דירות בשכונה הירוקה ברחוב משה סנה 35 ויאיר רוזנבלום 36, בנו את דירותיהם במסגרת קבוצת רכישה. לטענתם, הם רכשו את בתיהם על פי התב"ע והעירייה התחייבה להקפיד על נושא איכות הסביבה ב"אוגדן סביבתי לבנייה ירוקה במרחב העירוני" שפורסם. הם הגישו בעבר הליך מינהלי כנגד העירייה והוועדה המקומית בגין השינוי שבוצע בכל מערך התנועה הצמוד לשכונה הירוקה ולדירותיהם וזאת, על פי כתב התביעה, בניגוד מוחלט להוראות תכנית בניין עיר שחלה במקום. עוד נטען בכתב התביעה כי בית המשפט העליון קבע שהתנהלות העירייה והוועדה המקומית, היא חמורה ומנוגדת לתכנית שחלה במקום, אך בשל שיקולי 'מעשה עשוי' הפנה את הדיירים להגשת תביעה כספית בגין נזקיהם – רעש נוראי, אבק ופיח, ממנו הם סובלים מידי יום, וכן בגין ירידת ערך דירותיהם, הנובעים משינוי מערך התנועה.
"כאשר רכשו התובעים את דירותיהם, הם היו משוכנעים כי מגוריהם בשכונה ירוקה ותב"ע שמחייבת הבטחת איכות חיים יבטיחו כי גם הכביש שייסלל בין דירותיהם לבתי השכונה הוותיקה – בנייתו תעשה באופן, בחומרים ובאיכות כך שהשקט יישמר ממנו והוא לא יהווה מטרד וודאי שרמות הרעש הנובעות ממנו לא יעלו על הפרמטרים המקסימאליים שנקבעו בתב"ע, בחצרות ובשטחים הפתוחים, וזאת כדי שהכביש לא יהפוך להיות מושא למטרד חמור כפי שקרה בפועל", נכתב בתביעה.
עוד נכתב: "היתרי הכביש שניתנו לא גובו בכל חוות דעת אקוסטית או התייחסות לנושא איכות הסביבה שלא נמצאו בתיקי הוועדה המקומית וגם דרישה או פניה להמצאתם לא נענתה עד לימים אלו". באוגוסט 2011 הבחינו התובעים לתדהמתם כי "הכביש שהנתבעות החלו לסלול ברחוב משה סנה סוטה באופן מהותי מנספח התנועה שבתב"ע וכי הסלילה מבוצעת בסמוך לבתי מגוריהם". חלק מהתובעים פנו לפגישה עם מהנדס העיר ולמדו ממנו בין היתר כי בעירייה החליטו לשנות את כל מערך התנועה של חלק מהרחוב מאחר והם רוצים להיטיב עם דיירי השכונה הוותיקה.
לאחר שהשיחות לא עלו יפה, הגישו הדיירים עתירה מנהלית ובקשה לקבלת צו ביניים כנגד העירייה והוועדה המחוזית. הם ביקשו צו להריסת רחוב משה סנה ובנייתו מחדש. "כתוצאה מהגשת העתירה הראשונה נדהמו התובעים לגלות כי הנתבעות מחישות את עבודות סלילת הכביש ועובדות יומם ולילה כדי לנסות לסיימו בטרם יסתיים ההליך המשפטי", נכתב.
לאחר שהעתירה הראשונה נדחתה הגישו התובעים ערעור לבית המשפט העליון, שלפי האמור בכתב התביעה קיבל את טענות המערערים "אך רק בשל דוקטרינת מעשה עשוי והעובדה כי העבודות הסתיימו והדרך עומדת על מכונה", הוא לא קיבל את הערעור ולא דרש את הסטת הכביש. במקביל ציין בית המשפט העליון כי "פתוחה הדרך בפני המערערים להגיש תביעה אזרחית בגין נזקיהם".
במקביל הגישו התובעים ערער על היתרי הכביש – שנדחה. לאחר מכן הגישו עתירה מנהלית, אולם בשל החלטות בית המשפט העליון התייתר הדיון בעניינו. "לאור זאת מצאו חלק מהתובעים להגיש תובענה ייצוגית כספית לבית המשפט המחוזי בשם כל דיירי הרחוב. ההנחה הייתה שרוב הדיירים לא מודעים להפרות חוק התכנון ובהניה ולפסק הדין של העליון והם מקבלים את סבלם כ/גזירת גורל' או כחלק מאבדן האמון במערכות הציבוריות שבאו לדאוג להם", נכתב בתביעה.
התובענה הייצוגית נדחתה על הסף משום שלגישת בית המשפט היה להגיש תביעות פרטניות ועניין אינו ראוי להידון במסגרת חוק תובענות ייצוגיות. התובעים עררו ובדיון שהתקיים בפני בית המשפט העליון קיבלו התובעים את הצעת בית המשפט להגשת תבעיה פרטנית/קבוצתית תוך שהנתבעות שוללות מעצמן את הזכות לטעון להתיישנות התביעה.
בתביעה מפורטים הסיפורים האישיים של כל תובע ותובע והסכום אותו הוא תובע בגין עוגמת נפש, סבל ומטרד מתמשכים ותמידיים – שהצטבר לסכום התביעה הכולל. למשל, לגבי דיירת שרכשה שתי דירות בפרויקט בית התמר, נכתב: "בני הבית נאלצים לשהות באופן קבוע בדירתם עם חלונות סגורים וזאת בחדרי הבית המרכזיים הפונים לרחוב משה סנה. הותרת חלונות פתוחים לא מאפשר לעשות פעולות בסיסיות כמו צפייה בטלוויזיה, ניהול דו-שיח, לימודים או עבדוה על מחשב בשל הרעש העצום והחזק הבוקע מהכביש".
לעיתים, נכתב, בני הבית נדרשים להגיף את התריסים כדי להקטין את כמות הרעש. בנוסף לא מתאפשר להם להשתמש בחצר דירת הגן שהפכה לאזור שומם, לא שמיש ולא מנוצל. בודק אקוסטי שמינתה הדיירת העלה כי בית התמר סובל ממפגעי רעש חמורים, ובשל הרעש נגרמה ירידת ערך משמעותית לדירותיה.
סיפור אחר הוא של דייר שרכש דירות ארבעה חדרים בבניין. לטענתו, התלולית שבנו הנתבעות מול דירתו לחסימת הרעש בשכונה הוותיקה מגבירה את הרעש דווקא בשכונה הירוקה, פוגת בדירתו וניצבת כגבעה מול המרפסת שלו. "כתוצאה מהרעש הדייר אינו מצליח לישון באופן רציף ומתעורר פעמים רבות במהלך הלילה, במיוחד כשעוברים רכבים כבדים או רכבי חירום ומתקשה מאוד להירדם בחזרה. בעיית רציפות השינה גורמת לו לבעיות שינה, התגברות מתח וחרדה ושינוי במצבי הרוח", נכתב בתביעה. "בנוסף נגרמו לו בעיות פיזיולוגיות כגון שמיעת צלצולים באוזניים וכאבי אוזניים".
עוד הוא טוען כי ביטול החניות הצמודות לבית התמר יצר מצוקת חנייה אמיתית לאורחים המגיעים לבקר אותו, שכן החניות החלופיות שהוקצו על ידי העירייה הינן רק בצד השני של הכביש הקרוב לשכונה הוותיקה. מאחר ואין מעבר חצייה קרוב לבית התמר האורחים נאלצים ללכת מרח' לא מבוטל כדי להגיע ללובי בית התמר, כך שפעמים רבות אורחים נמנעים מלבקר בדירתו, שלא לדבר על שליחים שאין להם היכן לעצור בכניסה לבניין.
תושבים אחרים מתלוננים על כך שהם נאלצו למשל לעבוד רק מחדר הממ"ד השקט יותר, שחשבונות החשמל שלהם גדלו עקב שימוש מוגבר במזגן (עקב סגירת החלונות), ריח פיח ואבק נמצאים בכל חדרי הדירות, ותחושת מחנק וקלסטרופוביה. אחרים שמנסים למכורת את דירותיהם לא מצליחים אף שהרוכשים הפוטנציאליים מתלהבים מהדירה עצמה אך נסוגים כאשר הם שומעים את הרעש מהמרפסת.
התובעים טוענים להפקרת חובה חקוקה של הוראות חוק התכנון והבניה, חוסר תום לב לנתבעות, עשיית עושר שלא כדין על חשבון התובעים מהיטלי השבחה מופרזים וגבוהים שנגבו מהתובעים, רשלנות בסטייה מההוראות של נספח התנועה בתב"ע, אי הכנת נספח אקוסטי ועוד.
בית המשפט מתבקש לחייב את העירייה והועדה המקומית לשלם לתובעים את נזקם כמפורט והלשית עליהם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין.
תגובת עיריית כפר סבא: "בימים אלה הגיע כתב התביעה ללשכה המשפטית. לאחר בחינת החומרים נגיב בערכאות המתאימות".
- מזמינים אתכם להצטרף לקבוצת העדכונים של צומת השרון כפר סבא בוואטסאפ באמצעות הקישור כאן.
