בתו של ניסים נחשון ז"ל: "לעולם לא נדע מה עבר עליו בשעות הרבות שהיה לבדו בשטח"

מאות תושבים, חברים וקרובי משפחה ליוו ביום שישי את ניסים נחשון ז"ל, בן 76, תושב שכונת גאולים מכפר סבא, בדרכו האחרונה, כשהובא למנוחות בבית העלמין פרדס חיים בעיר. נחשון, דמות מוכרת בכפר סבא, יצא מביתו ביום רביעי שעבר והוכרז כנעדר. תמונותיו נתלו ברחבי העיר, חפ"ק הוקם בסמוך לביתו בשכונת גאולים ומתנדבים רבים נרתמו לסייע בחיפושים אחריו. בלילה שבין חמישי לשישי, כמחצית השעה אחרי חצות, אותרה גופתו בשטח שמצפון לקאנטרי קלאב ומשפחתו קיבלה את הבשורה המרה.

המשפחה וחבריו מנסים להבין מה עבר עליו ב-36 שעות בהן שוטט לבדו ומספרים על איש מיוחד ואהוב. "בראש עוברות שאלות כמו האם הוא רעב או צמא, וכל זה כשאין לי דרך לעזור לו. זו הרגשה נוראית שאני לא מאחלת לאיש. את כל הזמן נעה בין תקווה לייאוש", אומרת ל"צומת השרון" בתו, עינת נחשון.

נחשון יצא מביתו ביום רביעי בסביבות השעה 14:00. הוא יצא בלי טלפון נייד, בלי מים או כובע, באחד מהימים החמים של הקיץ. הוא הלך לכיוון הקאנטרי כדי לחפש את בתו, אחותה של עינת, שגרה באזור. מה עבר עליו ביממה שהיה לבדו ברחוב ובשדות איש לא יודע, וסימני שאלה רבים מטרידים את מנוחתם של משפחתו וחבריו. "באותו בוקר של יום רביעי הוא יצא מהבית בזמן שהיה לבד וכנראה החליט ללכת לבית של אחותי שגרה באזור הקאנטרי", מספרת הבת עינת, "בשנה האחרונה התחילה אצלו דמנציה והוא סבל לעתים מבלבול מסויים, אז כנראה שהוא התבלבל או תעה בדרך. הוא לא מצא את הבית של אחותי, הגיע לשדות של הקאנטרי ונעלם".

ניסים נחשון ז"ל ואשתו עליזה

ביום רביעי, בסביבות השעה 17:00, החלו החיפושים אחריו. "אמא חזרה הביתה וראתה שהוא לא שם והחלה לחפש אחריו. אחרי שעה וחצי היא התקשרה אלי ולאחותי כדי שנבוא לעזור לה בחיפושים", מספרת עינת, "אחותי עזבה את העבודה בתל אביב והתחלנו לחפש אותו בכל מקום אפשרי. כשראיתי שזה כבר לא הגיוני שאנחנו מחפשים אותו במשך יותר משעתיים הפעלנו את המוקד העירוני שהקים חפ"ק ליד הבית, ברחבה של בית הכנסת שאבא כל כך אהב. כל יום היו כאן בסביבות 300 מתנדבים, בני משפחה, חברים ותושבים שזיהו אותו והיינו צמודים לחפ"ק ולחיפושים בתקווה שזה ייגמר בטוב".

נחשון עלה מתימן הישר לשכונת גאולים לפני כ-70 שנה. בגאולים הוא הכיר את אשתו עליזה. הם היו נשואים 53 שנים והביאו לעולם ארבעה ילדים. שנים רבות הוא עבד בתעשיה הצבאית, עד שיצא לפנסיה מוקדמת לפני כמה שנים והחל לעבוד בעיריית כפר סבא, תחילה כשומר בספריה העירונית ולאחר מכן כשומר בפינת החי של הפארק העירוני. "אין אחד שלא הכיר את ניסים בעיר. הוא תמיד חייך, היה אדיב וזכר כל אחד בשם שלו", אומרת עינת, "כשגיסי וחברים שלנו חילקו פליירים בעיר ותלו בכל מקום אפשרי כולם זיהו אותו, כי הוא היה דמות מוכרת בעיר וכולם היו בשוק שהוא נעדר".

חברו של נחשון, שלמה בשן, בן 82, מספר: "הינו חבורה כזו בשכונה של כמה גברים שהולכים יחד לבית כנסת כל יום. אני חבר שלו מאז שעלינו מתימן לכפר סבא לפני 70 שנה. אחר כך גם עבדנו יחד בתעשיה הצבאית והיינו הולכים למועדון הגימלאים של התעשייה שנמצא באלי כהן. אנחנו גם גיסים כי אני נשוי לאחותו אז אני והוא ממש משפחה בכל מובן אפשרי. ניסים היה מסמר האירוע וכשהוא לא בא למועדון כולם היו שואלים עליו. לפני כמה שבועות הוא אושפז בבית חולים בגלל דופק מהיר אז ביום רביעי הוא לא הגיע למסיבת הסיום במועדון. הגעתי אליו כדי לספר מה היה ואשתו אמרה לי שהוא נח. פתאום, אחרי כמה שעות, אני מקבל טלפון שניסים שלנו נעדר. היתי בשוק מאיך שדברים מתגלגלים".

מה עבר לכם בראש מהרגע שניסים הוכרז כנעדר?

"היה לי מאוד קשה ולמרות גילי יצאתי לחפש אותו בכל מקום אפשרי, וגם הילדים שלי לקחו מכוניות וחיפשו אותו בכפר סבא ובאזור נווה ימין. פחדתי שאולי ניסים סובל כי הוא היה באשפוז. אולי הוא לא מרגיש טוב ואין מי שיתן לו כדורים. פחדתי שהוא רעב, צמא. כי הרי הוא יצא בלי טלפון ולך תדע אם הוא לא נפל בחושך, לבד, בלי איש שיעזור לו. היו גם דיבורים על כך שאולי הוא עלה על אוטובוס, אולי הוא נחטף. ידעתי גם שביום חמישי יהיה חם מהרגיל. פחדתי שהוא התייבש, שקיבל מכת חום. פחדתי שהוא לא ישרוד את החום הזה וחששתי לחייו. ואז לצערי הגיעה בשורת האיוב שהוא לא איתנו".

למה הכי תתגעגע?

"להליכות היומיות שלנו, לחיוך. הוא חלק מהחבורה. הוא לא יסור ממני לעולם".

ניסים נחשון ז"ל ובתו עינת. צילום פרטי

הבת עינת מוסיפה: "זה לנוע כל הזמן בין תקווה ליאוש. ממש ככה. חששתי שהוא לבד בחושך, אולי קר לו? האם הוא פוחד? אולי הוא מרגיש חסר אונים שם לבד, אולי כואב לו? לעולם לא נדע מה עבר עליו בשעות הרבות שהיה לבדו בשטח. ואני מתגעגעת לאבא. היה אדם זורם, מצחיק, מלא חוש הומור שתמיד אמר 'אין כמו הילדים שלי' והיה גאה בנו ובששת נכדיו. אמא שלי הייתה אהבת חייו והם לעולם לא נפרדו, אפילו לא לרגע, והוא כבר חסר לי ולנו".