כ-1,300 ליקיים קיבל, עד השעה 14:00 היום (חמישי), פוסט מרגש של לוטם שחר, שפורסם בעמוד הפייסבוק "סטטוסים מצייצים". לוטם, אחותו של קצין חיל הים סרן עמרי שחר, שנהרג בתאונת דרכים בסוף יוני 2012, סיימה קורס קצינים וכתבה בפנייה ישירה לאחיה המת: "עמרי, לא יאמן שהרגע המיוחל הגיע, לצערי לא היית שם בין הכובעים הלבנים או ליד המשפחה, אבל הרגשתי אותך שם, מסתכל וגאה, יודע כמה זה קשה לעמוד על רחבת המסדרים של בה"ד 1, לקבל את סיכת המ"מ לאחר שאתה היית הקצין הכי תותח שידע צה"ל כולו. שוב, זה עוד אירוע משמעותי בחיים שלי שלא הגעת אליו. מקווה שאולי תגיע עוד שלושה חודשים בקבלת דרגה, ואם לא, רק תשלח סימן שאתה גאה בי שם מלמעלה. אני מקדישה לזכרך את הסיכה שקיבלתי בהענקה מהמפקדת הכי תותחית בדובר צה"ל, רק שתזכור שאתה נמצא שם מוצמד לצווארון שלי בחולצת מדים שהולכת להיות שם עוד שנים ארוכות. אוהבת מכל הלב ורק מקווה שאתה גאה בי".
אמה, אירית, כתבה גם היא בעמוד הפייסבוק שלה עם סיום הטקס: "עמרי שלי, חזרנו הביתה, מטקס מרגש, אחותך סיימה קורס קצינים, בה"ד 1, התרגשות גדולה, גאווה וכאב אחד גדול על חסרונך! בדרך חזרה, קוראת את מה שכתבה לוטם שלנו אליך ומעיין הדמעות החל לנבוע וזה לא נרגע, התרסקות גדולה, כאב נוראי וגעגוע אינסופי, לא הפסקתי לחפש אותך שם בעיניים, אולי הפעם תפתיע? וכמו כל תקווה שמתעוררת, כך ההתפכחות והנפילה כואבת עוד יותר! בוכה לך בני, בוכה וזועקת על מה שאתה מחמיץ, על מה שאנחנו מחמיצים, על האובדן הבלתי אפשרי הזה, שלא מפסיק לאכול את הנשמה ולכרסם את הלב יש ימים שאין באפשרותי להכיל את זה שאתה איננו, אני בוערת מהכאב. תמשיך לשלוח כוח, ילד שלי".
אירית שחר עם בנה עמרי ז"ל. צילום מהאלבום המשפחתי
אירית, איך את מרגישה?
"הרגשות מעורבים. קשה כי כל דבר כזה שקורה בלעדיו זה מאוד קשה. את אומרת לעצמך אם הוא היה. כשהקצינה העניקה ללוטם את סיכת המ"מ האישית שלה, שנינו פרצנו בבכי. קשה לי שגם היא הולכת לקריירה צבאית, למרות שיש לי גאווה גדולה ושמחה בשבילה שהיא עושה מה שהיא רוצה והיא אוהבת. עדיין בלב יש פחד וחרדה תמידית, לאיזה תפקיד היא תלך. כשהיא הייתה בגולני היא הייתה נכנסת לכל מיני מקומות לא הכי בטוחים".
מה את אומרת על התמיכה הציבורית?
"הכאב הוא מאוד בודד, אבל החיבוק של הציבור מהפוסטים מאוד מרגש. החיבוק הזה בהחלט נותן לנו כוח".
