משלחת של כ-200 קצינים ונגדים מצה"ל חזרה בחודש שעבר מפולין, כחלק מתוכנית "עדים במדים", במסגרתה ביקרו במחנות ההשמדה מיידנק, אושוויץ וטרבלינקה. אחת הקצינות, רס"ן סיון שירי מכפר סבא, מפקדת מגמת מופ"ת בבה"ד 7 – בית הספר לקשר, תקשוב וסייבר, כתבה בעקבות הביקור טור מרגש שבו סיפרה על חוויותיה מהמסע המטלטל.
עת חזרתי מהמסע לפולין, חלק ממשלחת צה"ל במסגרת תוכנית "עדים במדים" מחשבות רבות מציפות אותי; תהיות, תובנות, אימרות ומראות מהמסע עדיין מתחוללות במוחי ויש לי לא מעט שאלות שכנראה לא יזכו לתשובות.
יצאתי למסע בידיעה שאני צפויה לעבור חוויה מטלטלת, אך לא תארתי לעצמי כמה משמעותית זו תהייה. זכיתי! לראות, לצעוד, להריח, להרגיש, לדמיין ולהתרגש בעוצמות שלא הכרתי.
צעדנו במסע זה לבושי מדים וזקופי קומה כ-200 קצינים ונגדים הממלאים מנעד רחב של תפקידים בכלל החיילות והמערכים, יחד עם אנשי מילואים ונציגי משפחות שכולות. ליווה אותנו עד המסע, אריה פינסקר, איש יקר בן 90, שכל מילה שיצאה מפיו הפיחה במשלחת רוח חיים, רוח תקווה, עוררה השראה, עוצמה והזדהות עם הנורא שחווה.
זכיתי לחוות רגעי שיא שנצרבו אצלי במעמקי הלב והזיכרון; קולות זמירת החיילים בבית הכנסת בטיקוצ׳ין ובתפילת "אל מלא רחמים" במספר נקודות במסע, הצעידה על אדמת מחנה ההשמדה טרבלינקה, שירת ההמנון הלאומי "התקווה" למרגלות הר האפר במיידנק, תוך שהגרון נחנק בזעם אין אונים והדמעות זולגות ללא הרף.
הצעידה ביער לופוחובה לכיוון בורות ההריגה, כשברקע מחצצר חייל ישראלי את מנגינת ״העיירה הבוערת״ עוררה בי צמרמורות. הסיפורים האישיים של משתתפי המסע שהם דור ההמשך לאלו שחוו את הזוועות ועדיין נשארו בחיים לספר.
ההליכה באושוויץ בין חלונות ראווה ענקיים, ביניהם אלפי כלי בית, נעליים, גפיים תותבות, מזוודות, משקפיים וצמות שנגזזו ונתלשו באכזריות ורוע לב מתוך שיערן של נשים שלא עשו דבר רע לאנושות.. אין סוף למחזה המבעית, עולם ומלואו שנגדע בטרם עת.
במסע הזה התמודדנו עם דילמות רבות. תהיתי לעצמי לא פעם, איך אני הייתי נוהגת במקום אותם יהודים? האם היה בי את האומץ, התקווה ויצר השרידות? ניסיתי להבין מה בני עמי עברו, אך כנראה שלעולם לא אוכל באמת.
אני גם מבינה שלא באמת ניתן לסכם את השבוע שחלף. המסע מהווה רק את יריית הפתיחה לתהליכים רבים שעוד יעובדו, תובנות שעוד יתקבלו וערכים רבים שיאומצו לארגז הכלים האישי שלי – "ממסע לעשייה".
לקחתי מהמסע הזה את חשיבות המשפחה והקניית ערכים לפקודיי: ענווה, התמדה, פרגון, להגיד תודה, מתן בסתר, לא לשפוט, לא להיות אדישים למה שקורה מסביב ובעיקר אהבה.
אני גאה על הזכות לצעוד במקומות השפלים ביותר בתולדות האנושות לבושה במדי צה"ל. אני יודעת שמעתה הזכות היא חובתי, לשאת באחריות לזכור, לשמר את זיכרונם, את מורשתם ואת כבודם של הנופלים והשורדים.
רס"ן סיון שירי
תושב כפר סבא
הנצים, יימח שמם, לא הצליחו לעקור את הרוח היהודית, אז עלינו לארץ על מנת לחוות את העקירה מאחינו היהודים!
כל מדינה שפויה מבינה שעל מנת לשמר את ציביום העם שבא, היא צריכה ללמד את ילדיה על השורשים שליהם ולהתחבר אליהם אצלינו רק מנסים להפטר מהם.
חס ושלום שילד ילמד על דורשיו היהודים!
להוקיע כל סממן של יהדות מבתי הספר.
ברוך השם, שיש גם את הצד השני ששמר, שומר ויישמור על העם היהודי לנצח.
ואפילו השמאל, בג"ץ וה"הדתה" לא יצליחו על עם הנצח, בדיוק כמו שהנאצים, יימח שמם, לא הצליחו!
חג חנוכה יהודי שמח לכל עם ישראל באשר הוא