מגזין זוגות

החיזור שהתממש אחרי ארבע שנים, התקלה ברכבת שהסתיימה בחתונה: פרויקט מיוחד לוולנטיינס

בני הזוג שלמדו באותו גן ילדים, בני הזוג שנפגשו במקרה שנים אחרי שנפרדו, סיפור האהבה שפרץ בבסיס הצבאי. חמישה זוגות חושפים את סיפור ההיכרות המיוחד שלהם

פורסם בתאריך: 14.2.20 08:15

“איפשהו, על אש קטנה, עדיין הייתי מאוהבת בו. אבל לא תיארתי לעצמי שאפגוש אותו בעתיד”

מרטין ואלה. צילום פרטי

מרטין ואלה סבג הכירו לראשונה בגיל ההתבגרות, ואחרי תקופה שבה ניהלו קשר מרחוק דרכיהם נפרדו. פגישה מקרית אחרי שנים בדיסקוטק באילת (ולמרות הודעה חשובה שאח של אלה שכח למסור לה) גרמה להם לחדש את הקשר. היום הם נשואים פלוס שלושה

סיפור ההיכרות של מרטין (סמנכ”ל מוצר בחברת “פורנובה”, בן 45) ואלה (רכזת סטודנטים במכללת שערי מדע ומשפט, בת 42) סבג, נשואים מזה 20 שנה פלוס שלושה ילדים משכונת הראשונים בכפר סבא, החל אי שם כשהיו בגיל ההתבגרות, אבל התממש רק שנים אחר כך. “נולדתי בארגנטינה ועליתי לארץ בגיל שבע לנהריה”, מספר מרטין, “בגיל 16 למדתי בפנימיית מכללת בזק בירושלים. אחד החברים שלי בנהריה למד להיות מציל והוא עבד בבית ההבראה ‘בית קיי” בנהריה. באחד מסופי השבוע הוא אמר לי ולעוד חבר נוסף שהוא הכיר כמה בנות ואם אנחנו מעוניינים לבוא לעשות דייט משולש. הגעתי ביום שישי למקום והכירו לי מישהי, ואת אלה שידכו לחבר השלישי. בשלב מסוים לא רציתי להמשיך עם אותה נערה שהכירו לי”.

אלה: “אני נולדתי וגדלתי בכפר סבא. אבא שלי היה איש צבא ונסענו לחופשת הבראה בבית קיי במסגרת חופשה שלו מהצבא. הייתי אז בת 14. עם מרטין לא הספקתי לדבר באותו הדייט. נכון שישבנו כולם בחדר וקשקשנו, אבל לא הייתה שיחה אישית כזו פנים מול פנים. דווקא כשהסתיימה החופשה ונשארתי בקשר עם אותו בחור שאני שודכתי אליו, שאלתי על מרטין וביקשתי את הפרטים שלו. ככה התחלנו לדבר. היינו חברים לעט, התכתבנו ושוחחנו בטלפון”.

באחד הימים הזמין מרטין את אלה למסיבת פורים אצלו בפנימייה. “הגעתי למסיבה ונשארתי ללון אצל בן הדוד שלי. בבוקר אבא של מרטין ואחותו החזירו אותי הביתה לכפר סבא. אחר כך נפגשנו שוב מתישהו בפסח, כשההורים שלו הגיעו לבקר קרובי משפחה בכפר סבא. זו הייתה הפגישה האחרונה שלנו”.

מרטין: “היינו בקשר של ‘לונג דיסטנס ריליישנשיפ’, עד שנפרדו דרכנו. אתה מבין, בפנימייה, שם הרוב בנים ומעט בנות, אין הרבה היצע. היה כיף להשוויץ בזה שיש לי חברה ושאני אוהב אותה ושאנחנו מדברים כל הזמן. ככה זה הוגדר וככה התייחסנו לזה. אבל זה לא היה סתם שוויץ, ככה גם הרגשתי”.

הקשר בין השניים הלך והתפוגג. קשה היה להם להחזיק מערכת יחסים בשלט רחוק בגילם במרחק כזה. “אחרי שזה נגמר”, מספרת אלה, “היו לי רגשות. חשבתי שזה נגמר אבל במהלך השנים היה לי חבר לכיתה שנהרג באסון המסוקים שדמה חיצונית למרטין. אז מרטין היה שם ברקע כל הזמן. גם כשלא דיברנו ולא התכתבנו, איפשהו על אש קטנה עדיין הייתי מאוהבת בו, אבל לא תיארתי שאפגוש אותו בעתיד. זו הייתה הפתעה מוחלטת”.

וכך קרה מקרה שגרם לכל הסיפור הזה להידמות לסיפור הוליוודי. “בזמן הצבא, אחרי כמה שנים טובות בקבע, ירדתי לרגילה באילת”, מספר מרטין, “אבא שלי עבד באילת וכל רגילה ירדתי לשם. יצאתי בערב לחוות היען, מעין דיסקוטק ענק בטבע בחוץ, ופתאום ראיתי אותה רוקדת עם החברות שלה ברחבה. זה היה סיכוי של אחד למיליון. בדיוק נפרדתי מהאקסית המיתולוגית שלי במשך ארבע שנים וחצי, אבל היא נראתה מדהים ואני הרי מכיר אותה ואמרתי שאני חייב לגשת אליה”.

אלה: “ירדתי לאילת להתנקות אחרי שבדיוק נפרדתי מחבר שהיה לי במשך שלוש שנים וחצי. שם החלפנו באמת מלים בודדות”.

מרטין: “אמרתי לה ‘יש לך את אותו החיוך, הוא לא השתנה’. היא באמת לא השתנתה, רק בגרה”.
אלה: “אני זוכרת מה לבשתי, את ההרגשה שלי, את הפרפרים בלב, לא ידעתי את נפשי מהמפגש הזה”.

במפגש הקצר שאל מרטין את אלה האם מספר הטלפון שלה הוא אותו מספר מאז. היא אמרה לו שכן והמשיכה בדרכה. אבל המספר לא היה אותו מספר. “איכשהו הצלחתי למצוא את מספר הטלפון שלה בבית”, מסביר מרטין, “אני לא זוכר איך הגעתי למספר. אני חושב שמצאתי בפנקס ישן. התקשרתי ואח שלה ענה לי. שאלתי אם אלה בבית והוא אמר שלא. אמרתי ‘תמסור שמרטין התקשר’. אבל היא לא חזרה אלי. חשבתי שהיא לא מעוניינת”.

אלה: “מסתבר שאחי שכח למסור לי שמרטין התקשר. אני חושבת שעברו משהו כמו חודשיים כשיום אחד הזכרתי את הפגישה שלי עם מרטין בשיחה עם חברה בבית וזה הזכיר לו שהוא שכח למסור לי את ההודעה. עבדתי אז ב’איסתא’ וזה היה יום לפני שטסתי לנופש חברה בטורקיה. התקשרתי אליו וקבענו להתראות כשאני חוזרת”.

מרטין: “אני זוכר שבאתי לקחת אותה עם האוטו של אבא שלי. ישבנו ברמת השרון באיזה בית קפה. ישר הניצוצות עפו. בפגישה הזאת אלה הייתה בת 21 ואני בן 24. באותו הזמן גרתי עם האחים שלי בשיכון בבלי בתל אביב. ואז אני ואלה עברנו לגור ביחד באיזה שלב”.

אלה: “יצאנו שנתיים לפני שהתחתנו. ואז, כשהייתי בת 23, התחתנו ב’שרתון סיטי טאוור’ ברמת גן. זה היה בשנת 2000. נסענו לירח דבש בתאילנד מיד אחרי החתונה ומשם עברנו לגור במשך חמש שנים באירלנד, לרילוקיישן ממקום העבודה שלי. ואז חזרנו לארץ ישר לכפר סבא, ליד ההורים שלי. היום יש לנו שלושה ילדים. הגדולה בת 16 וחצי, בן 13 וחצי ועוד אחת בת שמונה”.

“מה שאמור היה לקרות קרה. כמו השגחה עליונה”

נצח ומאיה אברהם

נצח חיזר בלי הפסקה אחרי איה, עד שהתייאש. כעבור ארבע שנים הוא פגש אותה במקרה וניסה שוב. למרות שהיה לה חבר, הפעם זה הצליח

סיפור ההיכרות של נצח (בעל חברה לאחזקת מבנים, בן 42) לאיה (עקרת בית, בת 43) אברהם, נשואים עם שלושה ילדים (רועי בן 10, עידו בן 8 וטליה בת 6) נשמע כמו קומדיה רומנטית אמריקאית של ממש. שניהם ילידי כפר סבא, הכירו באמצע שנות ה-20 שלהם דרך זוג חברים. “אני כל הזמן חיזרתי אחריה, והיא רק ביקשה להמתין”, מספר נצח, “הייתי שולח לה זרי פרחים, הולך אחריה ברגל, היא הייתה אוהבת את הגלידה של פינגווין והייתי קונה לה ומביא לה לעבודה”.

איה: “בהתחלה באמת לא הייתי מעוניינת כשהוא חיזר אחרי. הוא הביא לי גלידה, אכלתי את הגלידה אבל אמרתי לו שאני לא רוצה. לא רציתי אז קשר”.

נצח: “ואז, אשתו של חבר קרוב אמרה לי שהיא רוצה להכיר לי מישהי. אז יצאתי לדייט במקביל. יצאנו ל’קופי טרי’ בכפר סבא יומיים רצוף, ניסינו לתת לזה הזדמנות. הדייט לא הסתדר, לא הייתה התאמה. כלומר, הבחורה הייתה בעניין ואני לא. אחרי יום יומיים, באתי לחנות ‘ראש אינדיאני’ שאיה עבדה בה בקניון ערים, שוב עם גלידה שהיא אוהבת. אני נכנס בפתח ופתאום אני רואה שעוזרת החנות שהייתה עם איה במשמרת זו הבחורה שאיתה יצאתי לדייט. הייתי בהלם, נבוך. איה התלהבה מהגלידה אבל לדעתי היא הבינה שמשהו לא בסדר. יצאתי מהחנות, ואז הבחורה סיפרה לאיה שהכירו בנינו ושיצאנו לדייט לפני ארבע ימים ולא הייתי מעוניין להמשיך אותו. בערב, כשהרמתי טלפון לאיה, היא לא ענתה לי יותר. נפגעה. התבאסה שלא המתנתי ויצאתי לדייטים במקביל”.

איה: “זה לא נכון (צוחקת) בלי קשר לחברה, אני בכלל לא רציתי קשר”.

נצח: “אני חייב להודות שגם זה לא עצר אותי. התקשרתי והיא לא ענתה, הלכתי אליה הביתה והיא לא פתחה לי את הדלת, העברתי מסרים בהודעות, גם דרך חברות שלה שזה לא מה שהיא חושבת, וזה לא הלך. היא הייתה עקשנית. האמת אז נשבר לי הלב והפסקתי לרדוף אחריה”.

במשך כארבע שנים הקשר נותק לחלוטין. נצח יצא לדייטים אקראיים ולאיה כבר היה חבר צמוד. “כעבור ארבע שנים, אני פותח את דלת ביתי ולפתע אני רואה את איה יוצאת מהבית של השכנה שממול”, ממשיך נצח, “שאלתי אותה ‘מה את עושה פה’ והיא אמרה שהיא שומרת על התינוקת של השכנה. ואז משם לא הרפיתי. ביקשתי ממנה לצאת איתי לכוס קפה בערב ונעניתי בחיוב. היא רק ביקשה שהפגישה תהיה ללא התחייבות כי יש לה חבר. אני חושב שמה שאמור היה לקרות קרה. ממש כמו השגחה עליונה”.

איה: “הוא שוב הוא חיזר אחרי. אמרתי לו שוב שאני לא מעוניינת, גם כי הייתי עם מישהו, אבל אחרי בערך חודשיים נפרדתי מהחבר ויצרתי איתו קשר”.

נצח: “לחצתי על דוושת הגז וחיכיתי בסבלנות עד שענתה בחיוב. ואז יצאנו בערך ארבעה חודשים והתחתנו ב’קדמת עדן’ ליד אבן יהודה. אין ספק שהייתי שובב, אבל היא עשתה לי בית ספר של ממש”.
איה אתם נשואים כבר 12 שנה, מה את אוהבת בנצח?

“ראיתי שהוא בחור טוב, מפנק, דואג, התאהבתי באופי שלו. הוא בעל טוב. אי אפשר היה לבקש טוב יותר”.

“רק אחר כך רותם ואני גילינו שלמדנו יחד בגן וביסודי”

רותם וארז פייגנבאום. צילום פרטי

כשהיו ילדים, ארז ורותם פייגנבאום גרו באותו רחוב ברעננה. רק פגישה מקרית בין ארז ואחיה של רותם בסקי בצרפת גרמה להם להיפגש אחרי שנים. “עם ארז הרגשתי בבית”, אומרת רותם

אומרים שמה שאתה מחפש כל חייך נמצא לפעמים ממש מתחת לאף שלך. וזה בדיוק מה שקרה לארז ורותם פייגנבאום. השניים גדלו זה לצד זה באותו הרחוב ברעננה, ואפילו למדו באותו גן ילדים ובית ספר יסודי, אבל הפכו לבני זוג רק עשרות שנים לאחר מכן.

“ב-2006 נסעתי עם האחים של החברה הקודמת שלי לסקי בצרפת, והזמנו את הטיול דרך קלאב מד”, מספר ארז, בן 42, “בגלל שנסענו שלושה אנשים והחדרים מחולקים לזוגות, צירפו לי עוד מישהו לחדר, את מי שהתברר לימים כאח של רותם. כשאני והוא התחלנו להכיר ולדבר בטיול ממש התפלאנו שגדלנו באותו הרחוב, אליעזר יפה ברעננה. אני גדלתי בבית מספר 17, ורותם ואח שלה גרו במספר 37 ובסך הכל הפרידו בינינו 200 מטרים. רק אחר כך אני ורותם גילינו שגם למדנו באותו גן ילדים, גן שולה, ובאותו בית ספר יסודי, ‘ברטוב’, אבל הייתי שנה מעליה”.

כשהיה בן 12 עבר ארז עם הוריו למשק של סבו בבצרה ורותם נשארה ברעננה. לאחר שהשתחרר מהצבא, ארז עסק בהנדסת תוכנה והיה חלק מאקזיט מוצלח שנקנה על ידי חברת “סיסקו”, ומהרווחים קנה קרקע בבצרה. רותם מצדה נכנסה עמוק לעולם האקדמיה, והייתה באמצע הדוקטורט בכימיה כשהשניים נפגשו לפני כ-12 שנים, דרך אחיה של רותם אותו הכיר ארז בטיול הסקי בצרפת.

“לי הייתה חברה באותה התקופה, גם לרותם היה חבר”, אומר ארז, “אני ואח של רותם נשארנו בקשר ובסופו של דבר, בערך שנה אחרי צרפת, נפרדנו אני ורותם כל אחד מבן ובת הזוג שלו. אז אח שלה אמר לי ‘בוא אני אכיר לך איזה דוקטור’, ושידך בינינו. באתי לקחת אותה מהבית של ההורים שלה. היא לקחה אותי לבר בהוד השרון. מה שאני זוכר זה שהיא שתתה שוטים של ויסקי אחד אחרי השני, ולא עמדתי בקצב שלה”.
“אחרי שכבר הפכנו לזוג, התחתנו מהר מאוד, שנה וחצי אחרי”, אומרת רותם, בת 41, “התחתנו כשהייתי בהריון עם הבכורה, אבל זה היה במודע כמובן, לא במקרה. החלטנו כבר שאנחנו רוצים להתחתן ולהביא ילדים. זה קרה מהר”.

איך ידעתם שמצאתם את בן/בת הזוג הנכונים?
ארז: “אני חושב שמה שקרה זה ששנינו היינו מאוד בשלים. נפגשנו אחרי שכל אחד מאיתנו בדיוק סיים מערכת יחסים ארוכה. בגלל שהיינו אחרי מערכות יחסים ארוכות שנגמרו, ידענו מה אנחנו כבר לא מחפשים”.

רותם: “לכל אחד היו חוויות שהוא הביא איתו, באמת כבר ידענו מה אנחנו לא רוצים. אתה מבין על מה התפשרת במערכות היחסים הקודמות שלך, וארז התיישב בול על כל המקומות שהיו חסרים לי במערכות היחסים הקודמות. עם ארז הרגשתי בבית”.

מה אתם עושים כדי לשמור על הלהבה במערכת היחסים?
רותם: “צריך לתחזק ולא לוותר. כל אחד מאתנו עובד מאוד קשה. ואם אתה לא עוצר רגע לחשוב על מה שבאמת חשוב בחיים, כמו זוגיות ומשפחה, אז אתה באמת מפספס. אנחנו כן עושים לנו ערבי דייטים, כן יוצאים ביחד. אני חושבת שתמיד יש מקום לשיפור, אבל אם לא מתחזקים זה דועך”.

ארז: “צריך לעבוד בשביל הזוגיות שלך. ביום הנישואים שלנו, למשל, נסענו בפעם הראשונה בלי הילדים לחו”ל לארבעה ימים. היה מעולה, היה מדהים. הבנו שאנחנו צריכים את זה, לפחות פעם בשנה. לקום בבוקר רק עם בת הזוג שלך במלון, בלי הצורך להכין סנדוויצ’ים לילדים ולקחת אותם לחוגים, אלא להיות רק עם בת הזוג שלך. צריך את זה כדי למלא את המצברים. צריך את הביחד”.

מה לדעתכם יכול לדרדר קשר?
ארז: “חוסר תקשורת, קטנוניות, לחשוב שאתה מושלם”.

רותם: “צריך לדעת להקשיב וצריך גם לדעת להוציא ולשתף. לדעתי בן הזוג הוא החבר הטוב ביותר”.

יש לכם טיפ לזוגות צעירים?
ארז: “שבחיים אין מושלם. צריך ללכת עם האינטואיציה שלך, עם ההרגשה. קודם כל נמשכתי לרותם, הרגשתי שהיא בן אדם חכם מאוד והיה לנו ממש כיף ביחד. זה בא מהבטן, וזה גם הגיע מתוך ההבנה שלכל אחד יש דפקות, גם בי וגם בה. יש דברים שאתה מסתכל עליהם כשאתה צעיר יותר שמפריעים לך, ואז אחר כך אתה מבין שזה שטויות”.

רותם: “כשאתה מתחתן בגיל 20 או 22, אתה לפעמים לא רואה הכל. כשאתה מתחתן בגיל קצת יותר מבוגר, כשעברת וחווית, אתה מגיע בהרגשה של רצון להתיישב. עכשיו אני מרגישה שיש לי מישהו שאני יכולה להתנחם בזרועותיו”.

ביתם של הזוג מעורר קנאה לא בשל פאר, אלא בשל האווירה המשפחתית החמה שיש בו. הזוג מתגורר כיום עם שלושת ילדיהם במושב בצרה, על אותה הקרקע שקנה ארז לפני שהם נפגשו, בלי לדעת שעליה יבנה יום אחד את ביתו לצד רותם. כשהם נשאלים אם הם חוגגים את יום האהבה הקרב ובא ארז מבקש לציין דווקא חג אחר. “אתה יודע מה אנחנו כן חוגגים? את ט”ו בשבט”, הוא אומר, “היה לנו מנהג שבכל שנה נטענו עץ. עץ אחד אפילו נטענו לפני שהילדים נולדו והוא היה העץ שלנו. זה היה מיוחד”.

“פתאום, בלוד, ב-23:00 בלילה, הרכבת נתקעה”

טל ליטני ואיתי זיידה. צילום נוהר בלן

טל ליטני ואיתי זיידה חייבים את הזוגיות שלהם לתקלות של רכבת ישראל. ומזל שהם שרדו את הטרמפ המביך: “עד היום אני זוכרת את הריח של הבורקסים”

אתם אולי מכירים רק את הפן השלילי בתלונות על עיכובים ואיחורים ברכבת ישראל, אבל מסתבר שיש גם יתרון רומנטי בשיבושים בתנועת הרכבות. אחרי הכל, טל ליטני ואיתי זיידה מרעננה נפגשו כשהרכבת שלהם נתקעה בלוד לפני 18 שנים, וכיום הם נשואים והורים לשלוש בנות מקסימות. הם מתגוררים בשכונת נווה זמר, איתי עובד בעולם ההייטק וטל בשיווק של בנק לאומי, ולדבריהם לרכבת יש נקודת זכות אצלם.

“הכרנו בזכות רכבת ישראל”, אומר איתי, 37, “ההורים שלי גרים בבאר שבע ושירתי ביחידה במודיעין בגבול הצפון. חזרתי הביתה ביום רביעי עם קצין מהיחידה שלי”.

“אני גרתי ברעננה באותו הזמן”, אומרת טל, 36, “שירתי בדרום ובדיוק חזרתי מאירוע משפחתי, והייתי על הרכבת של איתי. פתאום, בלוד, ב-23:00 בלילה, הרכבת נתקעה. לא אחת התחנות המודרניות והסימפטיות בישראל. כולנו יצאנו וחיכינו על הרציף. החלפנו מבטים איזו פעם או פעמיים. ראיתי את איתי, והוא היה הגבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי, הוא היה מושלם. הוא היה סמל ראשון, אני הייתי טוראית, סמלת מבצעים בפיקוד דרום. ותהיתי איך להתחיל לדבר איתו. הקצין שהיה איתו, תומר, שירת ביחידה נורא קטנה שחברה שלי גם שירתה בה, אז השתמשתי בזה, ושאלתי אותו אם הוא מכיר אותה, והתחלתי לדבר איתו כדי להגיע לאיתי.

“כשהגיעה הרכבת, ישבנו בסופו של דבר באותה רביעיית מושבים, שלושתנו – אני, איתי ותומר. גם איתי השתתף בשיחה, ובשלב מסוים הציע לי שהוא ייקח אותי מהרכבת לבסיס שלי. הוא ניסה לשכנע אותי הרבה זמן, כי אני הייתי ילדה טובה רעננה, ומה, אני אסע עם מישהו זר לבסיס? בסדר, אני מאוהבת בו מעל הראש, אבל יש גבול. בסוף הוא הצליח לשכנע אותי לרדת בתחנה שלו איכשהו, הייתי מסנוורת מהקראש שלי עליו. ואז קרה הדבר הכי גרוע שיכל לקרות”

“היא הבינה שאבא שלי חיכה לי בתחנה והוא היה הטרמפ שלנו”, צוחק איתי, “ביקשתי ממנו שיקפיץ אותה כי היה מאוחר ולא היה סימפטי להסתובב בבאר שבע לבד”.

“זה היה נראה כמו נצח, כל כך מביך”, אומרת טל, “היו לו בורקסים ברכב ועד היום אני זוכרת את הריח שלהם. חשבתי שזה כבר אבוד, אמרתי לעצמי ‘בסדר, בחור נחמד, רצה שאני לא אסתובב לבד’. כשהגענו לבסיס שלי, אמרתי תודה, יצאתי והוא אמר לאבא שלו שהוא צריך להוציא משהו מהבגאז’ ויצא גם הוא. שם הוא ביקש את הטלפון שלי, נתן לי נשיקה על הלחי, אבל לא התקשר יומיים! זה הרג אותי. אבל בסוף הוא התקשר, ומאז אנחנו ביחד”.

אתם ביחד מגיל מאוד צעיר, איך ידעתם שזו הבחירה הנכונה?
“עברנו הרבה ביחד, התחלנו את הקריירה ואת כל החיים שלנו ביחד”, אומר איתי, “זה פשוט הרגיש נכון להמשיך אחד עם השנייה”.

“זה לא שלא היו שאלות”, אומרת טל, “לא היה לנו רגע שידענו שזה זה. אבל פשוט היה לנו טוב ביחד, וזה הרגיש נכון. הוא המשענת שלי בסופו של דבר, הכי גדולה שיש לי בחיים. אני לא יכולה בלעדיו. מי יציל אותי אם יקרה לי משהו?”.

יש לכם טיפ לזוגות צעירים יותר?
“להשקיע כל הזמן”, אומר איתי, “למרות שיש ילדים, הפרעות וקריירה ומלא דברים במהלך החיים, אז אף פעם לא להפסיק להשקיע בזוגיות, גם אם זה פעם בשבוע זמן איכות אחד עם השני, גם אם זה לוותר על דברים אחרים. לכל אחד יש קריירה והתחייבויות, אבל אתה חייב לזכור כשאתה במערכת יחסים וזה משהו שדורש תחזוקה”.

“הכי חשוב זה לנשום”, מוסיפה טל, “קשר אחרי עשרים שנה הוא לא אותו קשר כמו שהתחלת, ואתה לא אותו בן אדם. יש ריבים, יש ויכוחים, אבל צריך לזכור לנשום, צריך הרבה אורך רוח ולהכיר את החסרונות שלך ושל האדם השני”.

 

“אביבה היא הסיבה האמיתית שבגללה עשיתי עלייה”

זאק ניסה להתחיל עם אביבה, אבל הקשר התהדק רק כשהתגייס לבסיס שבו שירתה כרס”פית. היום הם נשואים, שניהם סטודנטים במרכז הבינתחומי. “לא הרבה מהחברים שלנו נשואים ואנחנו מראים להם שנישואים זה סבבה”, אומרת אביבה

זאק אוקן, שהגיע לישראל להתמחות של חודשיים, לא ציפה שהוא יעשה עלייה בעקבות אהבה לאישה.
הוא הגיע לישראל בקיץ 2016 דרך תוכנית ייחודית לסטודנטים, בעיקר מארצות הברית, שמפעילים הארגונים תמיד ואונוורד ישראל, להתמחות מקצועית בחברת הייטק בהרצליה ובתל אביב. תוך כדי ההתמחות המעסיק שלו ומנהלת תוכנית תמיד, הציעו שיתגייס לצה”ל. זאק, שחלם לעשות זאת, נענה להצעה. בזמן שהמתין לגיוס המיוחל דרך תוכנית מח”ל הוא הכיר את אביבה, בת 23, באמצעות שותפיו האמריקאים לדירה בירושלים. למרות שהתחיל איתה, היא סירבה בהתחלה, אבל אז הקשר ביניהם החל להתהדק כשהתגייס לבסיס בו שירתה כרס”פית.

“אביבה ואני הכרנו דרך חברה משותפת”, מספר זאק, “כבר בפעם הראשונה שראיתי אותה חשבתי שהיא יפיפייה. התגייסתי לשנה וחצי בתוכנית של מח”ל, שאחריה הייתי אמור לעשות עלייה, אבל אביבה היא הסיבה האמיתית שבגללה עשיתי עלייה”.

ספר.
“הפעם הראשונה שראיתי את אביבה היתה במוצאי שבת. ישנתי אצל ידידות שלי על הספה בדירה שלהן בירושלים, ורציתי לאכול המבורגר. הן היו אמורות לפגוש את אביבה והן הציעו לי להצטרף אליהן”.

“הייתי בדיוק בשוק והחברות הכי טובות שלי באו לפגוש אותי בשוק” מספרת אביבה, “הן אמרו לי שנמצא איתן בחור בשם זאק שאני חשבתי שזה מישהו אחר שאני מכירה ושהוא רוצה המבורגר ושאלו אם גם אני רוצה. הסכמתי והן הציעו להזמין לי המבורגר. אמרתי שיזמינו לי ושאני מיד מגיעה”.

זאק מספר: “אביבה הגיעה למסעדה ואמרתי לעצמי שזו בטח לא החברה של הידידות שלי, אבל טעיתי. כשראיתי אותה ממש רציתי להכיר אותה”.

ומה קרה אז?
אביבה: “אני לא התייחסתי אליו כל כך. הוא הבחין בי ויום אחרי זה הוא היה שוב עם החברות שלי בבית קפה ושאל עלי, אמר שמצאתי חן בעיניו וביקש את הטלפון שלי. חברה שלי, מלי, שלחה לי סמס ושאלה אם אני זוכרת את זאק ואמרתי לה שכן ושאלתי אם הוא התחיל איתה. היא אמרה שהוא שאל עלי. אמרתי לה שאני לא מעוניינת לצאת איתו. ידעתי שהוא אוטוטו מתגייס למחווה אלון, בבסיס שאני משרתת בתור רס”פית. אני זוכרת שכתבתי לה בצחוק ‘זה מה שחסר לי חייל של מחווה’”.

אבל זאק לא ויתר והמשיך לנסות. “ביקשתי את הטלפון שלה כמה פעמים מהחברות שלה”, הוא מספר, “ממש נדנדתי להן, אבל הן לא נתנו לי אותו. ואז הגעתי במוצ”ש לדירה שלהן והן לא היו בבית, ולאביבה היה מפתח לדירה. הן נתנו לי את מספר הטלפון שלה כדי שאוכל לדבר איתה ולקחת ממנה את המפתח”.

אביבה: “הוא היה שולח לי סמסים מדי פעם. בהתחלה זה היה עם שאלות על מחווה אלון ולאט לאט התחלנו להתכתב על דברים אחרים. ואז הוא התגייס ובמשך השירות שלנו היינו שלושה חודשים באותו הבסיס במחווה אלון. הוא היה בקורס טירונים בפלוגת הראל של עולים חדשים ואני הייתי רס”פית של פלוגת להבה של עולות חדשות. חברות שלי אמרו שיש חייל חתיך בפלוגת הראל ואני בכלל לא שמתי לב שזאק חתיך. היה אסור לו לדבר בטלפון ולשלוח סמסים, אבל בסתר מבלי שיידעו הסתמסנו כל הלילה כל לילה עד שנרדמנו. החברים של זאק בצבא לא ידעו שאנחנו מתכתבים, אבל החברות שלי ידעו. היה סופ”ש אחד שהוא אמר לי בואי נצא ויצאנו עם החברים שלנו ואז נשארנו רק שנינו. הדייט הראשון שלנו היה ב-29.12. איזה מזל שהוא התעקש ולא ויתר עלי. התחלנו לצאת והתאהבנו מאוד מהר”.

זאק: “מהר מאוד התחלנו, אביבה ואני, לעשות יחד שבתות. פעם אצלה ופעם ברעננה, שם התגוררתי אצל דודים של חבר שלי מהתיכון בזמן שירותי הצבאי. מהר מאוד התקרבתי למשפחה שלה ואליה. הקשר שלנו מאוד התפתח והאהבה שלי אליה ולישראל גברה. היה לי ברור שכשאני משתחרר מצה”ל אני עושה עלייה ובסופו של דבר מציע לאביבה נישואים. כשהשתחררתי מהצנחנים התחלנו לדבר על נישואים והחלטנו להתחתן בזמן הלימודים בבינתחומי. אביבה עכשיו בשנה השלישית של לימודי מנהל עסקים עם התמחות בשיווק ואני בשנה השנייה שלי במנהל עסקים וכלכלה בתוכנית הבינלאומית. הצעתי לאביבה נישואים בנובמבר 2018, חמישה חודשים לאחר שהשתחררתי מצה”ל, והתחתנו ביוני 2019. להיות נשוי לאביבה זה פנטסטי. אביבה היא כל מה שחלמתי. היא בן אדם מדהים, היא דואגת ומתחשבת ותמיד נמצאת כאן בשבילי ומקשיבה לי. אני מאוד שמח איתה והיא ממש מציאה”.

היום השניים מתגוררים בהרצליה, מוקפים בחבורה גדולה של חבריהם הסטודנטים. “אנחנו עושים הרבה ארוחות ערב משותפות בשישי ושבת עם חברים שלנו, עם הרבה אוכל ושתיה, ויש גם הרבה מסיבות בבתים בימי חמישי ובמוצ”שים”, מספרת אביבה, “תמיד יש פה מה לעשות כי יש לנו פה קהילה די גדולה של סטודנטים, כולם בגיל שלנו ובחברה שלנו וגרים במרכז העיר במרחק הליכה ואנחנו נפגשים כל פעם לארוחה אצל מישהו אחר. אנחנו יוצאים לפעמים למסעדות, פאבים ובתי קפה בתל אביב, בהרצליה ובירושלים. אנחנו רצים ביחד מדי פעם כ-7 ק”מ, כשעה, עד שזאק עוקף אותי ואז אני ממשיכה לבד”.

זאק: “אנחנו משתדלים לצאת לדייטנייט פעם בשבוע למסעדות שונות. אנחנו גם יוצאים מדי פעם למועדונים, בעיקר בקיץ. זה שאנחנו נשואים לא אומר שאנחנו לא יכולים לעשות כיף. אנחנו מנסים להראות לאנשים שנישואים זה דבר יפה וזה לא אומר שנגמרו הכיף והבילויים”.

אביבה: “אנחנו מקובלים וכיפים. לא הרבה מהחברים שלנו נשואים ואנחנו מראים להם שנישואים זה סבבה”.
מה תעשו בוולנטיינס?

אביבה: “האמת שעד שהכרתי את זאק לא חשבתי בכלל לחגוג ולנטיינס ולא שמתי לב ליום הזה בכלל. הוא הביא איתו את התרבות האמריקאית, כמו חג ההודיה. אני אמריקאית כביכול אבל אף פעם לא חגגתי את חג ההודיה ומאז שהכרתי את זאק אנחנו חוגגים יחד וזה ממש כיף”.

זאק: “היתה פעם שהבאתי לאביבה כרטיס ברכה לולטיינס, והיא לא הבינה למה והסברתי לה על המסורת הזאת. אנחנו עוד לא יודעים מה נעשה אבל סביר להניח שנצא עם חברים. בימי שישי בבוקר אנחנו יושבים יחד בבית קפה שאנחנו אוהבים אופן קבוע ומבלים זמן איכות ביחד בלי טלפונים, אז בטח נעשה את זה גם בוולנטיינס בבוקר. אני גם אקנה לה עגילים מרשת חנויות שהיא מאוד אוהבת. היא נוהגת לשלוח לי דרך האתר המלצות לאימייל לדברים שהיא אוהבת שאקנה לה. גם אני עושה את זה, אבל עם נעליים ובגדים – אני מצלם את המסך ושולח לה. בכלל שנינו אוהבים מאוד נעליים”.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הנושאים החמים בכפר סבא?

הורידו את אפליקציית "צומת השרון כפר סבא" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "צומת השרון כפר סבא" באייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו


אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"צומת השרון כפר סבא"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר