"חלום בלהות". כך הגדירה דניאל דובין, תושבת צור יצחק, בפוסט שפרסמה בתחילת השבוע את ההתדרדרות המהירה במצבו הבריאותי של אביה המורדם ומונשם במרכז הרפואי מאיר לאחר שחלה בקורונה. בשיחה בלעדית עם צומת השרון מספרת דובין על הקושי הבלתי נסבל של המשפחה שלא זוכים לבקר אותו מכורח הנסיבות והדאגה לאמה אורית שחלתה אף היא ונמצאת בבידוד בביתה.
"לא מאמינה שזה הגיע גם אלינו": מיקי ארמן נדבק בקורונה והוא מורדם ומונשם
הכל התחיל כאשר מיקי, מדריך טיולים בן 79 ואורית בת 64, תושבי כפר סבא מזה יותר מ-30 שנה שעברו לפני מספר שנים להתגורר בצור יצחק, חזרו לביתם מטיול בדרום אפריקה לפני קצת יותר משבועיים. "כשהם נחתו, אפילו נסענו להביא להם רכב לשדה כדי שלא יפגשו אף אחד בדרך, אפילו לא נהג מונית", מספרת דובין, "מיד על פי ההנחיות הם נכנסו לבידוד. חשבנו שהכל בסדר כי באפריקה אין קורונה, אבל כנראה שהם תפסו את זה במטוס או בשדה. אחרי שלושה או ארבעה ימים אמא שלי שמה לב שאבא כל הזמן ישן, מתעורר לשעתיים ואז שוב נרדם. אחרי יומיים כאלה היא אמרה שזה לא הגיוני וביקשה למדוד לו חום. כשהתברר שהוא קודח היא הזמינה את מד"א כדי לבדוק אם נדבק בקורונה. לקח להם עוד יום וחצי להגיע ואז עברו עוד יום וחצי נוספים עד שקיבלנו תשובה חיובית. בכל שלושת הימים האלה הוא ישן כמעט ללא הפסקה. במד"א שאלו אותו אם הוא רוצה להישאר בבית או להתאשפז. אבא שלי, הבן אדם הכי פעיל ועצמאי שאני מכירה, אמר כמובן שהוא יישאר בבית. רק אחרי קצת יותר משעתיים בעלי התאפס ואמר שזה לא נכון להשאיר אותו בבית מכיוון שהוא מבוגר ובסיכון גבוה. התקשרנו שוב למד"א ולקחו אותו לבית החולים מאיר. ישבנו בבית מודאגים ורק למחרת בצהריים קיבלנו עדכון. זה מורט עצבים ברמות מטורפות. בסוף עדכנו אותנו שיש לו דלקת ריאות דו צדדית, שזו הבשורה הכי רעה כי הוא בכלל לא השתעל. אחרי יום-יומיים הנשימה שלו התדרדרה. חיברו אותו למכשירי חמצן ואחרי 24 שעות החליטו שהמכשיר לא מספיק וחיברו אותו ביום חמישי בערב למכשיר הנשמה. אז גם העבירו אותו לטיפול נמרץ קורונה בבית החולים".
מיקי ארמן. צילום פרטי
ארמן הוא מדריך תיירים בארץ באנגלית ובגרמנית וטייל הרבה בארץ ובעולם. דובין, אחת משלושת ילדיו, מטפלת רגשית בילדים במקצועה, לא מפסיקה לתאר את אביה כאי של יציבות וחוזק. "כששמעתי שהוא חולה קורונה, לא דמיינתי תסריט כזה לרגע", היא אומרת, "לרוב חולי הקורונה אין תסמינים וחשבתי שכך יהיה. ראיתי את אבא שלי סופר חזק, פעיל, בכושר, לא מעשן, במצב מעולה, ואמרתי לעצמי 'שטויות, הוא יעבור את זה'".
איך הילדים שלך מגיבים?
"הבנות שלי בנות ארבע וחצי ושנתיים. הגדולה יודעת שסבא עם קורונה בבית חולים ושהוא לא מרגיש טוב, אבל לא מעבר לזה. היא ציירה לו ציור ושלחה לו ברכה וכשהוא עוד היה יכול היא דיברה איתו בסקייפ".
ואיך אמא שלך עוברת את הבידוד?
"זה לא פשוט בכלל. יש לה כרגע תסמינים קלים מאוד, אבל נפשית זה לא פשוט להיות בלחץ הזה לבד בבית. אנחנו עושים לה שיחות וידאו, מבשלים לה ושמים ליד הדלת. אנחנו עושים את המקסימום שלא תרגיש לבד ויש המון חברים ובני משפחה שמתקשרים אליה ולא נותנים לה מנוח. באופן טבעי, אנחנו חוששים לה נפשית בגלל הלחץ הנוראי הזה שהיא חיה אתו כרגע".
דובין מספרת שהכי קשה להם כרגע היא חוסר הידיעה באשר למצבו של אביה. "אני לא יכולה להאשים אף אחד בסיטואציה ההזויה הזו שבה אנחנו נמצאים. המצב קשה, אבל אנחנו מקבלים דיווח אחד ב-24 שעות לגבי אבא שלי. קשה להשיג אותם וזה עובד עם המון פרוטקציות כדי לקבל מידע מהרופאים. הם אומרים 'עדיף שתדעי את המינימום'. בהתחלה בכלל אמרו לי שאסור לקבל מידע בטלפון ושאני צריכה להגיע לשם. אמרתי 'מה, אתם באמת רוצים שאני אגיע לבית החולים כדי לדעת מה קורה במצב הזה?' זה השתנה מאז, אבל בהחלט עדיין מרגישים מאוד את חוסר היכולת של הצוות להתפנות לדברים האלה. אולי צריך מישהו שיהיה אחראי לעדכן את המשפחות כי הרופאים בקושי מספיקים לעדכן אותנו. זה גוזל להם זמן יקר שממילא אין להם. זו התמודדות מאוד קשה".
אם היית יכולה לדבר עכשיו עם אבא שלך, מה היית אומרת לו?
"אמרתי לו רגע לפני שהרדימו אותו כמה שאני אוהבת אותו ומאמינה בו ושהוא חזק ויעבור את זה. אמרתי לו שאנחנו מחכים לו בבית ושנעשה לו מסיבה גדולה כשישתחרר מבית החולים. אנחנו רק חולמים על היום הזה, דואגים ומחכים לו. אני מקווה שאני אוכל לקיים את כל זה כשהוא יתעורר".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
שיהיה בריא