יצחק כרשיש, תושב רעננה, יצא אתמול (שלישי) מאשפוז במחלקת הקורונה בבית החולים מאיר לאחר שהבריא מהמחלה. כרשיש, בן 70, הוא חתנה של אסתר נהון מכפר סבא שנפטרה ערב חג הפסח מהמחלה. לדאבונו, לא היה יכול לגשת אליה כשהייתה על ערש דווי אף ששכב בחדר סמוך משום שמצבו הרפואי לא איפשר זאת.
"לצערי לא הצלחתי להיפרד ממנה כמו שצריך", הוא מספר לצומת השרון, "היא כבר הייתה מונשמת והמצב שלי היה מאוד עדין. עצוב לי מאוד שלא הצלחתי לגשת אליה ולהפרד ממנה. 45 שנה גדלתי איתה. אהבתי אותה כמו אמא. כיבדנו אותה ותמיד אירחנו אותה בכל חג ומועד. למרות זאת, לפחות התפללתי עליה כי מגיע לה. היא הייתה ראויה לתפילה. לפחות 'שמע ישראל'. אמרתי את זה מהמיטה שלי".
אם היית יכול לגשת אליה מה היית אומר?
"הייתי נפרד ממנה. הייתי מבקש סליחה אם עשיתי משהו רע. אני מקווה שבחיים שלה היא הייתה מרוצה מהמפגשים שלנו".
אסתר נהון ז"ל. צילום פרטי
כרשיש נדבק יחד עם בני משפחה אחרים לאחר שהתעקש שנהון תשהה בביתם ולא תישאר לבדה. "חמותי הייתה אורחת שלי בגלל הגיל שלה. לא רצינו שהיא תהיה לבד", הוא מסביר, "מאז שהתחתנתי ועד היום שבו היא הלכה לעולמה היא תמיד הייתה אורחת מכובדת אצלנו. הייתי קורא לה המלכה אסתר. אני באמת לא יודע אם נדבקנו ממנה, אבל חלק מבני המשפחה קיבלו קורונה, בין השאר אני, אשתי, הבן שלי, הבת שלה".
איך גילית שאתה חולה?
"בגלל שאני בסיכון, אחרי ניתוח לב וארבעה מעקפים ובגלל בעיות שונות נוספות, באתי לבדיקות ובין השאר עשו לי גם בדיקה לקורונה. הבדיקה הייתה חיובית ועליתי למחלקת הקורונה בבית החולים ושם קיבלתי טיפול יוצא מן הכלל".
מה הרגשת?
"הרגשתי קודם כל שיעול קטן. אמרו לי שיש דלקת ריאות ופתאום הייתה לי חולשה כללית וכאבים. כל הזמן הייתי בהכרה מלאה, אבל בשלב מסוים במשך כשבוע הייתי במצב קשה מאוד. בסך הכל הייתי בבית חולים חודש".
פחדת?
"שירתי במלחמת ההתשה שלוש שנים תחת אש. כשלא נלחמתי עבדתי בשופל כדי להרוויח כסף להורים שלי שגידלו 11 אחים בבית. לי אין פחד מהקורונה. חס ושלום, בטח אם יש רופאים ואחיות כאלה נהדרים, כולם אחד אחד, אין מה לדבר בכלל. הם משהו בינלאומי. הם צריכים ללמד רפואה בכל העולם".
כרשיש התחבב מאוד על צוות בית החולים. "כל האחיות, גם מהקומה שבה הייתי מאושפז וגם האחיות מהקומה התחתונה, באו, רצו לצלם אותי גם בווידאו", הוא מגלה, "גם דאגתי להם למופלטות בחג. באה אלי אחת האחיות וביקשה, אמרתי לה 'אני אדאג לך'. למרות כל הסגר הזה, דרך עורך דין הבאתי להם את המופלטות שהכינה הכלה שלי עד לשער. היא עשתה את זה מכל הלב, כמו שצריך, עם דבש וחמאה כמנהג העדה המרוקאית. כולם אכלו מזה ובירכו אותי. מגיע להם הרבה יותר בגלל מה שהם עושים שם. אני באמת לא מתחנף. הסתכלתי על החולים מסביב, איך האחיות באות אליהם במסירות ובאהבה. אני לא יודע אם הן נרדמות בלילה בבית. הן חושבות רק על העבודה. זה אומר לנקות את האנשים, לבדוק אותם והכל באהבה שחבל על הזמן. יותר ממשפחה".
יצחק כרשיש בבית החולים. צילום פרטי
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
