יוסי שמעוני, בעלי המספרה שברחוב עמרמי 11/2 בכפר סבא, פרסם בשבוע שעבר פוסט נוגע ללב על כך שאף שאישרו את פתיחת המספרות תוך הקפדה על נהלי משרד הבריאות, הלקוחות לא ממהרים להגיע.
"בניתי קריירה די יפה, אני נמצא באותה המספרה באותו המבנה כבר יותר מ-28 שנים, עם יותר מ-1,000 לקוחות, אבל לאחר הקורונה אני שואל איפה כולם?", הוא כתב, "לא מגיעים, לא רוצים להגיע בגלל הקורונה, בגלל הפחד? אנא ממך אלוקים אני יושב כעת כמו אידיוט, כמו בהתחלה, ומטלפן ללקוחות שלי שזה ממש אבל ממש כמו משפחה. פתחתי את המספרה לתנאים הכי סטריליים על פי תו סגול מטעם משרד הבריאות, אבל המון אנשים שלא בקבוצת סיכון אפילו פשוט קנו מכונות תספורת בגלל הקורונה בגלל התקופה שישבנו בבתים ופשוט אומרים שהם לא יצאו מהבית ויגיעו למספרה מהפחד. אני מוצא את עצמי מתחנן יותר גרוע מההתחלה שהתחלתי. אני חושב שגם פעימה שישית ושמינית לא תספיק לעצמאיים. הרסתם לנו את המוניטין, את כל מה שבנינו. אנא ממך השם, סדר את העניין. אי אפשר כך, צריך להצדיק בהישרדות החיים גם שכירות למספרה וגם לבית".
"הלקוחות לא באים", הוא מספר לצומת השרון, "עברו חודשיים, קיבלתי פעימה ראשונה 6,000 שקלים וזה לא מספיק לי לכלום. יש הוצאות, שכירות, צ'קים וביטוח לאומי ונהיה לי סמטוחה בבנק. מזל שהמנהל בבנק אישר לי חריגה של 2,000 שקלים. זה נתן לי אוויר לנשימה אבל אני אשלם על זה ריביות. חזרתי מהעבודה וחשבתי שאולי בגלל שלקוחות דתיים לא באים, כי עכשיו ספירת העומר. אבל אני עובד באזור חילוני שלא מעניין אותם ספירת העומר. היינו אמורים לעבוד יפה. והשנה אין. הייתי בטוח שיהיו המון אנשים כי גם קיבלתי תו סגול, אנחנו מצויידים בכל מה שצריך מסכות, אלכוג'ל, מגינים וכל מה שצריך אבל הם לא באים. אני מתקשר אליהם והם אומרים שהם פוחדים. חלק קנו מכונות תספורת. זה עושה לי ממש סוג של דיכאון. חבל שפתחתי. זה סוג של רעידת אדמה".
מה תעשה עם הלקוחות לא יחזרו?
"סוגר את המספרה והולך הביתה".
שמעוני, גרוש עם שני ילדים, עובד במספרה יחד עם אשתו השנייה, גיורת מהפיליפינים, שעושה לק-ג'ל. בבית, הוא אומר, ספר את הדקות לחזור לעבודה. "בבית היה מרתון ב-60 מ"ר. אנחנו גרים בבית קטן וכל מה שעשינו זה לישון, לאכול ולהתאמן כדי להוריד את האוכל ולא להשמין. מרוב שעמום טיפסתי על הקירות. חוץ מזה אין כסף בכיס. הגעתי לתקרת האשראי. זה מלחיץ. בעברי עברתי גירושים מכוערים עם חצי מיליון שקל חובות, 43 תיקים בהוצאה לפועל, והתגברתי על הימים האלה. זה מחזיר אותי אחורה. עבדתי יום ולילה כדי לכסות את החובות ויצאתי מזה לפני שנתיים. במקביל למספרה הייתי 17 שנה נהג מונית בלילות. ישנתי שלוש שעות וחצי בלבד בלילה. אם לא תחזור העבודה אני לא יודע מה אעשה. אני בן אדם דתי ומאמין ואני מתפלל לאלוהים שיוציא אותי מהמצב הזה".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
