בני קריגר רק רצה לשחרר קיטור בפייסבוק על כך שלא נותנים לו לעשות משלוחים מהפאב שלו, ה"בני'ס", בכפר סבא. אך כמו שקורה לפעמים הפוסט שלו הפך ויראלי ואז כל העולם, כולל כלי התקשורת, מתעניינים, שואלים ודואגים לשלומו. "התקשרו מערוץ 13, ומתוכניות הבוקר ומהרדיו ואני מקבל המון תגובות והצעות לעזרה", הוא מספר בשיחה עם צומת השרון, "אני מסדר דברים בפאב וכל הזמן לקוחות עוצרים ונכנסים לומר לי שלום ולהשתתף בצערי. הפכתי לרגע להיות מפורסם. אבל אני רק אמרתי את שעל ליבי, לא חשבתי שזה יגיע לכזה דבר. זה מאוד נחמד אבל גם קצת מבהיל. זה גל שאני לא מוכן אליו".
מה זאת אומרת הצעות לעזרה?
"אנשים רוצים לתת כסף שיהיה לי לאחר כך. אני מנסה לא לקחת ועוד להסתדר עם מה שיש. יש שרוצים לקנות מלאי שלי, יש כל מיני כיוונים. זה מחמם את הלב. זה אדיר. יש המון תמיכה ורצון לעזור אבל אני לא כל כך יודע מה לומר להם".
קריגר כתב פוסט בלווי תמונה בפייסבוק: "אלה 400 בקבוקי ליטר שקניתי עכשיו מיבואן בפתח תקווה, והבאתי לפאב. למה אני צריך בקבוקים? כדי שאנשים יוכלו לקנות בירה מהחבית, ולקחת הביתה. למה אני צריך למכור לקחת הביתה? כי בגלל המצב, אסור כרגע לשבת אצלי. התקשרו אלי לפני כשעה ממשטרת כפר סבא, כדי להודיע לי שאסור לי למכור בבקבוקים הביתה. למה אסור? כי הרישיון שלי מאשר רק צריכה במקום. למה רק צריכה במקום? כי אני פאב, ואני רוצה שישבו אצלי, ואין לי עניין להיות חנות. למה עכשיו אני רוצה למכור כמו חנות? כי המדינה החליטה שאי אפשר לשבת אצלי בפאב, למרות שהוצאתי רישיון מסודר, ואני עומד בתנאים שלו. מה ההבדל ביני לבין כל חנות אחרת כרגע? אין הבדל. לקוחות לא נכנסים לפאב. הם הגיעו לדלת, הזמינו, מילאתי להם בקבוק, והלכו. אז למה אי אפשר? כי אני צריך לעבוד לפי תנאי הרישיון. למה אני לא עובד לפי תנאי הרישיון? כי המדינה החליטה שכרגע אסור לי. אז אולי תתאפסו על עצמכם סוף סוף, ממשלה של זבלים? אני לא כמוכם, ולא כמו אחרים שחיים על הטבות ומענקים. אני עובד בשביל כל שקל שלי, משלם לכם מיסים, ואתם לא מפסיקים להפריע. מה אתם שווים? בשביל מה אתם טובים? כלום. אתם ערימה גדולה של זבל, ומקומכם ברמת חובב".
"קניתי בקבוקים ריקים מאיזה יבואן ומכרתי במשך שבועיים בירה מהחבית לאנשים", הוא מסביר, "לא הבנתי למה אני לא יכול למלא כוס חד פעמית בירה ולמכור כמו שעושים עם קפה או תה או מיץ. ואז התקשרו מהמשטרה ואמרו שאסור לפי תנאי הרישיון. אני לא יודע למה הם התעוררו".
זו בעיה.
"תראה, אני מנסה לעבוד מסודר. למקום שלי היה רישיון כבר בשנה הראשונה להפעלתו כשלאחרים לוקח שנים. אני עובד מול המשטרה ומול רישוי עסקים לפי הספר. לכן כשאמרו שיש אישור טייק אווי ישר התקשרתי אליהם לשאול מה אני צריך לעשות כדי לעמוד בתנאים. כולנו ביחד בזה, זה לא שהרשויות נגדי ואני נגדם. לכן הגופים צריכים לתת לי מענה כשיש בעיה מבחינת אישורים. אם הייתי עושה מה שאני רוצה ומזלזל בחוק הייתי מבין, אבל זה לא המצב".
אז בפני מי הטענות?
"אני לא בא בטענות למשטרה וזה חשוב לי לומר. גם המשטרה וגם העירייה הולכים איתי ביחד. הם בשבילי ואני בשבילם. אין לי רצון לבקר אותם ולהתנגח. הבעיה שלי זו הממשלה, האנשים שמורידים הנחיות. הם צריכים לומר לי איך אני כן יכול לעבוד. אני לא רוצה לשבת בבית ולחיות מתרומות. אני רוצה לפרנס את המשפחה שלי ואת כל המנגנונים שמקיפים אותי".
איך אתם מסתדרים בבית מבחינה כלכלית עכשיו כשאתה לא עובד?
"אשתי עובדת כמורה, רוב הזמן מהבית, ואנחנו חיים עכשיו על המשכורת שלה. זה מאוד מתסכל. אתה רוצה להרגיש שאתה תורם את חלקך ועוזר. זו הרגשה מאוד לא נעימה לעמוד בבית מול האישה והילדים ולומר אין לי איך לתרום למערכת. אז אנחנו מצמצמים הוצאות כי ירדנו להכנסה אחת. אני גם נשוי פעם שניה ויש מזונות לאשתי הראשונה שאני צריך לגרד. אני מחזיק חובות על השנתיים הראשונות של הפאב ויש הוצאות שוטפות בעסק, שכירות ביטוח ואקו"ם למרות שכרגע אף אחד לא יכול לשמוע את המוסיקה. אני יושב לבד, שותה ושומע מוזיקה לבד".
מודאג מהעתיד?
"בהחלט. הפאבים הם אחרונים בשרשרת של איזה עסקים לפתוח. בעדיפות אחרונה. קשה להסתכל עלינו כמשהו חיוני. אבל בן אדם שהיה לו יום לא טוב בעבודה רוצה לבוא לפאב לשתות ולשחרר לחצים. אז אולי אני לא פסיכולוג, אבל זה משהו שצריך אותו. לשבת בפאב זה לא סתם בילוי והנאה".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
