צבי גרנות ז"ל, מוותיקי הרצליה וממייסדי תנועת התחיה, נפטר מנגיף הקורונה בין יום שבת לראשון בבית החולים מאיר כשהוא בן 75. הוא הנפטר ה-1,434 של מחלת הקורונה והוא נקבר שעות ספורות לפני ערב יום כיפור בבית העלמין החדש בהרצליה. "אבא היה איש מצחיק עם הרבה חוש הומור", מספר בנו ניב גרנות, תושב כפר סבא ואחד המתנדבים המוכרים והפעילים ביותר בעיר, "הוא אהב מאוד לטייל והיה מטייל במסגרת החברה להגנת הטבע. הוא אהב להוביל דברים בהרבה מובנים, בעיקר בתחום הפוליטי, והוא גם הוביל פעילויות ומיזמים חברתיים רבים. הוא היה איש שיחה מדהים וסוחף. איש מאוד מרשים, איש משכמו ומעלה".
גרנות ז"ל, דור שני לשורדי שואה, נולד בבלרוס ביום הניצחון של הצבא האדום על גרמניה, ב-9 במאי 1945. הוא איבד שניים מאחיו בזמן המלחמה – אחיו שהיה תינוק נרצח מול עיני אמו ואחותו הגדולה נמסרה במלחמה למשפחה נוצרית כדי להציל את חייה ועד היום לא ידוע מה עלה בגורלה. לאחר כמה שנים שהוא והוריו עלו ארצה נולדה לו אחות צעירה – מגי. אביו מיכאל ואמו בתיה היו פרטיזנים וחיו ביערות בשנים האחרונות של המלחמה, לאחר שנמלטו מגטו אישיווק. בדרכם הארוכה ארצה חצו את הרי האלפים בדרכם לאיטליה ומשם עלו לישראל. הם התמקמו תחילה במרכז הקליטה ביפו ששם היו כשנתיים ולאחר מכן עברו לשפיים.
גרנות היה קצין מצטיין. הוא שירת בסיירת שקד והיה מספר שנים בקבע. בזמן שירותו במחנה 80 כמ"פ קורס הכיר את אשתו לעתיד בלהה, ובמהלך השירות התחתנו השניים. יחד הם גרו מספר שנים בקיבוץ של בלהה, משמר הנגב, ולאחר מלחמת יום כיפור שבה השתתף הם עברו לגור במרכז העיר הרצליה. לשניים שני ילדים – חמוטל, שגרה כיום בניו יורק, וניב, שמתגורר כאמור בכפר סבא, וארבעה נכדים. הוא עבד הרבה שנים בתור סוכן ביטוח ולאחר מכן עסק במתן שירותים משפטיים וייעוץ נדל"ן. הוא היה ממקימי תנועת התחיה עם גאולה כהן והסניף בהרצליה שעמד בראשו מספר שנים. הוא היה פעיל מאוד פוליטית, נמנה על נאמני הר הבית והשתתף בהפגנות שקדמו להסכם אוסלו ולאחריו. הוא אף נעצר כאשר חסם את כביש 1 בשנות ה-90 כשמחה על הסכמי אוסלו.
"אבא היה מהפעילים של אלי לנדאו וכשהוא נבחר בפעם הראשונה לראשות העיר היינו בחגיגות ברחוב סוקולוב 5 במטה של אלי לנדאו שאותן אני זוכר עד היום", נזכר הבן ניב, "הוא היה מוכר מאוד בהרצליה מהפעילות הפוליטית שלו. בתור ראש סניף התחיה בהרצליה הוא היה מפעילי השטח ההארדקור, מדביק מודעות והולך להפגנות. אחרי הסכמי אוסלו הוא היה בין האנשים שהיו חוסמים צירים מרכזיים בארץ. היה יום אחד בשנת 1994 כשהייתי בצבא והתקשרתי אליו מהטלפון הציבורי ליד השקם בבסיס לסלולרי שלו, שהיה אז גדול כמו בננה, ושאלתי אותו מה שלומו והוא סיפר לי שעצרו אותו כי הוא סגר את כביש 1. ותוך כדי שהוא מספר אני רואה בחדשות בטלוויזיה שגוררים אותו לניידת וכתוב 'עימותים קשים בכביש 1 עם מפגיני הימין'.
צבי גרנות ז"ל. צילום באדיבות המשפחה
"לפני שמונה שנים אבא עבר אירוע מוחי ראשון וחזר לעצמו. עד האירוע הראשון הוא היה האיש הכי חזק שהכרתי. מאז הוא עבר עוד חמישה אירועים כשהאחרון הפך אותו לסיעודי, רתוק לכיסא גלגלים, איבד את כושר הדיבור ואכל דרך צינורית האכלה, אך צלול לחלוטין בראשו. מאז הוא התגורר בבית האבות הסיעודי עמל בשרון ברעננה. ביום ראשון שעבר הודיעו לנו מעמל בשרון שהוא עשה בדיקת קורונה לאחר שהיה במגע עם מטפלת שאובחנה כחולה בנגיף והוא נמצא חיובי. ביום רביעי הוא כבר פונה במצב קשה לבית החולים מאיר. זכינו אמא, אחותי ואני לבקר אותו ולהיפרד ממנו ביום רביעי ובשבת כשהוא מורדם עם סיוע נשימתי במחלקת הקורונה. זה לא מובן מאליו. הם היו מאוד אמפתיים במאיר והסבירו לנו מה קורה ונתנו לנו להיות לידו כמה שהיינו צריכים. זו הגדולה של הצוות הרפואי שם, שלמרות הלחימה הזאת הם איפשרו לנו לעשות את זה כמו שצריך. חששנו כל הזמן שאמא שלי, שהיא עצמאית ומסתובבת בחוץ, תידבק בקורונה אבל לא חשבנו שהוא, שהיה במקום הכי בטוח, לפחות כך חשבנו, יהיה זה שבסוף יידבק. הכי נורא שהוא נדבק בקורונה מהאנשים שהכי היו אמורים לשמור עליו.
"שבוע לפני שהודיעו לנו שנדבק בנגיף ביקרנו אותו אמא ואני, וזו היתה הפעם האחרונה שראינו אותו לפני שחלה בקורונה. במאי האחרון חגגנו לו יום הולדת כל המשפחה דרך הזום, עוד לפני שהתירו להיפגש עם ההורים המבוגרים והסבים וסבתות, כשהוא רואה אותנו בטאבלט שהביאו לו בעמל בשרון.
"עם כל הדברים הרעים שהקורונה מביאה איתה היא גם מביאה דברים טובים, למשל סולידריות. אנחנו מקבלים חיבוקים מכל עבר, מהקהילה מהחברים ומהמשפחה. אנחנו לא יושבים שבעה בגלל הקורונה אז אתמול קיימנו זום שבעה עם משפחה וחברים שמספרים עליו קצת ונקיים את זה גם היום. זה מאוד מרגש למרות שזה בזום. השתתפו בזום גם אנשים שלא הכירו אותו בשעות היפות שלו וזה מאוד מחמם את הלב שהם הגיעו לשמוע עליו. ביום של ערב יום כיפור, כמה שעות לפני הלוויה, ראש עיריית הרצליה משה פדלון התקשר לאמא שלי ואלי והציע את עזרתו בכל מה שאנחנו צריכים. גם אחרי הלוויה הוא התקשר שוב וגם במוצאי יום כיפור. ביום שלישי העירייה שלחה לנו חבילה יפה של מוצרי יסוד".
ניב מסכם: "הוא בעיקר היה אבא – מגונן, שומר ודואג, והוא חינך אותנו לאהבת הארץ ואהבת האדם ולערכים של עבודה ואחריות. אבא הוריש לי את אהבתו להוביל ובזכותו אני מי שאני – מתנדב כבר 14 שנים באיחוד הצלה ואני ראש המרחב באיחוד הצלה באיזור כפר סבא והרצליה וכל האיזור. לאחרונה נבחרתי להיות יו"ר הנהגת הורים בבית הספר של הבן שלי בש"י עגנון בכפר סבא ולפני שלוש שנים הקמתי בעיריית כפר סבא את חמ"ל המתנדבים בחירום ובתקופת הקורונה, עד רגעים אלו ממש, אנחנו מפעילים מאות מתנדבים בכל התחום ההומניטרי וסיוע לאוכלוסייה בקשיים".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מלי
עצוב יהי זכרו ברוך לעד
אמן