יום הולדת היא תמיד סיבה למסיבה, ובמיוחד יום הולדת עגול. אבל כשמדובר ביום הולדת 100 החגיגה כפולה ומכופלת. לכבוד הזה זכה השבוע דב ברייר, המורה המיתולוגי מכפר סבא, מורה אהוב ומוערך שלימד מוזיקה במשך עשרות שנים בכפר סבא וביום שלישי התחיל את המאה השנייה של חייו. ברייר זכה ללא מעט הפתעות ביום הולדתו, כאשר ראש העירייה רפי סער הגיע לברך אותו בביתו באופן אישי, ולאחר מכן מקהלה מקומית הגיעה אל מחוץ לביתו כדי לשיר לו ולשמח אותו.
"היה לי לכבוד גדול שראש העירייה הגיע לברך אותי והמקהלה ששרה לי בחוץ עשתה לי שמח מאוד", אומר ברייר, "באופן אישי לא עשיתי 'צימעס' גדול מהיום הולדת, אבל החגיגות שעשו לי היו יפות מאוד".
דב ואלה ברייר עם ראש העירייה רפי סער
לברייר שני ילדים, עופר ודוד, חמישה נכדים ושישה נינים, והוא מתגורר ברחוב אגרון בכפר סבא מאז עלה ארצה ב-1950. משפחתו של ברייר נספתה בפולין בשואה. הדבר שמאפיין את ברייר יותר מכל הוא המוזיקה. הוא ניגן באקורדיון למחייתו עוד בפולין, וכשעלה לארץ המשיך עם המקצוע גם בישראל וגידל דורות של מוזיקאים. במקביל שיחק במשך תקופה קצרה גם בהפועל כפר סבא. ברייר שימש כמורה בבתי ספר רבים בעיר בהם אוסישקין, בן צבי, כצנלסון וגלילי, כמו גם בניר אליהו וברמת הכובש. "עשיתי הרבה מאוד מוזיקה והוצאתי תותחים", הוא מתגאה, "אחד מהם בא אלי ביום ההולדת וניגן לי ליד הבית".
דב ואלה ברייר. צילום באדיבות המשפחה
ברייר גם ניגן בלא מעט אירועים היסטוריים. אחד מהם הוא אירוע ההקמה של חברת בזק, אז הגיע עם המקהלה של שיכון עליה ושר ליצחק רבין ז"ל. ברייר ניגן גם באירוע ההקמה של בית החולים מאיר בעיר. במשך שנים הגיע לתיכון גלילי כדי לספר לילדים על השואה. "עד היום אני מקפיד לנגן בכל יום באקורדיון", הוא אומר. "בכל בוקר אני מנגן ואשתי שרה ורוקדת".
מעבר למצב הרוח הטוב והשמירה על כושר, הגעה למאה השנייה אינה דבר מיוחד במשפחת ברייר. סבו מת בשואה מרעב בגיל 103, ודודה נוספת במשפחה נפטרה בגיל 102. "לומר את האמת, במשך החודשים של הקורונה אני יושב בבית וזה קשה, אבל כשלא הייתה קורונה עשיתי הרבה מאוד הליכות כל יום", מנסה דב להסביר את הסוד לאריכות חיים, "הייתי נפגש עם חברים מרעננה באמצע הדרך והיינו עושים הליכות. חוץ מזה אני לא אוכל הרבה, רזה כמו אבא שלי".
הבן עופר מוסיף: "אבא תמיד אופטימי ומחייך. תמיד אומר שלום לאנשים ברחוב והחוק הראשון שלו שאין דבר כזה לחץ. זה הסוד שלו לדעתי. כל כך יפה גם לראות את מערכת היחסים שלו עם אמא שלי, אלה, בת 90. היא תמיד אומרת שאם הוא ילך, היא תרצה ללכת באותו היום. זאת אהבה עצומה.
"כשהוא הולך היום ברחוב כל אדם שני אומר לו 'שלום המורה'. חלקם בני 70. זה מדהים לראות. כולם כל כך אוהבים אותו ואני מאחל לכולם אבא כזה. כשאתה מסתכל על המכלול של הדברים הלא יפים בישראל, הוא אור באפילה ודוגמה אישית. אבא שלי שם לו למטרה, אחרי שאיבד את המשפחה שלו, לבנות משפחה בישראל. הוא השקיע המון בתא המשפחתי ולמרות שהוא עבד קשה תמיד היה לו זמן אלי".
דב ברייר ובניו עופר (משמאל) ודוד. צילום באדיבות המשפחה
כעת מקווה דב שתקופת הקורונה תסתיים והוא יוכל לחזור לפעילות. על השאלה מה הוא מאחל לעצמו בשנים הקרובות הוא עונה: "הדבר הראשון זה להיות בבריאות טובה, שיהיה אפשר לעשות דברים, כי לדאבוני כרגע אני מוגבל מאוד. אחרי הקורונה אני אתכנן לי את החיים. מאוד אהבתי לנסוע לחו"ל ולעשות מסיבות והחסך כרגע הוא מאוד גדול".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
