שלב ההוכחות במשפטו של המחבל מחמד רישה, בן ה-20 מטול כרם, שניסה לרצוח את בתיה לבל בכפר סבא בפיגוע ברחוב ויצמן ביום הזיכרון לחללי צה"ל בשנת 2020 נפתח היום (שלישי) בבית המשפט המחוזי בלוד. לבל, בת 62, נפצעה קשות בפיגוע ונדקרה מעל ל-13 פעמים בכל חלקי גופה. היא מיוצגת על ידי עו"ד חיים בלייכר ומלווה על ידי תנועת "אם תרצו" במאבקה הציבורי בדרישה להשית עונש משמעותי על המחבל.
כזכור, ביום הזיכרון בשנת 2020 הצטייד המחבל בסכין בעלת להב באורך כ-15 ס"מ, ולאחר שיחה קצרה אותה יזם עם לבל במטרה לוודא כי היא אכן ישראלית ויהודיה – הוציא את הסכין, הסתער עליה כשהפנתה אליו את גבה ודקר אותה פעמים רבות. המחבל המשיך לדקור את הנפגעת גם לאחר שנשברה ידית האחיזה של הסכין וכשהוא אוחז בחוזקה אך ורק בלהב הסכין שנותר בידו. על פי כתב האישום שהוגש לבית המשפט – "גמלה בליבו של הנאשם, שוהה בלתי חוקי, ההחלטה לרצוח יהודי ישראלי מתוך רצונו להיות 'שאהיד' – הוא עשה כל שלאל ידו במטרה להוציא את מעשה הטרור אל הפועל והפגין קור רוח קיצוני במעשיו".
לבל, פצועת הפיגוע, התייצבה בעדותה מול המחבל ואמרה: "הפיגוע התקיים בזמן שישראל מתייחדת עם נופליה ביום הזכרון. ב-28.4.2020 יצאתי מהבית שלי לקניון G בכפר סבא. כאשר חזרתי עמדתי בתחנת אוטובוס. תוך כדי המתנה, הגיע הנאשם שחצה את הכביש והתמקם מאחוריי. אני שאלתי אותו שאלה. האם יש אוטובוסים? והנאשם אמר: "אוטובוסים יש". אחרי כמה שניות המחבל התנפל והסתער עלי. קבלתי מכות חזקה לגולגולת שממנה ניתן להבין כי עוד רגע אני אפול על הארץ ולא אקום. הסתכלתי בתדהמה לכיוון הנאשם. הרמתי את היד כדי להוריד את האגרופים שלו. לא הבנתי איפה זה בא לי. לא הבנתי מה עשיתי רע. הבנתי שאני נמצאת במלכודת מוות. העיניים שלו היו עיניים של שנאה עזה. הן היו מפוקסות חדורות מטרה עם קור מקפיא שכל אחד יכול להבין לאן זה הולך. ראיתי שאין לי סיכוי לעמוד מולו. בדל כוחותיי כאשר גופי חש צמרמורת, רצתי לכביש כאשר ידעתי שעוברות הרבה מכוניות ואפשר לראות זאת בתיעוד. הייתי מודעת לזה שאני יכולה להידרס אבל הפחד להישאר באותו מקום לא איפשר לי להישאר שם. תוך כדי זה שנמלטתי, הנאשם נתן לי מכות. אני חשבתי שאלה אגרופים אבל לא הבנתי למה יש לי פרץ של דם. פרצי הדם גרמו לי לאי יציבות ואיבוד שליטה על עצמי והתמוטטתי על הכביש. היה לי זיק של תקווה שברגע שהוא יראה שהוא נחשף לעיני כל הוא יברח. לא רק שהוא לא ברח, אלא הוא המשיך לדקור אותי עם סכין שרדפה אחרי. הוא המשיך לדקור אותי הרבה פעמים שאני מונחת בתוך שלוליות דם. כולם ראו את הדם על הכביש. הייתי נגיעה מהמוות. כל השתלשלות הדברים הייתה מהירה מאוד בזמן מאוד קצר. אחרי זה שסגרתי את העיניים שמעתי שתי יריות באוויר ואז אני פותחת את העיניים. אני רואה את האזרח שירה שתי יריות במחבל הנאשם. הייתי מופתעת שמישהו ניטרל אותו. עד שהאיש הגיע אליו וירה הוא המשיך לדקור ולדקור ולדקור עם טירוף בעיניים. כאשר אני מלאה בדם ראיתי את הסכין מלאה בדם לידי והנחתי שזה הדם שלי.
ניסו לעצור לי את הדם. אני זוכרת שאספו בזירה ראיות ואז הובלתי לבית חולים מאיר. כאשר הגעתי לבית החולים הייתי במצב קשה מאוד כי אבדתי הרבה דם. טמפרוטורה הגוף שלי הייתה 34 מעלות צלזיוס".
לבל המשיכה ואמרה: "זו טראומה קשה. יש לי כאבי ראש ענקיים עד היום ואני ישנה שעות על גבי שעות. זה לא עובר וזה משתק אותי, אני לא יכולה לעשות דברים. אני סובלת מקשיי הליכה. עליתי הרבה במשקל והסוכרת שלי חזרה. זה סיפור מטלטל ובלתי נשבר בגלל מישהו ניסה לרצוח ולנתק אותי מהמשפחה שלי. המחבל לא חשב שאצא חיה מהאירוע. הוא רצה לרצוח".
עו"ד חיים בלייכר מארגון חוננו שמייצג את בתיה לבל כנפגעת עבירה אמר: "בתיה העידה על פיגוע אכזרי שחוותה בו נדקרה מעל ל-13 דקירות רצחניות בניסיון נחוש להביא למותה, כל זאת רק בשל היותה יהודייה. אנו מצפים שבית המשפט יתייחס בחומרה רבה וישפוט את המחבל ברף הענישה הגבוה ביותר הקיים בחוק".
את המדינה ייצגו עו"ד נתנאל בוג'ו ומאי מדרוני מפרקליטות מחוז מרכז, בפני הנשיאה רות לורך, דבורה עטר והשופט עמי קובו.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
